אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שישי › ג

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שישי · ג

ב

דין היכא שהדביקוהו נכרים על הערוה וכבר נתקשה לאשתו או שיודע בעצמו שלא יתקשה אין צריך למסור עצמו אלא אם רוצה לקדש השם והיכא שהדביקוהו אותו נכרים ממש על הערוה ולא יכול להמלט אף במיתה אפי' נתקשה הוי אונס ופטור אפי' מתשובה ודין דהיכי' שרוצים לזרוק אותו על התינוק ולמעכו אין חייב למסור עצמו להריגה:

פסק כתבו התו' והרא"ש הא דאין קישוי אלא לדעת אין לפרש במאיימין עליו להרגו דא"כ מאי קאמר אין קישוי אלא לדעת דמשמע הא אם יש קישוי שלא מדעת יש טענת אונס ליפטר ואין לו למסו' את עצמו ואמאי והא קיימ"לן בפ' בן סורר ומורה דע"ז וגלוי עריות ושפיכ' דמי' יהרג ואל יעבור אלא איירי בהדביקום יחד ובודאי אי הוה קישוי שלא לדעת אי אפשר שידביקוהו על הערוה ולא יתקשה או אם נתקשה כבר לאשתו ואנסוהו נכרי' והדביקוהו על הערו' או שיודע בעצמו שלא יתקשה ואי אפשר לו להנצל מן העבירה אם לאו שימסור עצמו להריגה אינו מחוייב למסור עצמו כיון דהו' גופא לא עביד מעשה אלא אחרים עושין וכדאמרי' בפרק בן סורר ומורה גבי אסתר דקרקע עולם היתה והיינו טעמ' משום דלא עבדה מעשה וילפינן לה מרוצח כדאמרי' בסנהדרין מקיש רוצח לנערה המאורסה מה רוצח יהרג ואל יעבור וכו' ורוצח לא מחייב למסור עצמו אלא היכא דעביד מעשה דהא פרשינן התם טעמא דרוצ' משום דמאי חזית דדמך סומק' טפי דלמא דמא דידיה סומקא מתי וזה לא שייך אלא היכא שהורג אח' בידים אבל אם אמרו לו הנח שיזרקו' על התינוק למעכו או יהרגוך אדרבה מיסתבר למימר מאי חזית דדמא דההוא גברא סומק טפי דילמא דמא דידך סומק טפי ואינו נחשב רוצח בכך במה שהורגין בגופו אלא כקרקע עולם בעלמא הוא ואינו מצוה להציל חבירו בנפשו של עצמו דאדרבה חייך קודמין והקישא דקרא נמי בהורג בידי' כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש אבל כיון דאין קישוי אלא לדעת ויודע בעצמו שאם ידבקיהו א"א לו שלא יתקש' קשוי דעבד חשי' כעוש' מעשה וחייב למסור עצמו ועוד הוסיף הרא"ש דאתיא אפי' למ"ד המשמש מת בעריות חייב ונמצא דאפי' לא יתקשה תעשה העבירה מ"מ כיון שנתרבה הנאתו ע"י קישוי שעושה חשיב כאילו עשה כל המעשה מדעת ודמיא להא דאמרינן בפ' ב' דשבועו' שהיה לו לפרוש בהנא' מועטת ופירש בהנאה מרובה ע"כ ומוכח מתוך דבריה' להדיא היכא שהדביקו נכרים בע"כ על הערוה ולא יכול להנצל עצמו במיתה או אפי' נתקשה הוה אונס ממש ובודאי אין לך אונס גדול מזו ונ"מ שפטור מתשובה אלא משום חסידות יעשה תשובת המשקל ויסגף עצמו כפי שנהנה מעבירה ומ"מ אם מוסיף בביאה אחר שנתקשה מאיליו לא מיבעי' כגון גמר ביא' או הכנסה והוצאה אלא אפי' מהדק את גופו להכניס יותר חייב כרת ולא מקרי יצריה אנסיה דלא אמרינן הכי לגבי איש שעושה מעשה דאפי' היכא שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת כו' אמרינן דחייב ואף דהך סברא לית' אלא לאביי אבל לרבא דס"ל המשמש מת בעריות פטור לא ס"ל הך סברא כדמוכ' להדיא בפ' ידיעות הטומאה היינו לענין פרישה דסבר רבא מאי הוי ליה למעבד מאחר שרוצה לפרוש מעבירה אבל המוסיף בהנאה בלי פרישה אף רבא מודה וק"ו היכא דמוסיף ועשה מעש' דחייב לכ"ע ואפי' גבי אשה היכא שעשתה מעשה ומקרבת עצמה להדוק תשמיש בסוף המעשה לא אמרינן יצרה אלבשת' כדפרי' בפ' נערה שנתפתתה סי' ל"ב גם כתבו התי' בשם ר"י אף היכא שמחויב למסור עצמו להריגה ולא מסר עצמו להריגה מיתה לא מחייב דס"ס אונס הוא אלא שלא קידש את השם דהא סתמא כתיב ולנערה לא תעשה דבר אפי' ע"י מעשה וכן פסק הרמב"ם ומ"ה נראה מ"ש התו' היכ' שידע אם יביאוהו עליה א"א שלא יתקשה דמשמע הא לא ידע אין מחויב למסור א"ע היינו פי' שאי לא מסר א"ע לא חילל את השם אבל מ"מ אם רצה לקדש את השם ומתיירא דשמא יתקשה הרשות בידו ואפש' שהו' משובח ומ"ה כתבו נמי התו' כשיודע בעצמו שלא יתקשה דאין לו למסור עצמו להריגה דאיכא לדקדק הא אינו יודע שלא יתקשה יכול למסור עצמו להריגה וכדפרי':

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה