ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · ל
דין לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו בין אלמנה ובין גרושת חבירו:
בגמר' על מתנית' וכן שאר כל הנשים כו' פריך היכא דקים לן דמעוברת תינשא אלמא תנינא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו ואם נש' יוציא ומתרץ גזירה שמא תעש' עובר' סנדל א"ה דידיה נמי אי למ"ד במוך במוך ואי למ"ד מן השמים ירחמו וכו' אלא משו' דחס' א"ה דידי' נמי דידיה חיי' עילו' ה"נ חיי' עילו' אלא סתם מעובר' למניק' קיימ' דלמ' איעבר' ומיעכר חלב' וכו' כת' הרמב"ם פ' י"א מהלכות גרושין וז"ל וכן גזרו חכמי' שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואע"פ שהזרע ידועה למי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשע' תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו ומניק' שמא יתעכר חלבה והוא אינו מקפיד לרפאת החלב וכו' ויש לתמוה על רבינו למה מביא הטעם דדחסא דאידחא בגמ' וגם סגי בטעם השני משום דנעכר החלב ומעוברת למניקה קיימא ונ"ל כי התו' כותבים בד"ה סתם מעוברת למניקה וכו' רבינו שמשון זקנו של הרשב"א היה אומר דגרושה מנקת מותר' לינשא כו' ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום דיחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה כו' וכ"פ בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה ומעתה י"ל שגם הרמב"ם ס"ל כדעת ר"ת ומ"ה הביא טעם זה דמני' מוכח שגם גרושה אסורה לינשא ונראה בעיני שדעת הרמב"ם מה שהתרצין שתירץ דידיה חייס ידע שיש להקשות דחברי' נמי בפרט מאחר שכבר הקשה כמה פעמי' מ"ש דידי' מדחבריה אלא שסבר שהסבר' נותנת שהאדם חייס על שלו א"כ אינו כ"כ זהיר להיות חייס אבן חבירו וסבר אין חייב להזהר כ"כ שהרי כדרך כל הארץ הוא עוסק אלא שהמקשה אפ"ה פריך דחבריה נמי חייס לפי שכל ישראל בחזקת כשירים וזהירי' וזריזים במלאכתם ומ"ה הוצרך לומר מעוברת למניק' קיימי ולכן האידנא שבעו"ה רובא דרובא אינ' זריזי' וזהירי' בפרט בענין כזו שהיצר גובר עליו א"כ יש ויש ליחוש לדיחס', ונ"מ היכא דצמקו דדיה דשרי כשהיא מינקת מ"מ משו' דיחסא יש לחוש ולאסור מעוברת חבירו האידנא וא"כ דבריו כנים ואמתיים ועכ"פ הדין נותן שלא להתיר מעוברת חבירו בשום ענין לפי מה שפירשתי בפ' אעפ"י דמ"ה יש להתיר צמקו דדיה בחיי בעל' וכל הדומ' לה משום דלא נקרא מינקת חבירו אבל מעוברת נהי דבטל הטעם משום דלמניק' קיימ' ותאמר ג"כ דיחסא לא חיישינן א"ה מעוברת חבירו נקראת ואין להתיר שלא חלקו חכמים באיסו' כמו שלא חלקו משום הבחנה ואסרו עקרה וזקינה: