ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שביעי · ד
דין אם הקדישו היתומים בנכסי צאן ברזל קדושת הגוף או פרסו על המת משולמי' זוזי: ג ההיא איתתא דעיילי ליה לגברא איצטל' דמילת' שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנ' אמר רבא קנייה מיתנ' ואע"ג דהלכה כר' יודא דאמר הדין עמה והן שלה מ"מ מודה הכא דמחוסר גביינא וכיון דאכלו או מיגנב לאו יורשין בעי לשלומי ברשיתייהו קיימי ורבא לטעמיה דאמ' הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ומה דפרסוה אמיתנא הוי כהקדש קדושת הגוף ומשלמי זוזי והטור כתב סתמ' וכן הקדישו היורשי' נכסי צאן ברזל שמפקיעי' מידי שעבוד כו' וליתא דדוק' קדושת הגוף בעינן ומ"ה לא אשתכח אלא גבי בהמה שהקדישו קדושת הגוף ולא בע"א כלל ודין הבגדי' שפורסי' האידנא על המתים וחילוק בנגעו למיטה אי לא אכתוב אי"ה בפ' נגמר הדין:
דין אם הכניסה לו ב' כלים באלף זוז ועמדו אח"כ על ב' אלפים אחר נוטלתו בכתובתה וא' נותנת דמים ונוטלתו וכן בולדו' נכסי מלוג בין של שפחה בין של בהמ' נותנת דמים ונוטלת' ובעודה תחתיו עושה בהן מה שירצה:
אמר רב יהודא הכניס' לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על ב' אלפים א' נוטלתו בכתו' וא' נותנ' דמי' ונוטלתו משום שבח בית אביה וכתב הטור שכן הדין בולדות של נכסי מלוג שלה בין שפחה בין בהמה אף שהן לבעל כשיוצאת נותנ' דמיה ונוטלתן והרמ"ה כתב שמטעם זה אינו רשאי למוכרן אפי' בעודה תחתיו ולא נהירא לא"א הרא"ש דודאי בעודה תחתיו עושה בהן כל מה שירצה אלא שאם שיירן נותנ' דמי' ונוטלתן ע"כ ומסתבר דבריו דאמרינן בפ' האשה שנפלו סי' י' ומודה חנניה שאם נתגרשה שנותנת דמים ונוטלתן משום שבח בית אביה דמשמע דוק' לאח' מית':