ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · לא
דין שסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כמחלוקת בין היכא דפליגי רבים עליו בין יחיד ואם סתם ומחלוקת במקום אחד כגון סת' ת"ק ויחיד או רבים פליגים עליו הלכ' כסת' אם לא הוי יחידאי, והיכא דאתמר בהדיא הלכה שלא כדברי מחלוקת הלכה כסתם והיכא דהוי מחלוקת ואח"כ כתם הלכה כסתם אפי' היכ' דאיתמר הלכה כמחלוקת ודין שצרי' להמתין ג' חדשים שלמים דהיינו חוץ מום שמת או גירש וחוץ מיום שנתארס':
א"ל ר' ירמי' לר' זריקא כי עיילת לקמיה דר' אבהו רמי לי' מי אמר ר' יוחנן הלכ' כר' יוסי והאמ' ר"י הלכ' כסת' משנ' ותנן כל הנשי' לא ינשאו ולא יתארסו עד שימתין להם שלשה חדשים אחת בתולות ואחת בעולות א"ל דרמי לך הא לא חש לקימח' סת' ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם כו' וי"מ א"כ אמאי אמרינן לעיל מכלל דיחידאי פליג עליה כו' תיפוק לי' משום דסת' ואח"כ מחלוקת הוא ועוד הלא מסקינן להדיא בפ"ק דביצה דפסקינן הלכה כר"ש במוקצה בשבת משום דסתם תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדילועין לפני בהמה ואת הנבילה לפני הכלבים ר' יהודא אומר אלמא אף שר' יהודא פליג בצדו קרי לי' סתמ' והלכתא כוותי' והכי אמרינן אין הלכה כסתם והתו' פירשו נהי דאינו סתם גמור הוא מ"מ הוי כרבים לגבי יחיד פי' והכא האי סתמא יחידאי היא כדאמר לעיל מכלל דיחידאי פליג עליה אבל אין לפרש משום דה"נ רבים פליגי עליה דר' יהודא ור' יוסי זה אינו דהא אח"כ מסיק תלמודא וכלל כללי' עלה דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ומשמ' סתמא דאיירי בכל מחלוקת אפי' דיחיד הוא דפליג ועוד חזר הקושיא א"כ לעיל לא הוי צריך לאוקמי' כיחידאי אלא הל"ל משום ר' יהודא מסייע והוי רבים אלא כל היכ' שלא נשנו בלשון רבים כמו ת"ק או בלשון חכמים אפי' הם הרבה קרוים יחידאה נגד הסתם ואדרבה לפעמים קרוין טועה שאין הלכה כמות' אלא כדפרישית דיחידאי היא ונראה שדעת התו' כמו שתירץ הרמב"ן וז"ל הא דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כלומר שכן הוא עד דפסקו אמוראי בהדיא דלא כוותיה קאמר בתר הכי דסתם ואח"כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא לפעמים כך ופעמים כך עכ"ל וא"כ מאחר דאינו מוכרע א"כ ממילא אי הוי האי סתמ' רבים מסתבר למפסק כרבים ונראה בעיני בודאי בסתם ומחלוקת בכה"ג (אין) הלכה כת"ק שהוא סתמא והוי רבים לגבי יחיד א"ל דדברי הת"ק נמי יחידאי הוא וה"ט לפי שראה רבי את דברי הרבים וכתבו בלשון סתמ' וכת' דברי היחיד בצידו משו"ה הוי הלכה כסתם שהוא סתמ' אבל סתמא מעליות' בלי מחלוקת ואח"כ חזר רבי ושנה מחלוקת אין הלכה כסתם אלא כמחלוקת ומוחלט לפסק הלכה כמחלוקת ואח"כ סתם ולא כדברי הרמב"ן דאל"כ הל"ל אלא מחלוק' ואח"כ סתם הלכה כסתם ולא למכלל נמי בהדי' סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם דהא ממילא שמעינן דדוקא במחלוקת ואח"כ סתם הוא דהוי כסתם ולא איפכא אלא שבא לפסוק נמי להחלט שאין הלכה כסתם אלא כמחלוקת ומשמע נמי אפי' הוי האי סתמ' אינ' יחידאי אלא סתם של רבים ואפ"ה מחלוק' של אחריו בא ובטלו ואין הלכה כן ותדע דבפ' י"נ קאמר וכ"ת דסת' לן תנא כר"י בן ברוקא דלקמן והא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ומאי פריך דמ"מ סתם כוותי' כדי שיהי' רבים ויכול להיות הלכה כמותם אף לגבי רבים החולקים עליו ואין שייך לומר כאן יחידאי לפי שאינו דברי ר"י בן ברוקא עצמו אלא שסתם התנא כדבריו דלקמן והוי נמי כרבים אלא ש"מ דסתם ואח"כ מחלוקת מוחלט הדבר לפסוק שלא כדברי הסתם וכן מחלקים התו' לשם להדיא דכה"ג עדיף מסתם ומחלוקת בצידו ומה שמסקינן לקמן וכ"ת דסתם לן כשמעון התימני ולא פריך האי סתמא ואח"כ מחלוקת הוא משום דא"א לומר שחזר רבי מן הסתם ושנה מחלוקת כדי לבטל הסתם דהא כתב לשם במשנה והלכה כר"ש התימני ואם כן אי אפשר לומר שחזר אבל בעלמא אמרינן שחזר מן הסתם ואין הלכה כסתם אלא כמחלוקת וכן עיקר ומכל מקום דוקא היכא דלא איתמר להדיא אבל היכא דאיתמר איתמר ויכול להיות אף כה"ג הלכה כסתם והיינו טעמא נהי הוא שחזר מסתמו אנו לא חזרינן ויש לי ראייה ברורה על זה שהרי בפ' ר' עקיב' אית' סתמא מתני' שמרחיצין את הקטן ביום שלישי למילתו ובפ' ר"א דמילה אית' מחלוקת ורבנן חולקין על ר' אליעזר בן עזרי' ס"ל שמרחיצין את הקטן ואפ"ה פסק לשם הלכתא כר"א בן עזרי' אלא היכא דאיתמר שאני אבל במחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם אין כח ביד האמוראי לפסוק להיפך כמו לר"י סתם משנ' דהלכתא כוותי' לעולם שהרי הכ' פריך ומי אמר ר"י הלכ' כר' יוסי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנ' כו' אלמא דאין חילוק בין היכא דאיתמר כו' ומכ"ש מחלוק' ואח"כ סתם דעדיף טפי שהרי אפי' אותן דחולקי' על ר' יוחנן בסתם משנ' ומחלוק' בבריית' או סתם ואח"כ מחלוקת בתרי מסכת' שאין להם סדר אבל במחלוקת ואח"כ סתם מודי' דהלכ' כסתם וכמו שכותבים התוס' בסוף המוציא יין ואע"ג שבפ"ק דע"ז גבי כל המשנ' ידו על התחתונה כותבים התו' דאף במחלוקת ואח"כ סתם חולקים על ר' יוחנן שהרי רב יהודא אמר שמואל פסק כר' יוסי לעניין שכירת בתי' בסוף פ"ק דע"ז אע"ג שסתם אחריו כר' מאיר מ"מ התו' כותבי' הכא להדיא דבמחלוקת ואח"כ סתמ' כ"ע מודים והניחו בקושי' מה שקשה מר' יהודא אמר שמואל דפסק כר"י כו' וכן מוכח הכ' מסוגיא דפסק הלכ' קבוע במחלוקת ואח"כ סתם וכל הפוסקי' פסקו לשם גבי שכירת בתים כר"י כמו שפסק רב יהודא אמר שמואל וא"כ קשה הילכתא דנהי דשמואל פליג א"ר יוחנן אף בהאי כללא ס"ס איך אנו יוצאי' ידי חובותינו להיות ההלכות סותרי' זה את זה אלא בע"כ קושי' הוא וצריכ' תירץ דאפש' לשם גבי שכירת בתים מה שסת' אח"כ ר"מ אף במקו' שאמרו להשכי' כו' חוזר לדברי ר"מ שבתחילת המשנ' א"כ מה שסתם כר' מאיר אינו סתם בעיקר הדין כר"מ ולא כר"י שהרי עיקר דין מה שאמר אף במקום שאמרו להשכיר לו לבית דירה כו' איירי לר"י כמו לר' מאיר אלא שהלשין אף במקום שאמרו להשכיר כו' מכלל דאיכ' דוכתי דלא מוגר אתי לר' מאיר דלר"י בכל דוכתי מוגרינן ואין זה קרוי מחלוקת ואח"כ סתם ועל כל פנים מוכח משם דהיכא דאמרינן מחלוקות ואח"כ סתם הלכ' כסתם אין חילוק בין היכא דאיתמר דאל"כ מה הקשו התו' מר' יהודא אמר שמוא' דפסק לשם כר"י כו' אלמא דפליגי א"ר יוחנן דילמא היכא דאיתמר שאני אלא כדפרישי' ולא כדברי הרמב"ן שכתב אפילו במחלוקו' ואח"כ סתם שהלכ' כסתם עד דפסקי אמוראי בהדי' דלא כוותיה לית' אלא הלכה קבוע ואין לשנות' ומסיק אמימר שרי ליארס ביום תשעים א"ל רב אשי לאמימר והא רב שמואל דאמרי תרווייהו צריכ' להמתין ג' חדשי' חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו א"ל ההו' לענין מינקת איתמר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכ' כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו והלכתא צריכא להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו בו וחוץ מיום שנתארסה בו וצריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו וכתב המרדכי בשם מהר"ם דכ"ד חדשים מלאים בעינן ואם השנ' מעובר' מעוברת לתינוק ובהג"ה כתב שיש מפרשים דכ"ד חדשים בחדשי הלבנה דהיינו אחד חסר ואחד מלא והגהו' מיימוני כתבו מדתלוי רבנן בחדשי' ולא אמרו שתי שנים ש"מ חודש העיבור סליק למניין כ"ד חדשים דקים להו לרבנן דתינוק סגי ליה ביניקת כ"ד חדש ואפי' אם השנ' מעוברת ועיין בכתבי מהרא"י סי' פ"ב וקע"ח ובתרומ' הדשן סי' רי"ז ושם האריך: