אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › יח

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · יח

יז

דין האידנא חולקין כל ממון שיש, בנמצ' או נותנים לה כתוב' ואם היא אינ' רוצה לחלוק אלא לישב עגונה יש בה דין מורד' ונותנין לה כל מה שהכניסה בין תפסה בין לא תפסה ואין כופין אות' לחלוץ ואם רוצה לחלוץ בחנם והיא אינה רוצה כופין אותה בכל מיני כפייה והיכא דאיכא נכסי מלוג והיא רוצה ליטול שלה בראש גם היורשים יטלו קרקעות וספרים ומטלטלים ואח"כ חולקים והברירה בידה:

פסק בענין תקנתינו כתב מהר"ם בפ' החולץ על ריב אלמנה מאיישפ"ר שנתעצמה לדין זה כמה ימים עד שנתגלגל הדבר שבא לפני הב"ד וביררו ב"ד ושאלוני מה אני בדבר ודחיתי' ואמרתי להם שישאלו מן הגדולי' מה תקנת הקהילו' בין יבם ליבמה וראיתי שכולם הושוו בזה לאחר שיחלצו לה היבמי' שיחלקו הממון שהניח המת חציו לה וחציו ליבמה ובדין תקנת הקהילות איני יודע אך כאשר כתבו רבותי לחלוק אחר החליצה וכתב עוד שחקר מתחילה שלא היו לה נכסי מלוג וכ' עוד שינכה לה מחלק' כל מה שבזבז' והפסיד' בין בחיי הבעל בין במותו ובשבוע' ומאות' ס' ליטרי' שצוה לחלוק בין אחיו ובין אחיותיו לא ינכה לה מחלקה כלום בשביל אותה מתנה דכתוב' גובה ממתנה כדאיתא פ' יש בכור ובפרק נושאין גבי יש בכור לאביו להגבו' לאמו בכתיב' וכ' עוד מ"מ אם היא אינ' רוצה לחלוץ אינ' גרועה ממורדת ויהבינן לה נדוניית' מה שהכניסה לבעלה ותו לא וכל שאר נכסי המת יהבינן ליה ע"כ תוכן דבריו וכ' במרדכי בשם ראבי"ה וז"ל אם היא תובעת לחלוץ והוא רוצה ליבם אע"ג דמצות יבום קודמת תקינו רבנן סבוראי לתת ליבם מה שיש לה מנכסי בעלה ונכסי דעיילה לבעלה דידה נינהו כדי שיתרצ' לחלוץ ותקנ' זו כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה ע"כ ותקנה זו לא נתפשטה כל עיקר ומהרא"י כת' בת"ה טעם יפה לחלק בין תקנת הקהילות לתקנ' רבנן סבוראי כי הם היו סוברי' דמצות יבום קודם לכך יהבינן לה כל דין מורדת דמהדר לבעל כל מה שיש לה משלו ושקלה היא מה דעייל' ליה אבל לדידן דחיישינן לפסק דתי' ור"ת שפסקו מצות חליצה קודמת ולדידהו אין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם א"כ לית לה דינא דמורדת ומדינ' דשקיל כל כתובתה אם תחלוץ תקנו הקהילות לחלוק עמו בממון משום עיגון דזימנן שאין בדעתו ליבם ואמר שירצה ליבם משו' שיודע שהיא לא תחפוץ וא"כ אין בידינו לכוף אותו כי אין אנו נביאים זולת מה שפסקו הרבה גאוני עולם שמצות יבום קודמת וא"כ יאמר להתייבם ע"כ חשו חכמי' לעיגון ועשו פשרה כדי שיתרח' מן היבום בעבור חימוד ממון ובתקנה זו לא חילקו אף היכא שהיבם נשוי דליכא למיחש לעיגון שהרי הוכרח הו' לחלוץ מ"מ חולקי' ועוד איכא למיחש שלא יבא הקטן ליבם ועוד הוא יעשה קנוניא עם אשתו ויגרשנה כדי לכוף היבמה ולעגן אותה לכך לא חילקו חכמים וקהילות בתקנות ומ"ה תקינו לחלוץ שיטול חצי נכסים אע"פ שמדין אין להחולץ כלים בנכסי אחיו יתר משאר אחיו ואם אבי של המת והיבם עדין קיים הוא יורש כל נכסי המת ואין להחולץ כלום בנכסי' אלא משום תקנ' תקנו לו ומ"ה אין לאחיו כלום באותו חלק אלא אות' שפטרה ומתחילה תיבעי' לגדול לחלוץ וכופין אותו אם שאר אחיו אינם רוצים הנה תקנה של מהר"מ נתפשט' בגליל אשכנז ואגפיה אף שכתב מתחילה שאינו יודע מה תקנת הקהילות מ"מ לא היה חולק על תקנתם ולסוף ימיו ידע בטיב התקנות וחתם עליה הוא בשמו וז"ל בתמוז בתתקפ"ג נועדו רבים הח"מ וז"ל תקנת' וגם ציונו לשמור תקנת' שיבם אינו יכול לעגן היבמה יותר מג' חדשים ונכסי מלוג אין להם לפחות לה והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעות וספרים נחלת אבותיו יסדרו ביניהם ולא תסוב נחלה לבית אב אחר ואם הם מקנתו ולא אחוזתו יחלקו לפי ראות עיניהם הישר בעיני בוראי' ואין לפחו' ליבמה מנכסי שהביאה לו ויפטור אות' בלי איחור והיא תלך אחר היב' ואם הוא אינו רוצה יש לנדותו עד שיאמר רוצה אני והיבמה תשבע כמה יש בידה מנכסי' כו' אליעזר הקטן בן ר' יהודא אבי העזרי שמחה בר שמואל נתן בר יצחק מאיר בר יואל הכהן אליעזר בר שמעון יעקב בר יצחק הלוי כתב זה לא נשתנה כל עיקר מכתבם ולשונם שחתמו בו עמודי עולם כי כן תקנת קדמונינו נוחי נפש ואין לפקפק על דברים ולמוכיחים ינעם נאם העני הנשכח מכל טובה אסקופה הנדרסת הנקרא בשכבר מאיר בר ברוך ז"ל עכ"ל תוכן התקנת של שו"ם מצאתי בס' ישן וברור לנו כל היכא שחתם בסיגנון זה הנשכח מכל טוב' היה בתפיסה במגדל אייקנה"ם לסוף ימיו וקבלו שלא יצא ממנ' ומצאתי ג"כ תקנת האחרוני' אשר היו קרובי' לפנינו וז"ל ישבנו באוהל עם ובמושב זקנים רכבי' ופרנסי הארץ והסכמנו בפה א' על דבר החליצה כאשר ראינו תקנת גאוני עמודי עולם ואנו מסכימים לכל דבריהם ולכל עונשים אשר כתבו נח"ש אלה על היבם שאין רשאי לעגן יותר מג' חדשים אחר מות הבעל כדברי חכמים והיכא דאיכא נכסים שהכניסו שניהם בין שהוסיפו בין שגרעו בין שא' מן הזוג לא הכניס שום דבר יחלוקו כל הנכסים שהניח המת שוה בשוה יורשי המת והיבמה ואפי' לא יגיע חצי חלק הממון לפירעון כתובתה אבל אם הנכסים מרובים ויגיע חצי חלק לפרעון כתובתה או יותר אז יש ברירה ביד יורשי המת והיבם או יתנו לה כתובת' במזומן או יחלוקו עמה כל הנכסים שהניח כמו שהם ונכסי מלוג שירש' מאביה ומאמה או מקרובי' לא ינכו אלא יתנו לה בראש וכן מה שירש הוא יתנו לו בראש והיבמה תלך אחר היבם במקום שהוא ועליה לפרוע כל ההוצא' שיוציא על זה משה הלוי מולין מענליי"ן מרוטנבור' מאיר הכהן הירש מנורטהויזן שמואל בונפט עכ"ל. והנה מהרא"י לא הזכיר חילוק זה דנכסי מלוג רק שמצאתי בפסקיו שלו דכתב תשובה שאין ראוי שתטול האשה נכסי צ"ב מקוד' ואח"כ יחלוקו הכתובה משמע דפשיטא נכסי מלוג נוטלת מקודם כדברי הגאונים ואפשר שסמך על מה שהביא דברי מהר"ם שכ' שחקר הגאון שלא היה לה נכסי מלוג משמע דנכסי מלוג אינה בכלל תקנה וגם מילתא דפשיטא הוא מאחר שאין ליבם בהם שום זכייה אלא בחזקת האשה כדמפרש בפ' האשה שנפל א"כ פשיט' שלא תקינו ע"ז אבל דמה שירש הוא שיטלו יורשיו מקודם הוא תמי' מאחר דמדינ' נוטלת כתובה מכל עזבין בעלה בין מה שהכניס בין מה שירש א"כ למה לא יהא בכלל החלוק' דהא יש לה שייכא בגוייהו לאיטרף מנהין ואם תקנ' הי' למה לא הבי' הגאון מהרא"י מאחר שחידוש הוא ואפשר דמילתא דלא שכיחא הי' או סמך הגאון על תקנת הקהילות ולא כתב אלא במה שנסתפקו בו ובמקומו' שיש מנהג ידוע על פי הראשונים קדמאי ליתן ליורשיו מה שהי' ירש אחר שנכס' והו' עדין בעין אין לי לחלק על מנהגיהם אבל היכא דליכא מנהג ידוע נ"ל שאין ליתן ליורשו אלא א"נ שיש לה נכסי מלוג שהי' ניטל' בראש תקנו ג"כ ליורשי' ליטול בראש לפייס דעת היבם כדי שלא יעגן אבל היכא דליכ' נכסי מלוג אין ליורשיו ליקח שום דבר בראש כי מאחר שהוא כנגד הסברא הבו דלא לוסיף עליה אלא מה שמבואר בהדיא בלשון התקנה של הקדמוני' שאין לפחות מנכסי מלוג שלה וגם ירושה שלו אין להעביר נחלה וכן בתקנ' האחרונ' היא תטול נכסי מלוג שלה בראש אבל היכא דליכא לה מידי ליטול בראש לא ואפי' יש לה היכא שירושת הבעל הרבה יכולה לומר גם אני איני נוט' ברא' אלא תחלוקי הכלל או תנו לי כתובתי עם נכסי מלוג שלי ומ"ה מיושב מה שלא חקר מהר"ם נמי אם היו לו נכסים שירש הוא אלא דלית ביה קפידא מאחר שחקר שלא היו לה נכסי מלוג א"כ ממילא חולקים כל הנכסים בשוה ואין ליורשים ליטול בראש והנה כתב הגאון מהרא"י שנראה מתוך דברי מור"ם שהיבמים נוטלי' כל המותר על הכתובות בראש ואח"כ חולקי' עמה שיעור כתובה שהרי כתוב בתחילה שחולקין בתקנת הקהילות וכתב שאם יש לה נכסי מלוג מה דינא אבל חקר מור"ם שלא היו לה נכסי מלוג עוד כתב וזה לשונו ומאותן ס' ליטרא שצוה לחלוק לאחיו ולאחיותיו לא ינכה לה כלום מחלקה דכתובה גובות ממתנת שכיב הרע כו' כאן לא פירש מור"ם שום חילוק בדין זה אם הנכסים מרובין או מועטין כו' עד ואי אמרת דלעולם חולקין בנכסי' אלא א"כ שחצי הנכסים הם מרובים מכדי כתובתה או פחות נוטלת אותם א"כ משכחת שהיא ג"כ צריכה לגבות מחלקה בשביל מתנות ש"מ כגון אם כתובת' ד' מאו' והנכסי' ח' מאו' או פחו' והו' צוה במתנ' ש"מ מאה דהשתא בעל הצוואה נוטל מן הדין צוואתו וישארו עו' ז' מאות ואות' חולקין היבמה והיבם נמצא נפסדת במתנת שכיב מרע חמשים אלא ע"כ לעולם אינו חולקת אלא שיעור כתובתה ולכך אינה צריכה לעולם לגבות מחלקה בשע' מתנת ש"מ כו' עד אמנם בני רייניס נוהגין עכשיו שהיבמה יש ברירה בידה וצריכין לחלק עמה כל הנכסים או יתנו לה כתובת' משלם והיינו על דרך שכתבתי שלעולם חולק' היא עד כדי כתובתה לא ידעתי אם מקובלים הם שתקנית הקהילות הקדמונים כך היא או מקרוב חדשי להם נדר זה עכ"ל. אבל לא ידעתי מאין לו כ"כ בפשיטות שאם הכתיבה ד' מאות ונכסי המת ח' מאות ועשה צוואה שנותני' הצוא' מקודם ואח"כ חולקים דילמ' לעולם חולקים מקודם והם יקיימו הצוואה משלהם וטעמ' רבה איכא למילתא מאחר דהצואה לא בא מכתובתה א"כ הוי כמו שצוה תנו לה כתובה ומהנשאר תעשו כך וכך וכן ראיתי שגאון א' מופלג בדורו בפלפול כתב כך ועוד מדברי מהר"ם יראה להביא ראיי' איפכא מדכתב לעיל וראיתי שכולם השוו בזה לאחר שיחלצו לה היבמי' שיחלקו הממון כו' ולא כתב שיחלקו הכתובה אם היה הדין נותן דוקא לחלוק הכתובה וכ"מ בנוסח התקנות שהבאתי דכל הממון חולקי' ומנהג בני ריינוס עיקר ובענין המורדות כתב הגאון מהרא"י וז"ל היכא שהיא רוצה לשבת עגונה ואינ' רוצה לא לייבום ולא לחלוץ והיבם חפץ לחלוץ כתקנות הקהילות דין זה חלוק על שני דרכים הא' אם אינה חפיצה בחליצה מפני שהיא בושה בדבר כי נחשב לה גנאי או משו' דסני' לי' וקשה עליה להיו' שפלה ונכנעת לו דכי האי גוונא מפורסם במרדכי בשם מור"ם כדלעיל דדינא דמורדת אית לה נדונייתה מה שהכניסה לו הכל כדמבוא' לעיל ובמרדכי פ' אעפ"י שם מבואר עוד יותר דינא דמורדת אבל אי ידעינן בהאי איתתא לפי אומדנ' דדעתנו דמה שהי' ממאנת לחלוץ אינ' מפני הבושה וההכנעה אלא בשביל הממון שצריכ' לחלוק עמו אומרת שאינה רוצה לחלוץ כגון שהיא בת שנים קצת שאינה חוששת על העיגון כ"כ וניחא לה למשקל נדוניית' שהכניסה לו ממה שתחלק עמו נראה דכי האי גוונא יהבינן ליבם כל נכסי המת והיא תשב ותתעגן אם רצונה בכך כיון דדינא דמורדת כתב במרדכי פרק אעפ"י ומתשובת מור"ם דכל היכא דאמר' מאיס עלי והדברי' מוכיחים דאינו כן אלא מחמת ממון או שיש לה כעס עם בעלה או מחמת אביה ואמה הקרובי' דמרגלות קטטה ואלפוה שתטעון לומר מאיס עלי כה"ג יהבינן כולו לבעל בין מה שהכניסה היא ולית לה מזנות וא"כ לגבי יבמה נמי כיון דתבע הוא לחלוץ נזקקים לו וכתבינ' עליה איגר' מרד משום דכל כמה דאגידא ביה לא יהבינן ליה אחרת ונראה דלאו דווקא פנוי משום דלא יהבינן ליה אחריתו אלא אפי' נשוי נמי אית ליה האי טענ' דכל כמה דאגידא אפי' איתתא דידיה מרגלא קטטה ביה דילמא אימרדא ביה וכן משמע בהדי' בספר המיימון כו' עכ"ל ותימא לי א"כ למה כתב מהר"ם סתמא דלא גריע' ממורדת דילמ' דעתו אממון היה וא"ת שמא חקר מהר"ם על כך היה לו ג"כ לפרש כמו שדקדק הוא גופו מדברי' לעיל דסתמ' אינ' מורד' בעבו' בושה להיות נכנעת לפניו ומתייאשת ליישב עגונה כל ימי' א' לבעבור ממון ואינו חפיצ' להינש' ומדלא פירש מהר"ם דבריו ש"מ דבכל עניין קאמר ועוד תימא לי על דבריו שכתב בסוף דבריו משום דאגידא ביה כו' מ"ה כותבים איגר' מרד כדברי הרמב"ם ולפי דברי הרמב"ם אפי' אינ' עוש' בעבו' ממון כופין אות' שהרי אפי' אם אמר' איני ניזונו' אל' משלי וא"כ דעת' לאו בעבו' ממון א"ה כיפין אות' ואפש' דהרמב"ם אף בשיטי' קאמר דכופין אות' ועוד אמאי צריך רוצ' למתלי דבריו משום דאגיד' ביה כמו שכתב הרמב"ם מאחר שהוא רוצ' לפסוק דיהבינן ליבם כל נכסי כו' תיפוק ליה בלא האי טעמא שהרי הוא מחלק דלא משוינן לה למורדת אלא היכא דדעתא אינו אממון דומי' דמורדת דמאיס עלי אבל בעניין אחר לא יהבינן לה לדין מורד' ואפשר שרוצה לומר לא די במה שיהבינן ליב' כל נכסים אלא אף איגרת מרד כותבין עליה מטעמ' דרמב"ם אבל מ"מ הוא קשה כי לפי טעמא הרמב"ם אפי' בלא דעת' אממון נמי כדפי' וראיתי תשובה מהר"י וויי"ל שכתו' וז"ל היבמה קוד' שתחליץ אין לה שום זכות בנכסים עד אחר שתחלוץ ואפי' אם תפסה נכסים כדי כתובה דהא כתב הא"ז אפי' יבמ' האסורה ליבם מדרבנן אינ' גוב' כתובתה עד שתחלוץ ע"ד יבם שניתן לה כתובה מנכסי בעל הראשון קודם החליצה לפי שלא רצה ליבמ' וגם אין דעתה לינשא עוד לפיכך לא חששה לחלוץ לא זכת' היבמ' באותו נכסי' ואפי' הקנו קניין בטעות הוא וחוזר מכל מה שנתן לה היבם חוזר וגובה ע"כ ומה שטוענת ואמר' איני חולצת אלא הריני אשב עגונה ואזון משלי ממעשה ידי טענות' לאו טענה דכופה אית' היבם לחלוץ וכן כתב המיימוני והמרדכי מביאו בפ' החולץ וז"ל אפי' אמרה היבמה איני נזונות משלו ואשב עגונה כל ימי אין שומעי' לה שהרי היבם אמר כל זמן שאת זקוקה לי אינ' נותני' לי אשה ואפי' הוא נשוי אפשר שישא אחר' או תהיה לו מריב' בתוך ביתו מפני היבמ' עכ"ל ותימ' מה ראיי' הביא מן המרדכי שהביא דברי הרמב"ם הלא מתחילה כת' בשם מור"ם דלא גריע ממורדת ובודאי דברי מהר"ם במרדכי עיקר בכל דוכתא וכי היכי דנשמה אותו דלא ליפלגי אמינ' בודאי מה שכתב מהר"ם בתחילה דלא גריע ממורדו' היינו שהוא ג"כ לא תבע בה לחלוץ אלא אדרבה הוא רוצה לעגנה עד שתחלק עמו הממון והיא אינ' חוששת לעיגון אבל אם אינ' רצונה לחלוק עמו הנכסים לא גריע ממורדת ויהבינן לה כל מה שהכניס' ואם הוא רוצה לחלוץ בעבור שלא תהא אגידה ביה יחלץ לה בחנם ומ"ה יש לה דין מורדת דהא לא גרוע מינה דהא מורדת בעבור טענה גרוע נותני' לה כל מה שהכניס' זו שמורד' בעבור שאין רצונה לותר על שלה ולכנוס עמו בתקנת הקהילה ק"ו דלא גריע ואף לא שייכ' האי טעמא דמיאו' עלי מ"ה לא חילק מהר"ם מידי דבכל עניין איירי היכא דאינ' רוצה לחלוץ וגם הוא לא תבע לחלוץ בעבור שאגיד' ביה אבל מה שכתב הרמב"ם דכופין איירי להדיא שתבעה לחלוץ לפי זה יפה פסק הגאון הישיש מהררי"ו שכופין אות' היכי שהו' חפץ לחלו' ולאו כל כמינ' למתלי בשום אמתלא שבעולם לומר מיאוס עלי או מתבייש אני בכך להיות נכנעת בו ודבריו נראי' בעיני נגד מהרא"י והיכא שהיא ג"כ חפיצה לחלוץ אלא שאין רצונה לחלוק עמו בנכסי' הרשות בידה אלא שאין כופין אותו ג"כ לחלוץ מאחר שהיא אינ' נכנס' בתקנת הקהילה אין כאן מקום לכופו כמו שאין כופין גבי מורד' לגרש אפי' לאותו שכופין התם שאני התם משום דחיישינן שמא תצא לתרבות רעה דאנוסה היא שמאוסה היא עליה אבל הכא אמאי אינו חולצת א"כ תתעגן ומה בכך מאחר שאינ' חוששת בכך הילכך מסקנא דמילתא האידנא דליכא נכסי מלוג חולקי' כל הממון שהוא בנמצא או נותנין לה כתובה ואם היא אינ' רוצ' לחלוק בנכסי' אלא לישב עיגונא אז יש בה דין מורד' ונותנין לה כל מה שהכניסה בין תפסה בין לא תפס' לו אבל אין כופין אותה לחלוץ אבל אם הוא רוצה לחלוץ בחנם והיא אינה רוצה כופין אותה בכל מיני כפייה כי מצוה היא בתור' ומכין אותה עד שתצ' נפשה ולאו כל כמינה לומר אני רוצה ליבם דלאו בדידה תלוי רחמנא אלא ביבם והיכא דאיכא נכסי מלוג והיא רוצה ליטול את שלה בראש גם היורשים יטלו קרקעו' וספרים ומטלטלין שירש אחר שכנס' בראש ואח"כ חולקי' והברירה בידה ונכסי מלוג לאו דווקא מה שירשה אלא אף מה שהביאה לו ולא שמה בנדונייתו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה