ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · כד
דין שהחולץ אסור בקרובת יבמתו וכן היא אסורה בקרוביו אפי' בשניות אסורין ודין דמותרי' האחי' בקרובתי' ודין דמותר אדם באחות צרת חלוצה ואסר בצרת אחות חלוצתו אפילו נשואות לנכרי ודין יהודי שנהרג והניח, אשה ובן קיימא וביום שנהרג מת הבן וספק איזה מת תחיל' ועמ' דאח וחלץ ליבמתו ואותו האח רוצה ליקח אחות זקוקתו וספק אחות חלוצה אינו רשאי לעשות לכתחילה:
מתני' החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כגון אמה ואם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובת בנה ובאחותה כל זמן שהיא קיימת והאחין של חולץ מותרין בכל קרובתי' דבחליצה של זו פקעה הזיקה שלא לאסור בקרובתי' והיא אסורה בקרוביו של חולץ באביו ואבי אביו ואבי אמו ובנו ובן בנו באחיו ובבן אחיו בין מן האב בין מן האם ואיבעי' לן בגמ' אי גזרו שניות בחליצה כגון אם אם אמה או בת בת בתה או היא בבן בן בנו או לא גזרו וממתני' דקתני היא אסורה באבי אביו דהוי נמי שנייה אין ראייה דלא משום חולץ אסורה אלא משום בעלה המת דגזרו שניות בערוה דאורייתא ומסיק דגזרו שניות אף בחליצה כללו של דבר הרי היא כאשתו גמורה שגירשה ואמרינן במשנה שמותר בקרוב' צרת חלוצתו כגון שחלץ לאחת וצרתה נפטרת באות' חליצה מותר' לישא אחות' או כל קרובי' של אות' צרה ואף שהיא אסורה עליו בערו' אשת אח בקרובת' לא גזרו אלא בחלוצה אבל אסור בצרת קרוב' חלוצתו פירש"י כגון ראובן חלץ ללאה ורחל אחותה נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן ופריך בגמר' מ"ש האי ומ"ש האי ומשני הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן פי' כשלאה חולצת מולכת רחל אחותה עמה לב"ד ואין הכל יודעין הי יבמתו וסברי שלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו סברי צרת חלוצתו נסי' ואינהו סברי שרחל וצרת' נשי אחיו נינהו שהרי חלץ לרחל הא דלא אזלה בהדה לבי דינ' לא גזרו בה רבנן כיון שהיבמה חולצת אין מוליכו' צרת' עמה א"כ כשנסיב קרובת הצרה לא אמרי אחות חלוצתו קנסיב כך גי' רש"י ורי"ף והקשו התו' ותימא גדולה לפירו' דהא תנן במתני' החולץ אסור באחותה כל זמן שהיא קיימת הא מתה שרי ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברא שחלץ לאחותה ועוד תנן האחין מותרין אע"ג דאזלי בהדה לבי דינא ועוד שלא הוזכר איסור צרה אלא במקום מצוה כגון מן האחי' אלא נראה דגרסי' דאזלא בהדיה לבי דינא וה"פ האי לאה דאיתעבד בה מעשה שהרי הלכה עם החולץ לב"ד לחלוץ דמיא לגרושה והחמירו בה ואסרו גם צרת קרובתי' כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה דרחל הוי כאחות גרושתו אבל צרת חלוצתו לא איתעבד בה מעשה לא גזרו בה וכן דעת הרא"ש והטור ואני אומר אין משיבין הארי לאחר מיתה בפרט שהרי"ף הסכים עמו כי מה שהקשו מהא דמתה מותר באחותה ולא אמרינן דסברי שחלץ לה שאני התם דכ"ע ידעי שחלוצה אסורה לו כערוה וכי יראו שישא אחותה א"כ ממיל' ידעי דלא חלץ לה אבל בצרת חלוצת' לא כ"ע ידעי דאסירי וסברי שצרת חלוצה מותרת וכ"פ הרי"ף להדיא ומה שהקשו שהאחין מותרים אע"ג דאזלי בהדיה לבי דינא שאני התם דמצוה בגדול לחלוץ וכ"ע ידעי שהגדול חלץ ועוד בגברי ליכא למיטעי שהרי בלא"ה כמה כנופי' של אנשים יש לשם אבל בנשים איכא למיחש מאחר שהלכה עמה א"כ יאמרו אכל אחת ואחת שחלצה ועוד דהנשים מכסי' עצמ' ואינ' מגלי' פניהם כ"כ איכא למיטעי ומה שהקשו שלא הוזכר איסו' צרה אלא במקו' מצוה היינו באיסור דאוריית' שהיא עליו כערוה אבל הכא איירי באיסור סופרים ואסור אף שלא במקום מצוה מטעמ' דפריש' לכן נראה צרת קרוב' חלוצת' אפי' נשואה לנכרי ואף שכתב הריטב"א עליו כי ניים אמר מר להאי מילתא אמינא בהשכל ומפי רבותי' פרש"י כך ואין להקל לכתחילה ומ"ש הרי"ף בהאי סוגיא דאין הלכה כשמואל דאמר על צרת חלוצה הולד ממזר דק"ל כר' יוחנן דאמר אין חייבי' כרת לא על החלוצה ולא על הצרה כבר כתבתי בפ"ק:
כתב המרדכי שהשיב רבינו ברוך על מעשה א' שנהרג יהודי א' והניח אשה ובן קיימא וביום שנהרג מת הולד וספק איזה מת תחילה ועמד האח וחלץ לאשה מספק ואותו אח רוצה ליקח אחות זקוקתו וספק אחות חלוצתו מדרבנן והשיב אעפ"י שיש למנות ולהתיר אינו רשאי לעשות מעשה לכתחילה מפ' החולץ עכ"ל: