ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שישי · כט
דין דאם היו לו זכר ונקבה ומתו והניחו זכר ונקבה דהיינו בני בנים של זקן או כל אחד הניח זכר או יש לו בן והבן הוליד נקיבה או איפכא שניה' קיים פרי' ורבי' וה"ה בני בני' כבנ' ושם ביארנו דאם נמצא הבן סריס או היא נמצאת איילונית לא קיים פרי' ורביה:
איתמר היו לו בנים ומתו ר"ה אמר קיי' מצות פ"ו ור"י אמר לא קיים והלכתא כוותי' דתני' בני בנים הרי הן כבנים מת א' מהן או שנמצ' סריס וה' שהי' נמצאת איילונית לא קיים פ"ו והא דבני בנים כבנים סבר אביי למימר ה"מ ברא לבר' וברת' לברת' וכ"ש ברא לברת' אבל ברת' לבר' לא א"ל רבא לשבת יצרה בעינן והא איכא אבל כ"ע תרי מחד בן לא מהני אפי' היו כבר זכר ונקבה אלא שמתו תו לא מהני תרי הנולדים מא' מנהון אלא תרי מתרי אבל בן ובתו או בת ובנה לכ"ע מהני כדאי בסוגי' דלהשלים כ"ע מודו דחשבינן בני בנים כבנים והא דקאמר כ"ש דמהני ברא לברת' כו' מוכח להדי' דאפי' השני הבא מן הבן גם בן זכר והוי תרי זכרי' אפ"ה יצא ידי פ"ו מאחר שבאו מזכר ונקבה וכן פירשו התו' וז"ל וכ"ש ברא לברת' כו' ואע"ג דאמרי' לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטררי מפ"ו פשיט' דקאי שפיר הבן במקום הבת ע"כ וא"כ לפ"ז כוכל לומר לפי המסקנא דקאמר אף ברת' לברא מהני היינו נמי אפי' שתי נקבות אבל מ"מ נרא' דדוק' גבי זכרים הו' דמהני משום דלא הבן מהת שבא ממנה ועומד במקומה להשלים אבל הבת שתבא מן הבן נהי מהני היכ' דאיכ' זכר ונקבה ואיכ' לשבת יצרה כדמשמע לישנא דרבא לשבת יצרה בעינן והא איכ' וזה אינו אלא בזכר ונקבה אבל במקום דליכא לשבת כגון שתי נקבות ואיכ' גריעות' שתעמוד הבת במקום הבן לא מהני ועוד נראה בעיני דבעינן לכתחילה זכר ונקבה ושוב דבני בנים הבאים מהן חשובי' כבנים ועומדי' במקומ' אבל אי לא הוי בתחילה אלא ב' נקבות או ב' זכרים ומתו תו לא מהני בני בנים אפי' זכר ונקבה דעיקר טעמ' דבני בנים היינו שיעמדו במקומ' כמו שהיו בתחילה והיכ' דלא הוי סגי מעיקר' בהני אף השת' לא מהני והא דקא' דכ"ע תרי מחד לא מהני ה"ה תרי מתרי לא מהני ולאו דוקא קאמ' דהא תרי דברים מעיקר' הוו כחד וכן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב וז"ל בני בנים הרי הן כבנים בד"א כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אע"פ שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו כו' אלמא דבעינן זכר ונקבה מעיקרא ואף בבני בנים בעינן זכר ונקבה לאפוקי שתי נקבות אבל ב' זכרים דהוי ברא מברת' וברא מברא ג"כ מהני לאבא למעיטי כדפי' ולא כדעת מהרא"י דסבר שהרמב"ם חולק על זה ואפש' דס"ל דכ"ש הו' מאחר דמהני אפי' ברא לברת' וברת' לברא דהוי גריעות' שתעמוד הבת במקום הבן כ"ש שיעמו' הבן במקו' הבת ומ"ה לא הוצרך לכתוב וכ"פ ר' ישעי' מסקנת הדבר לא קיים פ"ו אלא שהולי' זכר ונקב' הראוין להוליד ואם מתו הו' לא יצא ידי פ"ו א"ל שהולידו אותו זכר ונקב' ג"כ זכר ונקב' או ב' בני' ואם. הי' בן והבן הולי' נקבה או איפכ' ושניהן חיין יצא ואין חילוק בין בני בנים לבני בני בנים דלשבת יצרה בעינן והא איכא: