אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שישי › ל

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שישי · ל

כט

דין אם רואה באשתו שהיא יראת שמים ומתאוית לו ע"י קישוטה אפ' שלא בשעת עונתה חייב לפוקדה בתשמיש ואפי' היא מעוברת ודין דחייב אדם לפקוד אשתו בדברי רצוי בשעת שיוצא לדרך אפי' סמוך לוסתה אבל אסור לשמש:

א"ר יהושע ב"ל כל היודע באשתו שהי' יראת שמי' ואינו פיקדה נקרא חוט' שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו' והא דאינה פוקדה פי' רש"י בעת עונתה וכ"פ נ"י ותימ' הו' א"כ אפי' סתם אשה נמי הא כתיב עונתה לא יגרע ואפש' דיש לדחו' אפי' הו' קצת חולי אפ"ה יפקדנ' ולא יחסר עונת' וע"ז אמרו בחלק אר"י א"ר מ"ד יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה מלמד שאפי' בשעת חוליו של דוד קיים י"ח עונתן ואיירי נמי בכה"ג שהכי' בהן שהן יראת שמים אבל נראה בעיני עיקר דברי הראב"ד והטור הביאו וז"ל כי העונות שקבעו חכמים על דרך סתם קבעו אותם כי אמדו דעת האשה שהיא מתפייסת בכך אבל אם רואה שהיא מבקשת יותר ע"י התקשטות והשתדלות לפניו חייב לשמח אשתו בדבר מצוה אפי' שלא בשעת עונתה כדאית' בפסחים אמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה אפי' שלא בשעת עונתה אפי' היא מעוברת וכשהי' צריכ' לאותו מעשה קאמר ותו אמ' ריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו' וכמה אמר רבא עונה וא"ר יוסף לא נצרכ' אלא סמוך לוסתה ובי"ס גרסי ואע"ג דא' רבא חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה אמ' רבא עונה לספרי' דגרסי' ואע"ג. דאור רבא כו' קאי אדברי רבא ואף גירס' הרא"ש והרי"ף איכ' נמי לפ' דקאי אסמוך לוסתה דחייב להפקיד אמר רבא עונה כלו' אותה עונה חייב לפוקדה כשיוצא לדרך ולא בע"א אבל קודם העונה אפי' בלא יוצא כדרך נמי ובנ"י כתב וז"ל בשעה שיוצא לדרך משום שמתאוה לו באות' שעה יותר וחייב הוא להאריך בעיר עד שתספור ספירתה ותטבול ותשמש עמו קודם שישים לדרך פעמיו וכמה ימתין אפי' נזדמנה לו שיירא אמר רבא עונה אחת שהיה או יום או לילה אבל יותר לא ודוקא לדבר רשות כלו' שדעתו לילך לסחורה או לשוק הוא דאמ' שחיי' הו' להמתין עד שתטהר אבל לדבר מצוה דהיינו לפדיון שבוים והדומה לו אינו חייב להתעכב אפי' שעה א' דדילמ' מטריד כלו' שמא לא ימצ' עוד שייר' ויהי' מעוות ולא יכול לתקן ולפ"ז עונה סמוך לוסתה טבילתה קאמר אבל רש"י פירשה עונה סמוך לוסת' ראיית' דאע"ג דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסת ההי' מדרבנן הי' והכא שרו לי' רבנן ע"כ ופי' הנכון הוא פירש"י שפי דקאי אסמוך לוסתה דכה"ג ממש איתא בפ' האשה במסכ' נדה ומ"מ הדעת נותנת שדברי בעל נ"י ישרים הן לפי הסברא האמיתית ומ"ש ר"ת דהאי פקידה אינה בתשמיש אלא בדברים וגרס לא נצרכה אלא לאשתו נדה ותימא דלמה לנו להוציא הלשי ומשמעו ובודאי הו' דומיא דאידך דבריו דאמ' מי שמכיר באשתו שהי' יראת שמים צריך לפוקדה דאיירי בתשמיש והכ' נמי הך מילת' ועוד לישנ' וכמה עונה לא יתכן שפיר על פקידת דברים כ"א על תשמיש ובסמוך לוסתה ולא על אשתו נדה דאין לומר דס"ל דה"ק דוק' משו' דיוצא לדרך הוא דפוקדה בדברים אבל באינו יוצא לדרך אסור לפוקדה בדברי ריצוי וגרסי' לא נצרכה אלא סמוך לוסתה כו' דלא מצינו שיהא אסור בדברים סמוך לוסת כאשר אית' בהג"ה במיימוני להדיא דכל שאר פרישות לא אסרו אלא בנדה ולא בסמוך לוסתה ומהרא"י נדחק מאוד לאסור חיבוק ונישוק ומ"מ ראוי להחמיר שלא לשמש סמוך לוסתה אפי' ביוצא לדרך אלא יו' בזה שיפקדנ' בדברי' ואף באשתו נדה שרי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה