ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · לה
דין דאבל אסו' ליארס תוך ל' ואחר ל' מותר אפי' בנשואין ואפי' באבילות אביו ואמו ואפי' קיים פרי' ורבי' והיכא שיש לו בני' קטנים וקיים פרי' ורבי' ואין לו מי שישמשנו שרי לישא תוך ל' ולבעול אחר ל' ומי שאין לו בנים כונס אחר ז' ובועל ואם מתה אשתו ואין לו בנים או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו מותר ליכנוס ואין צריכי' להמתין ב' או ג' רגלים ושם ביארנו דחכם צריך לדקדק הטיב במי שבא לישא מכח שאין לו מי שישמשנו והאידנא נהגו שלא לישא תוך ל' יום ומ"מ אם כבר הכינו צרכי הסעודה שצריך לחופה מותר לאחיז' ואפי' אירע לה אבל מותר משום פרי' ורבי' דידיה:
חוץ מן האיבול תנא כמה האיבול שלשי' יום והילכת' כר' יוסי לענין אבילות ואם דפליג עליה רבי יהודא ר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי והא דתני' בפ' בתרא דמ"ק ל' יום לנשואין דמשמע הא ליארוס שרי אפשר דאת' כר' יהודא א"נ נקט לנישואין לרבות' דאפי' נשואין שרי לאחר ל' יום ואף דבאשתו צריך ג' רגלים ולאידך מ"ד ב' רגלים אפ"ה שרו בשאר מיד אחר ל' ור"ת כ' דאפי' באביו ואמו שרי אחר שלשים משום פרי' ורבי' אפי' היכא דקיים כגון שיש לו בן ובת אפ"ה שרי דהלכה כר' יהושע דאמר בהבא על יבמתו נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו משום שנאמ' בבקר זרע זרעך וגו' ועוד סתמא קתני כל ל' יום לנשואין דמשמע אפי' באביו ואמו והיכא שיש לו בנים קטנים וקיים פרי' ורבי' ואין לו מי שישמשנו שרי לישא תוך שלשים ולבעול אחר שלשים כדמוכח בעובד' דר"י הכהן דבעודו שהיה בבית הקברו' אמ' לאחותה לכי וגדלי בני אחותך ואעפ"כ לא בא עליה לזמן מרוב' ומפרש מאי זמן מרובה ל' יום ומדקאמר' לא בא עליה משמע דכנוס' היית' מקודם שבא עליה והיינו אחר ז' וכן מי שאין לו בנים משו' פריה ורבי' כונס לאחר ז' ובועל כדאיתא בברייתא לשם אם אין לו בנים כונס לאלתר משום פרי' ורבי' יש לו בנים קטנים כונס לאלתר משום פרנסתן ומעשה ביוסף הכהן כו' ולאלתר דקא' היינו תוך ל' ולאחר ז' אף שר"ת פי' דלגבי בנים קטני' דמותר לכנוס אפי' תוך ז' וכ"ד הרא"ש כאן כר"ת אכן במ"ק חזר בו וכתב דאסור ליכנוס תוך ז' אפי' בבנים קטנים כמו מי שאין לו בנים כלל דאסור ליכנוס תוך ז' כדמוכח בריש כתובות דקאמר מי שהי' טבחו טבוח ופתו אפוייה ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניס את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעה ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעה ימי אבילות ומסיק התם דדוקא אביו של חתן או אמה של כלה דליכא דטרח אבל איפכא לא ובסתמ' איירי בשאין לו בני' כיון דאביו צריך להטריח בסעודתו והוא בעצמו לא א"כ איירי בבחור שלא נשא עדיין וקאמר איפכא לא אלמא דאסור ליכנס בתוך שבעה מצאתי בתו' בשם ריצב"א דמה שאמר לה בבית הקברות צאי ופרנסי בני אחותיך היא היית' כניס' החופה והך עובדא דהכא היינו דאמרי' בפ' טבול יום מעשה דיוסף הכהן שמת אשתו בע"פ וה"ל שעה א' קודם הרגל בטלה גזיר' שבעה וה"ל כלאחר שבעה והי' מותר ליכנס עכ"ל והטור פסק בא"ע כדעת ר"ת ובי"ד פסק כדעת אחרת שכ' הרא"ש במ"ק ואין תמי' כ"כ כי בטור א"ע כתב סוגי' הרא"ש דפ' החולץ ושם מקור מקומו בעניין אבילו' וכדומה ליה תמצא בטור א"ע ובטור ח"מ כאשר כתבנו בפ' הכותב סי' ל"ג ונ"ל דעת ריצב"א עיקר שלא כנסה שהרי אף ר"ת מסופק בסברתו וכת' אפשר שלא כנסה ע"פ אלא שידוכי' בעלמא ולאחר שבעה כנסה ועוד בברייתא דפ' אלו מגלחין ובמס' שמחות משוה מי שאין לו בנים למי שיש לו בנים קטנים וכתב בחדא לישנא על שניהם משמע שאין לחלק ביניהם והא לך לישנא דמס' שמחות בד"א בזמן שיש לו בנים קטנים אבל אין לו בנים או שהי' לו בנים קטנים מותר לישא אשה אחרת בתוך ל' יום מעשה שמת' אשתו של ר' טרפון ואמר לאחות אשתו בתוך האבל התכנסי ותגדלי את בני אחותך אעפ"כ לא בא עליה אלא לאחר שלשים יום ותמה אני על התוספת והרא"ש שהקשו ממסכת שמחות שכתב בשניהם מותר לישא אחר שלשים והוצרכו לתרץ דלישא ולבעול קאמר ומילתא דפסיקא נקט בתרווייהו דביש לו בנים קטנים אינו שרי לבעול תוך שלשים ולפי דעתי שנוסחא טעות בא לידם ונוסח שלנו עיקר כדמשמע להדיא מעובדא דר' טרפון דאייתי עלה והא לך לשון הירושלמי בהאי פירק' חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלה ל' יום הדא דתימא בנשים אבל באנשים שלשה רגלים כשיש לו בני' אבל אין לו בני' מותר מיד וכשיש לו מי שישמשנו אבל אין לו מי שישמשנו מותר מיד וכשאין לו בנים קטנים אבל יש לו בנים קטני' מותרין כהד' עובדא דר' טרפון שמתה אשתו כו' משמע מזה הירושלמי אפי' יש לו בנים גדולי' ואינן אצלו שישמשנו לו מות' ליש' ואף דבתלמו' דידן ליתא מ"מ מאחר שאין התלמוד שלנו חולק אין לדחות הירושלמי ואיכא למימר דרבות' קאמר אפי' אם יש לו שישמשנו כפי עבודתו וצרכו אפ"ה יכול לישא בעבור פרנסתן כי לא תמצ' מי שיכול להסתפק שימוש פרנסתן של בנים קטני' כי אם אשתו המיחדת. לכך ואף היה לו בת נשואה או אינו נשואה אפש' שאינ' ראויה לאותו שימוש וכ"ש שיתירו לו לישא בעבור שימוש על עצמו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כדברי הירושלמי וכן בהג"ה מיימוני והקילו מאוד בהא דאין לו שישמשנו דכל זמן שאינו דר אצל כלתו או בתו אפי' יש לו כמה משרתים לא נקראו שמשי' שיוכל לשמשו בחיפוף ובכיבו' בגדיו שאין ראוי לו להשתמ' באחרו' וכן פסק מהרא"י בכתבי' אכן ע"י הערמ' שיעקר דירתו מהם כדי שלא יהא מי שישמשנו אסור וכ"ש שלא יערם ויאמר לא אוכל לקבל שום שירות מן בנותיי בנותיי וכלותיי ובענין שאמר מותר מיד נראה דשניהם שרו אחר ז' ולא קוד' אף שלענין בעיל' דהא יש לו בנים קטנים אסור לבעול בתוך שלשים ובאין לו בני' שרי משום פריה ורבי' אין זו תימא שהרי בעיל' לא הוזכ' בשניהם אבל הכניסה שהוזכר בשניהם בשוה איירי וסברא זו אית' בתו' להדיא לקמן בפירקי' והאידנא נהגו העם שלא לישא כלל תוך ל' יום ויש להם על מי שיסמכו שהרי י"מ הא דקאמר גבי יוסף הכהן כו' אעפ"כ לא בא עליה היינו נשואין אבל בתוך שלשים אסור לישא בכל עניין דאם ישאנה הוה נמי מותר בתשמיש דה' אבל מותר לשמש מיד אחר שבעה ומדאסור בתשמיש ה"ה נמי דאסור בנשואין וכ"ש לפי מה שמצאו התו' והרא"ש בנוסח מסכ' שמחות בכולן שרי ליש' אחר שלשים שהו' סיוע למנהג אכן היכ' שהכינ' לחופ' ואח"כ מת קרובו או קרובי' ואיכ' הפסד מרוב' ראו' להתיר לו ליכנס מיד אחר ז' כדי שלא יתקלקל צרכי החופ' ומשום טעמא דפרי' ורבי' או אינך טעמי להיתיר' אשר הזכרנו ואפי' אירע לה אבל ולא תימא מאחרי שהיא לא נצטוו' על פרי' ורביה לא שרינן לה אפ"ה שרינן משום פרי' ורביה דידיה כן עשה ר"ת מעשה כה"ג וטעמו מאחר שאותה אשה היא משודכת לו אם לא ישאנה לא ישא אחרת תמצא בטל מפריה ורביה ואין חילוק בתוך שלשים לאביו ואמו לשאר אבלים שדין אחת להם והיכא שבא לישא אחר ל' יום והוא עדיין בתוך ג' רגלים של אשתו שמתה ובא לישא משום פריה ורביה או משום דאין לו מי שישמשנו או שיש לו בנים קטני' משום פרי' ורביה לא תפול בו שום דקדוק לעיין כל היכא דלא קיי' פריה והיינו בן ובת כדברי ב"ה דלקמן באבילות שרי להנש' אבל אם בא להנש' משו' שאין לו מי שישמשנו צריך החכם לחקור היטב בענין שאם הוא כדבריו בלי ערמ' שמחמ' דוחק זה בא להנש' וכן אם בא להנש' מחמ' דחק' של בנים קטנים שנראה בעיניו שלא יכול לפרנסם כפי הראוי וצורך הילדים כ"א בכניסה זו אז לא שרינן לו אלא בחקירת החכ' היטב אחר עניינו שלא יהא מחשבתו אלא לשמים ואם לכנס לסעודה של מצוה בתוך ל' אכתוב בעז"ה בפ' אלו מגלחים: