אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › לב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · לב

לא

דין שמסרק של פשתן ושל צמר אם נוטל אחת אח' בפני עצמן ואינו תחוב במסרק טהורי' ואם התקינו לנקר את הנר או למתו' בגדי' עמו טמאו' וכן אם נוטלן בו ועשאן מלקט טמאין:

והא תנן מסרק של פשתן פי' שיש לו שיניים של ברזל שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים טמאות ואח' טהורה וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן ואינה תחוב' במסרק טמאו' של צמר שניטלו שיניו אחד מבינתיים דהיינו מכל ג' הסמוכות ניטלה האמצעית דתו לא חזי טהור נשתיירו בו ג' במקום אחד טמא הית' החיצונ' אחת מהן טהור פי' שהית' אחת מן ג' השלימו' ומאחר שהחיצונ' רחב' היא כעין מסרק של עץ שלנו נטלו ב' ועשאן למלקט טמאות אחת והתקינה לנר או למתו' טמאה וקיימא לן דאין הלכה כאותו משנה א"ל בר מינ' דההיא דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו זו אינ' משנה מ"ט א"ר הונא בר מנוח משמי' דרב אידי בריה דרב איקא משו' דקשי' רישא לסיפא דקתני של צמר שניטלו שיניו א' מבינתיים טהור הא נשתיירו בו ב' במקום א' טמא והדר תניא נשתיירו בו ג' טמא ג' אין ב' לא ומאי קושי' דלמא הא בגווייתא הא בברייתא פי' שתי שורות של שיניים יש למסרק של צמר חיצונית ופנימית החיצונית עיקר המלאכה תלוי בהן והפנימי' לקלוט הצמר שלא יפול מה שבחיצונו' צריך ג' במקום א' והפנימות דיין בב' אלא מהכא דקתני וכולן שנטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות ואע"ג דלא התקינו אימא סיפא אחת והתקינה כדי לנקר את הנר או למתוח בגדים כדרך שמותחי' במסמרים העורות טמא' התקינ' אין לא התקינה לא אמר אביי ומאי קושיא דלמא הא בקתייהו פי' שנטלה עמה חתיכות עץ והיא נעשית לה בית יד אינה צריכה לתיקון אחר הא בלא קתייהו ורב פפא נמי קמתמה ומאי קושיא דילמא הא בקטינתיה הא באלימתא פי' עבות ואינה צריכה בית יד אלא משום דמסיימי בה דווקני פי' דייקינ' דברי ר' שמעון ע"כ בסוגיא ולא אדע לפרש באיך ומה לא ק"ל כהאי משנה והנה ראיתי בפר"מ ובפיר"ש על המשנה שהיא בסוף י"ג דכלים ולא השמיט אח' מהם לומר דלא ק"ל הילכתא כהך מתניתי' ואדרב' הרמב"ם הביא המשנה בפ' י"א דהלכות כלים ולא השמיט אלא האי חילוק שמחלק תלמודא בין גווייתא לברייתא ועיינתי בתו' דכלים וראיתי מחלוק' ר"ש עם הת"ק בזה הלשון מסרק של פשתן שיניו אחת מבינתיים טהור נטלה הימנו שן אחת טהור' ר"ש מטמא מפני שהוא כותב בה ואם התקינו להיות כותב בה הכל מודי' שהיא טמא' ע"כ ואף שהתו' אינו דומ' ממש למשנתינו מ"מ למדתי ממנה שמחלוקת ר"ש ורבנן בהכנה דת"ק בעי הכנ' ור"ש לא בעי הכנה והשתא לא ק"ל כהאי משנה דקאמר ברישא וכולן שנטלו אחת אחת טמא אפי' בלא הכנה דהיינו דברי ר"ש אלא לעולם טהור בין קטינתא בין אלימתא עד שהכינה אותה למלאכ' אחת ועוד נרא' לומר דלפי האמת דמתני' בה דברי ר"ש תו לא צריכנא לאפלוגי בין נוטלה בקתייהו כו' או בין אלימתא כו' אלא הכל דברי ר"ש קמ"ל דטמאו' אפי' בלא הכנה ובסיפא קאמר שאם התקינו לד"ה טמא ויש קצת ראיי' שאם היה כדברי האמוראי שבאי' לשנויי מתני' ולאפלוגי בנייהו א"כ ה"ל למתני הך בבא ואם התקינו כו' ברישא גבי מסרק של פשתן דהא נמי תנא גבה דלא בעי הכנה והוה ידעינן לאפלוגי ומדהמתין התנא עד סיום משנה ש"מ שאין דין זה החדש צריך לנבכתו אלא שמפרש ואומר בסיום דבריו שאם הכינה כו' דכ"ע בזה מודה שהיא טמאה:

שבוע שחל ט' באב בתוכה מארסין ולא כונסין ועושין סעודו' אירוסין במקום שמותר לספר ולאחר שבעה מותרת להסיר שער בית השחי וערוה אבל גילוח הראש א אסור בין באשה בין באיש:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה