ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שישי · לז
דין היכא ששהה עמה י' שני' ולא ילדה והוא טוען בריא לי שממנה הוא שלא ילדה ואיני נותן לה כתובה והיא אומרת מיניה הוא שאינו יורה בחץ היא נאמנת ובתוך י' שנים אפי' הוא טוען ברי והיא מכחישתו אית לה כתובה אפי' אינ' טוענת שאינו יורה כחץ ובבעל שלישי שאין לה כתובה אם היא טוענת מיניה נאמנת ויש לה כתובה:
הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר ר' אמי דברים שבינה לבינו היא נאמנת מ"ט היא קים לה ביורה כחץ הוא לא אם ליה ביורה כחץ כתב הרי"ף חזינן לגאון דקאמר הא דאמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת למשנ' ראשונ' הוא ולא עבדינן בה עובד' דתנן בראשונ' היו אומני' שלש נשים יוצאת ונוטלת כתובה וחדא מינייהו האומרת השמים ביני וביניך והא אידח' לה דתנן חזרו לומ' שלא תהא אשה נותנ' עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומר' השמים ביני וביניך יעשו דרך בקשה ואנן לא סבר' לן הכי דלא אתי רב אמי לאשמועינן דין משנ' ראשונה אלא הא דרב אמי מתני' דהכא אמרי' דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ותני עלה יוציא ויתן כתובה וקא מיבעי' השת' היכ' דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה וקא אתי ואמר מינה הוא דלאו בת אולודי היא ולית לה עלאי כתובה דבעינן לאפוקי ולמיסב איתת' אחריתי דבת אולודי וקא אמרה האי דשהינא בהדך עשר שנים ולא אולידנ' מינך הוא דאינך יורה כחץ הלכך איבעית לאפוקי הב לי כתובתי מאי וקאמר רב אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת דאיהי קים לה ביורה כחץ הלכך לא מצי לאפוקי עד דיהב לה כתובה וליכ' למיחש בכי האי מילתי' שמא עיניה נתנה באחר דהא אנן מפקינן לה על כרחה ע"כ וכתב עליו הרא"ש ותימא דילמ' אינו אמת מה שהוא אומר דלאו בת אולודי היא ובדברי' בעלמ' שהוא אומר דלאו בת אולודי היא אם אינו יכול לברר לא תפסיד כתובת' אם לא שנא' שטוען טענת בריא כגון שהיא מפלטת שכבת זרע אלא שאינו יכול לברר בעדים ורוצ' לישבע ואין מוציאין ממנו כתוב' כיון שטוען טענת בריא אלא שהיא אומרת מה בכך שהיא אינ' ראוי' לילד גם הוא אינו ראוי להוליד והיא טוענת טענת בריא והוא אינו יכול להכחישה דלא קים ליה ביורה כחץ וקמ"ל רבי אמי דאיהי מהימנא ולמאי דפרישית אפי' בתוך עשר נמי והוא בא לגרשה בלא כתובה מחמת שהוא טוען טענת בריא שאינ' ראויה להוליד והיא אומרת מיניה איהי מהימנא דלעיני' נתנה באחר ליכא למיחש כיון דהיא אינ' תובעת להתגרש ע"כ ואני אומר דיפה כתב הרי"ף דוקא לאחר עשר אבל בתוך עשר אפי' הוא טוען ברי כל זמן שהיא מכחישתו אפי' לא אומרת שאינו יורה כחץ אינו נאמן והוי כטוען אחר מעשה ב"ד דלאו כלום הוא ועליו להביא ראיי' דאל"כ מה הועילו חכמי' בתקנתן וגבי פתח פתוח מצאתי אמרינן נמי בפ' קמא דכתובות דנאמן להפסיד כתובת' משו' דחזק' אין אדם טורח בסעוד' ומפסיד' הא לאו הכי לא הוה מהימן משום האי טעמ' דמה הועילו חכמים בתקנת' ודוק' לאחר עשר שהוחזק אחד מהן בכה"ג אמריכן מאחר שהוא טוען ברי והיא טוענת שמא לא זכה להבנות ממנה טפי מסתב' לתלות בחולשות דילה מלתלות בעון דיליה ולומר שהזכות גרם שהרי כמה פושעים מולידים אבל בתוך עשר לא מהימן להפסיד' כתובת' ולפי תקנת ר"ג לא יכול לגרשה כלל בתוך עשר אפי' טוען ברי א"ל שהיא מודה בדבר ומ"מ יכול הבעל להחרים עלי' אם טוענ' אמת כפי תקנת הגאונים והשת' נתבטלו דברי הרמב"ם שכ' סתמ' היכ' ששהת' עשר שנים ולא ילדה והוא יורה כחץ חזקה שהחולי ממנה ואין לה כתוב' דומיא דאיילונית שלא הכיר בה כו' ולדבריו צ"ל הא דאמרינן בברייתא יוציא ויתן כתוב' היינו שלא קים לן שהוא יורה כחץ שיכול' היא לומר ממנו ולא נהירא דלישנא שמא לא זכה הוא להבנות ממנ' משמע אפי' יורה כחץ אלא שלא זכה קאמר ובודאי הוא דקדק מדברי הרי"ף שכת' כשהוא אומר ממנה והיא אומרת ממנו כו' ומוקי בלאחר עשר משמע היכ' שלא אמר' שאינו יורה כחץ שהוא ממנו אין לה כתוב' ולית' כדפרי' דלא איירי אלא היכ' שטוען ברי ואף שיש מן המפרשי' מוקמי הא דר' אמי בבעל שלישי אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורוב המפרשים מפרשים בבעל ראשון ועיקר ומ"מ נרא' אף בבעל שלישי אפי' בתוך עשר דאין לה כתובה כשלא הכיר בה כדפירשתי אם היא אמרה שהוא אינו יורה כחץ נאמנת ויש לה כתובה: