ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · לד
דין מר"ח אב ואילך ממעטין בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ודוקא של שמח' ומותר לבנות ע"י נכרי מה שהתחילו קודם ר"ח ע"י קבלנות ולהתחיל לבנות או בניין שאינו צריך כלל נראה כשמחה ואסור ומארסין בלא סעוד' ולא כונסין:
מסקי' בהאי סוגיא תני' קודם לזמן הזה העם ממעטין בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ומוקי בתחיל' הסוגיא דהאי קודם דקודם דקאמר ר"ל קודם שבת שחל ט' באב בתוכה דהיינו מר"ח כדאמרי' משנכנס אב ממעטין בשמחה ונרא' אף דבמסקנא ל"צ להני אוקימות' דקודם דקודם מ"מ לישנא דקודם לזמן הזה משמע קודם דקודם כדאוקי רבא מדלא אמר קודם התענית ועוד בסוגיא מביא ברייתא אחרת דתניא מר"ח עד התענית העם ממעטין מעסקיהם מלישא וליתן מלבנו' ולנטוע מליארס ומלישא אלא דמר"ח קאמר והא דאוסר ליארס בהך ברייתא איירי בסעודת אירוסין אבל אירוסין בלא סעודה שרי לאפוקי נשואין דאפי' בלא סעודה איכ' שמחה והנה מה שאמרי' דממעטי' כו' כתבו התו' דריבוי משא ומתן קאמ' שימעטו יותר מבשאר ימים ואף שבפ"ק דמגילה כתבו התו' דממעטין כו' משמע שאינ' ששין כלל דאם לא כן ה"ל לפר' מאי הו' קור' ממעט אכן התו' דהכא עיקר נגד התו' של אות' מסכ' קטנות וכן יש קבלה שהתו' מן המסכתות גדולות הן תו' של ר"א מטו"ך גם לשם פי' דמש' ומתן היינו של שמחה דומי' דבניין ונטיעה והכ' כתבו וז"ל מלישא וליתן כו' בפ' בתרא דתענית מוקי לה בירו' בבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים וי"מ דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה ואין נרא' דלא אסר אלא סעודה עצמו אלא נרא' דרבוי משא ומתן קאמר כו' וכן עיקר דמשא ומתן סתמ' קאמ' מדלא פי' בפ"ק דתענית אמשא ומתן שהוא של שמח' כמו שמפרש בנין ונטיע' בפרט מאחר שמש' ומתן נאמר בריש' וכן הירו' מפ' נמי גבי ט"ב דוקא בנין ונטיע' ולא משא ומתן אלמא דבכל ענין אסו' וכן עיקר וכן דעת הטור ולא כדעת הכל בו שמפ' דאיירי במשא ומתן של צרכי חופה כדעת התו' דהתם והטעם שאסרו רבוי משא ומתן שלא התירו לו אלא כדי פרנסתו ומזה נתפשט עכשיו המנהג שלא נהגו איסור כלל במו"מ משום דהאידנא שיש לנו מסים ועולים ממלכים ושרים הכל קרוי כדי פרנסתו וכדי חיינו וכמו שכות' התו' בפ' איזהו נשך גבי ריבית ליקח מן הנכרים כו' ובנין שאסרו נראה כדעת התו' דמפרשי דאיירי דוק' בנין של שמחה וכדמוקי בירו' ולא כדעת הטור שכ' וז"ל כיון דגמ' דידן אוסר בנין סתם כל בנין קאמר כדרך שאסרו במו"מ ע"כ וליתא מאחר דמצינו להדי' בירו' שמפ' דוקא בבנין של שמחה אין לנו כח לחלוק על תלמוד ירו' א"ל שמצינו להדי' שתלמוד שלנו חולק או הסוגי' אזלא דלא כוותי' ועוד מאחר שמצינו להדי' בפ"ק דתענית במתני' עברו אלו ולא נענו ממעטין במו"מ ובבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאילות שלום בין אדם לחבירו וכבני אדם הנזופין למקום ומסיק דהא בבנין בנין של שמחה בנטיעה נטיעה של שמחה כגון בית חתנות לבנו ונוטע אבורנקי של מלכים אלמא דמפרשי' לסתם מתני' בכה"ג למה לא נפרש נמי ברייתא דהחולץ נמי כה"ג וא"ל מדלא פרשינן הכא בהחולץ ש"מ דבכל ענין אסו' זה אינו דאין דרך לומר הכי אלא על המשנ' למה מפרשינן התם וה"ה לענין ט' באב בפרט מאחר שהירו' מפ' כן להדי' ועוד יש לי ראיה מדברי הפוסקים שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולן השמיטו ברייתא זו דהחולץ דממעטין במו"מ כו' לענין ט' באב ומה שרצה מהר"י קאר"ו ליישב לפי דס"ל דברייתא דהחולץ איירי במקו' שנהגו או מידת חסידות ואין זה אלא דברי נביאות דמניין לנו להקל ולפרש כך ודוחק לומר דלישנא דהעם ממעטין כו' משמע הכי מדלא אמר ממעטין ועוד מ"מ קשה נהי דקאמר שכך נהגו העם א"כ משמ' שכל ישראל נהגו כך ומנהג אבותינו תורה היא בפרט מאחר שלא מצינו איפכא שלא נהגו כך מימים הראשונים ע"כ אני אומר שלא היו צריכין להביא מאחר שכבר אמרו במשנה פ"ק דתענית כל הני דממעטינן וכו' איתא בסוף תענית משנכנס אב ממעטין בשמח' ואח"כ אמר שבת שחל ט' באב להיות בתוכ' אסור לספר ולכבס כי' א"כ בודאי קיי"ל כהאי ממעטין בשמחה סתם ככל הני ממעטין דפ"ק לענין תענית גשמים ומה שאוסרין התם אירוסין צ"ל אירוסין בסעודה אבל לא בסעוד' שרי דליכא שמחה כ"כ ומשום שמא יקדמנו א' דלא עדיפא הך מתנית' מאידך ברייתא דהחולץ דאוקימנ' בכה"ג וכ"מ בירושל' שמביא הא דמארסין בט' באב ולא אסרו אלא סעודת אירוסין אמתני' דפ"ק דתענית שאסרו באירוסין ונשואין משמע דלא אסרו אלא בסעודה ולא כדעת התו' בפ"ק דמגילה שכת' דהחמירו הני תענית דגשמים מט' באב ואסור באירוסין אפי' בלא סעודה וכן אין הסברא נותנת שהיו חמורי' מט' באב אבילת בית אלהינו צער לשעה ולדורות א"כ מאחר דשמעינן דסמך התוס' במאי דאמר משנכנס אב ממעטין בשמחה דכייל כל הני דפ"ק האמורים לענין גשמים א"כ כמו ששם לא אסרו אלא בבנין של שמחה הנ"ל לענין ט' באב דט' באב בהנך כללי כייל ולפ"ז יש לי סיוע מן הירושלמי שבסוף תענית אמתנית' דממעטין בשמחה כתב הדא דתימא בבנין של שמחה כו' והלא לא הוזכר במשנה לא שמחה ולא נטיעה אלא בודאי דס"ל נמי דהאי ממעטין בשמחה כייל כל הני דפ"ק והוי כאלו נאמר פה בהדיא ממעטין מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומ"ה אסי' בט' באב בשאילות שלום כמ"ש הפוסקי' ומסתמ' סמכו על מה שפירשתי דכייל בההיא ממעטין בשמחה כל הני דתענית בפ"ק ושם בתוס' שאסור בשאילות שלום לכן מהיום אין דעתי לאסור לבנות ע"י עכו"ם בפרט מאחר שהתחילו קודם ר"ח וע"י קבלנות ואין זה משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור משום שנתפש' איסור זו ע"י בעל הטור שכתב וי"א כו' ולית' כלל כדפרישי' מ"מ להתחיל ולבנות או בנין שא"צ כלל נראה כשמחה אין כח בידי להתיר: