ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שביעי · ב
דין המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן אז הדין עמה ודין המכנסת שום לבעלה או שהכניס לה שום משלו לא ימכור הבעל ואם מכר הוא אז היא מוציאה מלקוחו' וכן אם היא מוכרת הוא מוציא מלקוחו' אבל אם היא מכרה והוא אינו מוחה אין המקח בטל ודווקא בנכסי צאן ברזל או בשום שהכניס הוא לה כן הדין וכל דין זה הוא בקרקעות אבל בתכשיטין בין שהכניסה היא בין הוא המכר בטל וכ"ש שאין ב"ח גובה מהם ושם ביארנו דאם האשה אינה רוצה כליה אעפ"כ יכול לסלק בכליה:
איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמי' אני נותן הדין עם מי רב יהודא אומר הדין עמה דמשום שבח בית אביה דידה הוי ור' אמי אמר הדין עמו מאחר דאם מתו מתו לו דידיה הוי ורבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודא כתב הריב"ש אם האשה אינה רוצה להו אע"ג דאית לי' לבעל מעות יכול לסלקה בכליה כיון שהמטלטלין ההם מיוחדים לה ואין הבעל רשאי למוכרם גם נוטלתן בלא שבועה כו' עד ואם אינן עושין מעין מלאכתם הראשונה הרי הם כמו שנגנבו ואינה לוקחת אותם ואין בזה משום שבח אביה וכן הוא אינו יכול לכופה ליטול הבלאו' ההם עד וזהו מה שנראה לפי דין תלמוד אמנ' אם יש מנהג אחר פשוט בעיר הולכין אחריו עכ"ל ותניא כוותי' דר' יודא המככס' שום לבעלי אם רצ' הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפי' הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות והא דמכרו שניהם לפרנסה רבים המפרשים ואף הרי"ף נתחבט בזה עד שכתוב בו לא איפשיט' שפיר דנעביד בה מעשה ועל כל זאת אעשה פני כחלמיש צור ואקוה לצור ואפרשהו כי הנראה בעיני מה שאמר מכרו שניהם לפרנסה היינו או זה או זה קאמר אבל אין לפרש דאיירי במכר האיש וחז' הוא ולקח מן האשה כמו ששנינו בפ' הניזקין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האש' מקחו בטל וכמו שפי' נימוקי יוסף דא"כ כל נכסי הבעל בטל מיד אפי' בנכסי שלו שיכול למכרן אפ"ה הוא בטל כשחזר ולקח מן האש' גרע טפי מאלו לקח מן האיש לחו' כדפרי' בפרק ח"ה סי' קי"ז והכא משמע דעיקר טעמ' מפני שהוא נכסי צאן ברזל ושום שלה אינו רשאי למוכרה אלא או או קאמ' כדפרי' רש"י ומה שאמר הבעל מוציא מיד הלקוחות היינו היכא שמכרה היא והיכא שמכר הוא היא מוציאה שהרי אינו רשאי למוכר' וכן פי' ר"ג מ"ה אבל אי מכר הוא ובא הוא גופ' לחזור לאו כל מיני' אפי' אחר מיתת' ולא כמו שפי' ר"ח שהמקח בטל מיד ואפי' הוא עצמו חוזר דא"כ ה"ל המקח בטל אלא מוציא מיד הלקוחות קאמר וה"ק אפי' במכר הוא היכא שהיא מוחה אח"כ ואמר' דלא ניחא לה בהאי מכירה יכול הוא להוציא מן הלקוחות אבל אם היא לא מחתה כלל לא יכול הוא בעצמו לחזור ואף אם מתה ולא נימא שהוא עומד במקומו וירש כחה ויכול לבטל המקח אח"כ וכמו שעלה על דעת רש"י ואין זה מן הסבר' כלל וכמו שהרחיקו אותו דעת בעלי התו' והרא"ש ואין צריך להאריך בזה ודוקא בשום נכסי צאן ברזל דשלה הוא ולא יכול לסלק' בדמים וכן בהכניס לה שום משלו בין שהכניס נגד התו' או נגד הנדוניא מ"מ איירי בכה"ג שהכניס לה כעין מתנה ממש בעניין שלא יכול לסלק בדמים דומיא דהמכנס' שום לבעלה דלעיל מיניה וא"ל מדאמר לעיל גבי שום שלה שלא יכול ליתן דמים משום שבח בית אביה דמשמע אבל בשום שלו לכ"ע יכול ליתן דמים זה אינו דבודאי בשום שהכניס לה משלו פשיטא דלא יכול ליתן דמים תחתיה שהרי הכניס לה להיות שלה והוי כעין מתנה וכמו שפי' הר"ן בפר' ח"ה אבל בשום שהכניסה לו ה"א מאחר שהכניס לו א"כ הוי שלו אלא שחייב באחריו' הדמי' אפ"ה אמר דדידה הוי משום שבח בית אבי' א"כ עדיף מאפותיקי מפורש שיכול לסלקו בדמי' ומ"ה אף אם תאמר דהלכה כת"ק דר' בפרק השולח גבי אפותיקי דהוי מכור ואינו בטל ותאמר דאיירי אפי' באפותיקי מפורש כדפרישי' בפ' השול' סי' ע"ז אפ"ה כ"ע מוד' דהבע' מוציא מיד לקוחות ואף רבנן לא פליגי עליה גם מעשה רב ולפי זה גבי ג' שדות דפ' ח"ה סי' קי"ז אי איירי ג"כ שכ' ויחד לה בעניין שלא יכול לסלק' בדמי' המקח בטל מיד אפי' לא חזר ולקחה מן האש' ואי איירי בעניין שלא עשאן אותן שדות אלא כעין אפותקי א"כ המקח קיים עד שעת טירפ' א"ל שחזר ולקח מן האשה כדפרי' לשם וכל זה איירי במכר קרקעות שהן שום שלה או שלו אבל במכר תכשיטי אשה בין שהכניס' לו ובין שהוא הכניס לה משלו המכר בטל לכ"ע ומוציאין מיד הלוקח וכ"ש שאין ב"ח גוב' מהן וכן דעת הרא"ש להדיא והארכתי בזה בפר' נער' שנתפתת' סי' כ':