ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שביעי · ה
דין דהאידנא אין מחייב הבעל בכחיש ופחיתא אלא הכל לפי המנהג ודווקא כשכותבי' בשומא כל מה שהכניסה לו אבל האידנא שכותבי' כל סך הנדוני' בשוה בין הכניסה לו בין לא הכניסה לו אין שמין הבגדים והכלים אלא לפי שווין א"ל שהבגדים יתירות על הך שכתוב בנדוניא:
פסק כתב הרי"ף ודייק רבותינו מדקתני במתני' בעבדי צאן ברזל וה"ה בנכסי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו דוקא כעין מתו ממש דלא משמשי מעין מלאכתן כלל וכמאן דליתנהו דמי וחיי' באחריו' ומשלם דמים אבל אי איתנהו אע"ג דבלו טוב' ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואין משלם דמים ואנן לא חזינן להאי דיוקא דהא מקשינן בסוגי' למאן דאמר כל היכי דמחייב באחריות אכלי בתרומ' מהא דתנן כהן ששכר פרה מישר' אע"פ שמזונתי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ומפרקינן נהי דמחייב באונס בכחשא וביתירו' דמיה מי מחייב ומדקא מפרקינן הכי גבי שכירות פרה מכלל דגבי צאן ברזל מיחייב אף בכחישה וביתירות דמיה ולהכי אכלי בתרומה ושמע מינה דליתא להאי דיוקא דדקדקו קמאי ז"ל ומיהו אע"ג דדינא דגמר' הכי לא מחייבינן לי' לבעל השתא בכחישה וביתרות דמיה כיון דלא נהגי עלמא הכי וכל מאן דמקבל נכסי צאן ברזל וכתב עליה אחריות אדעתא דמנהג' הוא דמקבל להו עלי' הילכך לא מקבל אלא לפום מנהג' ע"כ והאי מנהג' דכת' הרי"ף הוא נפשט מהוראת הגאונים ואף בהותירו כתב הרמב"ם וז"ל וכמו שאינו מקבל הפחת לפי מנהג זה כך אינו מקבל שבח אם הותירו דמיהן לפי מנהג זה וכ"ד כל האחרונים ונרא' בעיני דדוקא היכא שכתבן בשומא שהכניסה לו לנדן והוא מוסיף כנגדן אז שורת הדין כן לפום מנהגא אבל האידנא שכותבין כל סך נדוניא בשוה בין הכניסה לו בין לא הכניסה לו פשיטא שאין שמין את הבגדי' והכלי' אלא לפי שויין א"ל שהבגדי' יתירות על סך שכתב בנדוניא שהכניסה לו א"כ הן מנכסי מלוג מה שפחתו פחתו לה ומה שהוסיפו הוסיפו לה ועיין בפ' נערה שנתפתתה סי' נ':