ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · כב
דין אם הי' היב' משומד בין בשע' נישואי אחיו או לאחריו זקוקה לו ובעי חליצה ואם ישח אחר אפילו הוא רחו' הרבה צריכ' לחלוץ ממנו ואפי' הוא קטן אואם היבם חזר בתשובה חולצת ממנו לכתחילה ואשת משומד אף שקידש אחר שנשתמד מד מ"מ או חולצת או מתייבמ' והיכא שהיבם משומד וסבור' שמת ונשאת בלא חליצה ואח"כ בא המשומד מותרת לבעלה אחר חליצה:
פסק תשובת הגאוני' יבמ' שנפל' לפני משומ' כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוק' ליבם ומתעגנה עד דחליץ לה אותו משומד וכתו' ר' יהודא גאון אי בדנסב' בעל הוה יבם משומד לא בעי לא חליצה ולא יבום ואם היה הבעל משומד ויושבת תחתיו באונס ומת בשמדו' בלא בני' אינ' זקוקה לא ליבום ולא חליצה דהאי לאו אחיו הוא ע"כ והא"ז כתב בשם ר"ת דאפי' אם היה היבם ישראל בשעת קידושי אחיו אם היה משומ' בשע' מיתת אחיו לא חולץ ולא מיבם אבל רב נחשון גאון וספר בשר שעל גבי גחלים כתבו דוק' שאם הי' משומ' בשעת נשואי אחיו כדברי רב יהודא גאון ופלוגתייהו אי מיתה מפלת או נישואי' מפילים ומ"מ כתב שאם חזר בתשובה קודם מיתת אחיו דמודים שזוקק אותו ורש"י אשר מימיו אנו שותין תמה ולחליצה רק שאינו נאמן באסורי' ויינו יין נסך וכתב שאין להשגיח בתשובת הגאוני' שמחלקי' בין נשתמד בשעת נשואין והטור כתב ג"כ כה"ג לא ידענ' למה לא תהי' אשת המת זקוקה ליבם גם מה חילוק יש בין אם היה יבם משומד כשנשאת או לא והר"ם הביא ראייה לדברי הגאונים מדפרי' בפ' הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכת שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא ומשני מינח נייח לה טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו כלומר ניחא לה בבעל כל דהו א"כ לגבי משומד דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניח' לה להתיב' כי יעבירנ' על דת לבא עליה כל זמן שהיא נדה וא"כ ודאי נפק' בלא חליצ' אם אין שם יבם אלא הוא ומ"מ כתב אע"פ שהבאתי ראייה לדברי הגאוני' לא מלאני לבי לעבו' על דברי רש"י כאשר בא מעשה לידי ע"כ וא"כ מי זה הוא ואי זהו אשר מלאו לבו להקל בדברי רש"י אשר מימיו אנו שותין ורגיל הוא לבנות יסודו על הגאוני' ואפ"ה לא רא' מקו' לתשוב' וחולק גם ראיית מהר"ם אינה כ"כ ראייה דנוכל לומר ג"כ ניח' לה דסבר' להחזירו למוטב כאשר איתא במדרשי' שהכל הולך אחר האשה והביא מעשה בחסיד אחד שגירש את אשתו ששהה עמה י' שנים ולא ילדה ולקח החסיד רשעה אחת והיא נשאת לרשע א' לימים נעשה הרשע צדיק והצדיק רשע ומ"מ אין להקל בדברי הגאוני' שלא לחלוץ ממשומד אם יש אח אחר אפי' הוא רחוק הרבה וכן נמצא במרדכי וז"ל שאלו למה"ר על יבמה שהיו לה שני יבמי' הגדול הי' משומד והקטן הלך למדה"י אם הגדול משומד יכול לחלוץ כדברי רש"י או לא יכול לפוטרה כדברי הגאוני' והשיב שלא לחלוץ מפני שיש לה יבם ישראל ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא עכ"ל ומ"מ נ"ל אם חזר בתשובה שיכול לחלוץ אפי' לכתחילה כדלעיל ואשת משומד פשיטא שחולצת ואף מתיבמת ואף שקידש אחר שנשתמד ומ"מ היכא שיש לה יבם משומד והיתה סבורה שמת המשומד ונשאת בלא חליצה ואח"כ בא המשומד נ"ל דמותרת לבעלה אחר חליצ' אף שמסקינן בפ' האשה רבה דאסרינן על בעלה אפי' שוגג היכ' דנשאת מ"מ הכא גבי משומד מאחר דהרבה גאונים מתירין אפי' בלא חליצה כדי הם לכ"פ דבדיעבד נסמך עלייהו בפרט גבי איסורא דרבנן דלא להוציא מבעלה וכ"פ הגאון מהר"י וייל הלכה למעשה גם לקמן פ' האשה רבה סי' כ"ג הבאתיו: