ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שישי · לח
דין אשה שטוענת שבעלה אינו יכול נאמנת וכשטוענת דווקא בפניו ובלבד שבית דין יעיינו היטב שלא יהא פריצות בדבר ושם ביארנו דתוספ' לית לה ונדוניא שהכניסה לו יחזיר:
פסק כת' הרמב"ם וז"ל אשה שבא' לב"ד ואומר' בעלי אינו יכול לשמש עמי שמוש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד או שאינו יורה כחץ יעשו הדייני' פשרה ביניה' ויאמרו לה ראוי לך שתתנהג עם בעלך עדיין עד שתשהי י' שנים ולא תלדי ואח"כ תיתבעי ומגלגלי' עמה בדבר ואין כופין אותה לשבת עמו ולא דנין אותה בדין המורד' אלא מאריכין בדבר זה עד שיעשו פשרה ע"כ אבל הטור כתב אם טוענת שאין לו גבורות אנשים לבא עליה כדרך כל הארץ ושואלת גט והוא מכחישה נאמנת היא וכופין אותו להוציא מיד אפי' בתוך עשר שנים דכיון שטוענ' טענ' שהבעל יודע אם הוא אמת אם לאו לא היתה מעיזה פניה בפניו אם אינו אמת אבל לא יתן כתובה כיון שהוא מכחישה ואם מגרשה מעצמו בלא כפיי' יתן לה כתוב' בד"א כשאין תובעת אבל אם תובעת כתובת' אינה נאמנת ואף להוציא אין כופין ע"כ וכתב הר"ש בר צמח בתשובה דכל שלא באו איש ואשתו יחד לדין ולא העיזה כן בפניו אעפ"י שאמרה כן שלא בפניו ונתפרסמו הדברים אינה נאמנת בכך דכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה דאפי' בפניו קשה הדבר להאמינה אלא שהרי כתב כן בתשובה והסכימו עמו האחרוני' ז"ל אעפ"י שהרמב"ן נראה שמפקפק בדבר בחידושי יבמות שלו אבל מ"מ צריכי' אנו קודם שנאמין אותה שנשמע שתאמר כן בפני בעלה אבל שלא בפניו באיזה עניין שיהיה לא והבו דלא לוסיף על' ועוד אפי' העיזה בפניו אם הודה מעצמו כן אפ"ה לא היה דין נותן לכופו לאלתר אי טעין איזיל ואבדוק נפשאי כשאכנוס עמה לבתר זמן אחר או אי טעין שזה מום עובר ע"י רפואות קרובות להועיל וכמה טענות אחרו' וכיון שכן אם כפאוהו קודם טענותיו בב"ד ועמדו זה אצל זה הוי גט מעושה שלא כדין עכ"ל ובודאי שדינו של הטור דלעיל דין אמת שהי' נאמנת וכן פסקו התוס' אבל אין אנו נוהגין לפסוק ולחרוץ הדין כן כי יש לחוש לפריצות וכמ"ש הרב הגדול מן האחרוני' וז"ל וששאלת על אשה שטוענת ישען על ביתו ולא יעמיד מן הדין היה לו להיות נאמנת ואע"ג דבענין יורה כחץ לא מהימנה לפי' משנה אחרונה דפ' בתר' דנדרים היינו משום דאפשר לה להעיז פניה בפני בעלה במילת' דלא ידע בה אי משקר' אבל בישען על ביתו ולא יעמיד דידע בה ולא משקר' הילכך מהימנ' כדרב המכונ' דאמר חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני ה"נ מהימנ' אבל בדורות הללו שיש נשים פרוצות אין ראוי להאמינם ועוד יש קצת סבר' ואמתל' שמשקרת שיש לו בנים כבר מאשה אחרת אע"ג דשמא שוב נתקלקל לא מהימנינן לה בדורו' הללו ויעשו דרך בקשה ושלום מאיר בר ברוך שי' ע"כ ומדקאמר ועוד יש קצת סבר' כו' משמע דאף בלא סבר' ואמתל' אין ראוי להאמינ' ואפשר דאף דרך בקשה לא יעשו כ"א יש סבר' ואמתל' במקצ' ונראה שדרך הנכון הוא כמ"ש הריצב"א שאם הוד' הבעל שאין יכול לבעול מחמת שלא יכול להתקשות יוצי' ויתן כתובה ואם אמר שהמניע' מחמת שרחמה צר מחמת בתוליה אפי' ג' שנים ימתין עוד שנה כי שמעתי שיש בני אדם כעין זה ב' או ג' שנים וגם אני הייתי כן עם אשתי ראשונה ב' שנים וכתב עוד שתלך האשה ותבקש רופא לאישה ולא תמהר לסתור בניינה כי רחמי שדי מרובי' ע"כ מ"מ אם יש רגלים ואמתל' שנוטי' לדברי האיש או איפכ' שנוטים לדברי האשה יש לעשות לדיין כפי שעיניו רואות אלא שידרוש ויחקור היטב אחר העניין במתון וכ"כ בתשו' הרשב"א וז"ל בטוענת אינו יכול בעניותינו אין בידינו ראיי' מוכרחת אם כופין אותו להוציא למשנה אחרונה אם לאו לפי שמשנה ששנינו בה השמים ביני ובינך פירשו בירוש' בטוענת שאינו יכול וכ"נ מן ההגד' שאמר' שרה לאברהם כו' ולפי זה למשנה אחרונה אין כופין אבל למקצת מפרשים ומכללם ר"י השמים ביני ובינך שאינו יורה כחץ שאין מכיר בו אלא שמים ובהא הו' דאין כופין אבל באינו יכול כופין להוצי' ואפי' באה בלא טענה שזה מעיקר הזיווג ועוד שהו' עובר על מ"ע ואפילו באומר הוא בבגדו והי' בבגדה כופין אותה להוצי' כ"ש מי שאינו נזקק לה כלל ובדברים אלו וכיוצ' באלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והו' שיהי' ב"ד חשוב וראוי לסמוך על הכרעתו עכ"ל. ולעניין תוס' כתב הריצב"א וז"ל אעפ"י שכתבתי דבאינו יכול להתקשות יוצי' ויתן כתובה תוספת מיהא לא יתן דהא בהכנסת לחופה ולא נבעלה מיתוק' בתיקו בריש אע"פ שמא לא כת' לה אלא על חיבת ביאה ומיהו לפי' רב האי גאון שכת' שכל תיקו חולקי' שייך כאן דין חלוקה ואין לסתור פי' ובה"ג פוסק דחיבת חופה קונה מדפשט רב אשי את"ל חיבת חופ' קונה ולא הבנתי ודוקא תוספת אבל נדוניא שהכניסה לו יחזיר הכל דהא קרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי ואפי' בבאה מחמת טענה שכ' ר' חננאל דאין לה תוספ' משום דמצי אמר לה אדעת' דהכי לא אוספית כו' אפ"ה הנדוניא שהכניסה לכאורה יחזור ומיהו לענין תוספו' אין לו ללמוד מפר"ח ולדמו' כאן שאין יכול לבעול לבאה מחמת טענה ולכאורה לא שייך למימר הכא אדעת' דהכי לא אוספת' דתימא לי אפק' דהא מידע הוה ידע שנשאת מתחיל' לכך ועדיף טובא מבעל פוליפוס דיוציא ויתן כתובה והיה סובר ר' יעקב דאפי' תוספ' יש לה ולא שייך למימר בזה אדעתא דהכי לא אוספת' מיהו אם יכול להתקשות ויש ביאה לכל הפחות בהכנסת עטרה אלא שאין לו כח במירוק על זה ראוי לומר שיש לה תוספ' דיש כאן חיב' ביאה בהכנסת עטרה כדרכה וביא' גמורה שלא כדרכה ומה שכתבתי שהנדוי' מ"מ יחזירה לה אין בידינו להוצי' ממנו אלא מה שידוע שהכניס' לו ואעפ"י שכותבין נדוני' גדולות בשטר הכתובה כי קצת היה נראה בעיני דכעין תוס' הו' אלא שכותבין כן לכבוד הכלה עכ"ל והנה מ"ש דכל תיקו חולקי' כבר כתבתי בכמה מקומות דכל תיקו שבממון המע"ה ואפי' תפיסה לא מהני ומ"ש דנכנסה לחופה ולא נבעלה לא נפשט' לית' אלא נפשט' דקונה מאחר דראויה לביאה וכן דעת כל הגאוני' כמו שכתבתי לשם ומ"מ נ"ל דלא דמי' אלא לפירסה נידה שלא נפשטה ועמדה בתיקו ודוקא שאינו יכול לבעול מחמת תשות כח כגון שאינו בר קישוי אבל אם בא לו במקר' ע"י כישוף כמו שמצוי בחתני' לא אמרינן דדמי' לנדה כמו שפירשתי לשם סי' ב' גם כתבתי היכא שיוכל הבעל לבעול בלי מירוק והכנסת עטרה ונשיקת אבר ושימוש באבר מת לעניין תוספ' כתוב' ומה שכתב אם הנדוני' הכתוב בכתובה גדולה יותר ממה שנתנו לו דחשבי' כעין תוספו' לכאורה היה נראה דלא אמרינן כן אלא לעולם הודאת בעל דין כק' עדים דמי והוי כאלו הוד' שנתנה לו כך א"ל היכא שחב לאחרים כמו שכתבתי פ' החולץ סי' י"ט מ"מ נראה דלא שייך לומר כאן הודאת בעל דין כו' מאחר שהיא באת' לכוף אותו להוציא' והרי כאלו הודה היכ' שהיא רוצה להיות אצלו יהא הודאתו הודאה אבל לא שתכוף אותו לגרשה בפרט מאחר שהאידנ' ידוע שכל הכתובות כותבי' בשוה וכן נדוני' אפי' לא הכניסה מאומה אבל מ"מ נראה היכא שהב"ד רוצין להוציאה ממנו ולא היא כגון שהה עמה עשר שנים ולא ילדה והדומה לו והיא אמרה דיירינ' בהדי' ואין הב"ד מניחין אותו צריך ליתן לה כל נדונייתא הכתוב בכתובה משום הודאת ב"ד כו':