ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · יז
דין דמצות חליצה קודמת למצות יבום מן הסתם אין מניחם לייבם א"ל שהו' חסיד ויר' אלקים בעיני הכל או שגלוי ומורג' שלמצוה מכוון וחיא אינה עקרה וזקנה ומתרצית לייבום אז אין מוחי' ושם ביארנו דכשבאין האידנא מתחילה לחלוץ לא סמכינן אהאי לדני' לייבו' ולומר בוודאי לשם מצוה מכון ולא לשם נוי שהרי מתחיל' היה דעתו לחלו' זה לא אמרינן האידנ' ואם אין ברור שהוא חסיד כופין אותו במילוי אבל לא בשוטי' אפי' נתנו אמתלא א"ל אמתלא שכופין עליהם לגרש וכשרואין בו בוודאי שאין מכוון למצוה כופין בשוטי' והיכא שאינו רוצה לא לייבם ולא לחלו' מטעינן ליה בכל מאי דאפי' ואם אין יכולים להטעותו כופין בשוטי' ומי שנשבע לחלוץ ליום ידוע ג"כ אין כופין אותו לחלוץ והיכא שנשא אשה במקום שנתפש' חרם ר"ג כופין לחלוץ בכל עניין ואפי' במקו' דליכא, תקנת שו"ם ובגליל אשכנז וצרפת ורוסיא כופין לחלו' וחולק' בנכסי' ואסור ליבם לשדך ולישא אשה עד שיחלוץ אבל אם כבר שידך מותר ליכנוס:
תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונ' שהיו מתכוונים לשם מצו' עכשיו שאין מתכווני' לשם מצוה אמרינן מצות חליצה קודמת אמר רב אין כופין וכי אתא לקמיה א"ל אי בעי חליץ אי בעי' ובו' בדידך תלה רחמנא אם לא יחפוץ האיש ואף ר' יהודא סבר אין כופין מדאתקין ר' יהודא בגיט' דחליצה איך פלוני' בת פלוני איקרב' ית פלוני בר פלוני יבמה קדמנא לבי דינא ואישתתודעינהו דאחוה דמיתנ' מאבא נהו ואמרי ליה אי' צבי' ליבם יבם ואם לא אטלע לה רגליך דימינא כו' ובמה דאישתמודעינ' פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב ואשה והלכתא גלוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואשה נאמן ועיקר טעמ' דלאו אאיסור קמסהדין ולא אממונא קמסהדי אלא מילתא בעלמ' הוא דמגלו דהדין הוא גברא פלן וההיא איתתא פלוני' וגם דבר שעשוי להגלות הוא כן הוא בהרי"ף והרמב"ם והוסיף הרמב"ם וכתב אפי' עבד ושפחה נאמני' וכן כתב הטור ולקמן בסי' י"ח אאריך מעניין עדות ומסיק אמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה א"ל רב נחמן בר יצחק אכשר דרי ומשני מעיקר' ס"ל כאבא שאול ולבסוף ס"ל כרבנן דתני' אבא שאול אומר הכונס את את יבמתו ל"נ ולשום אישות כדי שתהא לו אשה להיות משועבדת שהאשה עושה לבעלה או לשם דבר אחר כפי הרצון והמחשבה שלו משום ממון או כה"ג כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני שהולד ממזר משום דהוי אשת אח שלא במקום מצוה וחכ"א יבמה יבא עליה מ"מ ע"כ הסוגי' ופי' רש"י אדברי רב אין כופין וז"ל אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מכוני ופגע באשת אח אלא אי בעי מיבם ומיהו היכא דהוא צבי ליבומי ואיהי אמרה לא בעינן ליה ואמר' דברי' הנכרים אי מצינו לאטעוייה ולומר לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתי' זוז מטעינן ליה ואי לא כופין ליה וחלץ דאמר רב ששת מניין ליבמה שנפלה לפני מוכ' שחין וכו' ולא תימא מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמר בהמדיר מעשה בצידון בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד פסקינן הילכתא באע"פ כותבין איגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומר' יבם ומכל הלין טעמא כפינן ליה דחליץ ושקלה כתובה וכל הני אין כופין דהכ' היכא דתרווייהו ניח' להו עכ"ל וכתב הרא"ש מדברי התו' שאין דבריו נראי' במה שפי' דבשאר אמתלא כופין דלא דמי למוכת שחין ובורסי שאפי' מתחת בעלה כופין להוציא ועוד דלקמן בפ' מצו' חליצה מייתי כמה מעשים שהיתה נותנ' אמתלא לדבריה והיו טורחין הרבה כדי להטעותו וטורח זה למה יכפוהו לחלוץ הילכך נראה דבשאר אמתלות מטעין ואין כופין ומה שהביא ראייה מאגרת מרד זו אינ' ראיה דא"כ בלא אמתלא נמי והתם היינו טעמא משום דסבר דמצות חליצה קודמת כדמסיק התם אהא דקאמר ר' יוחנן תבע ליבום אין נזקקין לו השתא לחלוץ כופין לייבם דאין נזקקין מיבעי' וגם זה קשה לפרש"י שפי' אע"פ שמצו' חליצה קודמת אין כופין אותו לחלוץ דסוגי' דתלמודא דהתם מוכחא דלמאן דאמר מצות חליצה קודמת דכופין אותו לחלוץ ור"ת מפרש דקאי ארישא דקתני בראשונה שהיו מתכווני' לשם מצוה וגרסינן הכי מצות ייבום קידמת למצות חליצה אמר רב אין כופין כלומר אע"פ דמצות יבם קודמת אין כופין אותו לקיי' עיקר המצוה וכן ההוא דאתא לקמי' דרב באותו שהיו מתכווני' לשם מצו' איירי ורב יהודא נמי דאתקין אי צבית ליבומי מסתמ' איירי באותן שהיו באי' לפניו לחלוץ והיה אומר להם אי צבית ליבומי יבם שאם היו מייבמין הא ודאי מתכוונים לשם מצוה כיון דמעיקרא באו לחלוץ אבל אחריני אין מניחין אותן לייבם אלא אדרבה כופין אותן לחלוץ דהילכתא כמתנית' פרק דקמא דבכורות דעכשיו מצות חליצה קודמת דק"ל כאבא שאול ולעיל בריש מכילתין נמי סתמא דמתנית' כאבא שאול ולא כרמי בר אבא דלקמן דקאמר דחזרו לומר מצות ייבום קודמת כרבנן דפליגי עליה דאבא שאול ולקמן נמי בפרק מצות חליצה דתני בר קפר' לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול וסתמא דתלמודא בפרק אע"פ כאבא שאול וכולה שמעתין דלעיל דמשמע דביא' עדיפא במתכוין לשם מצוה איירי ובכאן פסק ר"ח ז"ל דמצות יבום קודמת ולקמן בפרק מצוה חליצה חזר בו ופ' כר"ת והרי"ף פסק כרבנן דאבא שאול וכן דעת הרמב"ם וכן איתא פסק בשאילתו' דרב אחאי וכן כ' בהג"ה מיימוני בשם רשב"ם וכן מצא ראבי"ה בתשובת הגאונים וכן פסק ריב' וכן ר' שמחה והסמ"ג כתב כדעת ר"ת ור"ח וכ' שמצינו בפ' גיד הנשה נמי גבי אין הטבחים נאמנים מצינו חזרו לומר שאין כך הלכה וכן כתב הס"ת כר"ת וכן פסק מהר"ם בתשובת והרא"ש לא הכריע בכאן ובפר' אעפ"י כתב וז"ל ואני בפ' החולץ כתבתי בשם ר"ת דהלכ' כמשנ' אחרונ' ואיתא נמי להא דשמואל שאין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם וכן עמא דבר עכ"ל וכן נ"ל מאחר שעיקר ראייתו מהא דרמי דאמר חזרו לומר כו' והלא רב נחמן בר יצחק דהוא בתרא מתמה וכי אכשר דר"י משמע דלא ס"ל הכי בפרט מצור' הראיי' שהביא ר"ת שאין עליהם סתירה והנה מה שכתב הרא"ש לפי ר"ת דכופין לחלוץ איירי שאינו מכווני' לשם מצוה או קרוב לודאי כגון שהוא אמר להדיא שמחמת יופי' לקחה או שניכר מתוך מעשיו שאינו מוחזק בכשרות כ"כ ולדקדק במצות כה"ג כופין או שאמר לחלוץ רק שיתנו לו דבר קצוב כה"ג כופין אותו דמוכח שאין דעתו משום מצות יבום אלא על הממון שכופין אותו לחלוץ בחנם וכן פסק הרא"ש בתשובה בביאור יפה והטו' הביא סימן קס"ה והשתא לא קשה מידי לפי' ר"ת למה הוצרכו לשם להטעותו ולא כפו לחלוץ דהתם מן הסתם איירי כי הוא לא תבע ממנה מעות אלא שהם פיתוי אותו חלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז וכן מה שאמר ר' יוחנן תבע ליבם אין נזקקין לו דמשמע אין כופין אותו לחליצ' איירי נמי בסתם ומה שכתב הרא"ש דסוגי' דהתם מוכחא שכופין לחלוץ והא אדרבה דסוגי' דהתם מוכחת שאין כופין אלא ה"פ וגם זה קשה לפי' רש"י כו' לפי פירושו דס"ל דאין כותבין איגרת מרד דהתם היינו כפייה לחלוץ קאמר ותבע ליבם אין נזקקין לו נמי משום שכופין לחלו' הוא ולא ס"ל נמי האי קושי' השת' כופין לחלוץ ליבם דאין נזקקין מיבעי וא"כ מאחר שמסיק לשם בסוגי' דטעמא דהתם דאין נזקקין לו וכן אין כותבין איגרת מרד משום מצות חליצ' קודמת א"כ משמע להדיא משום טעמא דמצות חליצה קודמת לחוד הוא דכופין ולא כפי' רש"י דתולה הכל בנתנה אמתלא ולא משום מצות חליצה קודמת אפילו בלא אמתלא ולכן כתב וגם זה קשה לפי' רש"י כלומר אף שאנו מפרשים דמהתם מוכחא דאין כופין מ"מ אף זה קשה לפי' רש"י כו' אבל מן הסתם אין שייך לכפות נהי דלא שבקינן ליבם דלא ידעינן אי למצו' מכוון ס"ס למכפייה על הספק איך ס"ד וכן כתב המרדכי בשם ס"ת וז"ל אע"ג דק"ל מצות חליצה קודמת למצות יבום מ"מ לא כפינן ליה לחלוץ דהוי חליצה מעושה ופסול' ולא שרינן אלא חליצה מוטעת כו' כי היכ' דלא הוי הך דספר התרומה נגד התו' והרא"ש שכתבו בשם ר"ת דכופין לחלוץ צריכין אנו לחלק כמו שפי' ומה שכתב ר"ת דאי ידעינן ביה דמכוין לשם מצוה כגון שבא מתחילה לחלוץ כו' לאו דווקא כה"ג אלא אפי' בא בתחילה ליבם היכא שידוע שהוא ירא אלקים וחסיד ומורגל בכל מיני פרישו' שבקינן ליה ליבום וזהו לפי ראו' עיני החכ' וכן כתב המרדכי כה"ג ונ"ל אפי' לא ידעינן ביה שהוא חסיד כל כך מ"מ היכא שידוע ששידכו אותה להיבם קדם שכנסה אחיו והוא לא רצה כלל לישאנה ועכשיו אומר שמשום מצות יבום קיהיב נפשיה למיעבד מצוה אפי' במה שכנגד טבעו ג"כ לא מחינן ליה ליב' ולכל הדיעות אי בעו שניה' לפנינו להתייבם וידעינן ביה שדעת' לש"ש ורוצה להקי' שם לאחיו אינו נודע מאין למחות בידם אי לפי' האלפסי וסיעתי' כל עמודי העולם כותבי' מצית יבום קודמת ואי לר"ת וסיעותיו הא מודה היכא דידעינן ביה כו' ואחר התלמוד לא נשת' דין זה לאסור היבום ואפי' לפי דעת הסמ"ג שכתב היכא שרוצה ליבם משימי' חרם בינינו להבדילו כו' כמו שאכת' לקמן היינו כשהי' אינ' רוצה להתייבם אבל אם היא ג"כ מרוצ' ליבום אפילו היא אינ' מכוונ' למצוה מ"מ לא בדידה תלה רחמנא אלא בדידי' תלה וכל היכא דקים לן בדידיה דלמצוה קמכוין שרי וכן שמעתי בימי חורפי שגדול הדור עשה מעשה והתיר ומ"מ נראה דהאידנ' אין להתיר ע"י זה כשבאו שניהם לפנינו לחלוץ כו' כמו שכתב ר"ת דמזה אין ראוי לסמוך ולהתיר דמה שבאו לחלץ אינה ראיי' דהאידנא הכל יודעים שמן הסת' אין מניחין ליבום וכ"ע מחליץ חליץ אלא בעניין שפירשתי או שהוא חסיד וירא אלקי' או שכב' שדכו לו כן עיקר ומ"מ אם היא זקינה או עקרה אע"ג דשרי להתייב' כדכתיב לעיל בסוף פ"ק מ"מ האידנא דס"ל כר"ת דמצות חליצה קודמת לא שבקינן ליה ליבם וגם אין כופין לחלוץ אף שכתב במרדכי בשם אבי העזרי דמותרת ליבם והביא מעש' שב' לפניו מ"מ לא אשגיחין ביה שהוא כתב לפי מה דס"ל מצות יבום קודמת אבל אנן לא ס"ל הכי ועוד כתב ר' שמחה בהגה מיימוני אפי' למ"ד מצות יבום בעלמ' קודמת מ"מ ריב"א כ' בסיפרו דעקר' וזקנה להקדים חליצה ליבום וכן עיקר והתוספ' דלעיל שסוף פ' ק' אליבא אפשר בדיעבד אמרי אבל לדידן דמצות חליצה קודמ' פשיטא דלא שבקינן ליה ליבם והיכא שיש לו אשה אחרת וחרם דר"ג נתפשט לשם אבל תקנת הקהילות לכוף אותו לחליצ' ולחלק הממון בתקנות שו"ם לא נתפשט' נראה דכופין לחלוץ אעפ"י שכתב ס"ת לא מיבעי' יבם שאינו נשוי דלא כפינן ליה לחלוץ אלא אפי' אם היבם נשוי ואמרינן בפ' הבא על יבמתו הנושא אשתו על אשתו כופין אותו להוציא וליתן לה כתובה וגם בלאו האי יש במקומו' חרם דר"ג מ"ה שלא לישא ב' נשים אפ"ה לא כפינן ליה לחלוץ כיון דממילא נפלה ליה אינו קרוי נשוי ב' נשים כיון דהשנייה אשה הקנו לו מן השמים הילכך לא כפינן לחלוץ ולא שבקינן לי' ליבו' כיון דמצו' חליצ' קודמ' ע"כ מ"מ רוב פוסקי גם האחרוני' ובתראי דאמרו היכ' שיש ליבם אש' אחרת דכופין אותו ומנדין עד שיחלו' כמ"ש ר' אביגדור כהן וז"ל קבלתי ממורי רבינו שמרי' שבזמן הזה כופין אותו לחלוץ לה וראייתו ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו לחלוץ לה אף על פי שהיא גרמה הואיל ולא נתכוונה לכך כ"ש הכא שלא גרמה היא כלל אלא גזירות הגאון ר"ג מ"ה היא מבדלת ביניהם עכ"ל וכ"כ מהר"י קולן בשורש כ"ב שמצא במרדכי ישן מאוד וז"ל שלח ר' יחיאל מפריז אל רבינו נתנאל מקינון וז"ל אל מורי רבינו נתנאל שלום בקשנו פני כבודו לראות על אודות יבם א' שיש לו אשה ואינו רוצה לחלוץ ליבמתו ומעגן אותה כי נתן עיניו בממון ונחתום עליו הנכון בענין שאין יכול לייבם גם אין דעתו לחלוץ וכו' עד כי למה יעגן נערה אחת אם אין הדין עמו ושלום יחיאל בר יוסף ורבינו נתנאל הודיע הדבר אל רבינו יצחק בר טודרס והוא השיב קטנתי להורות לפני עמודי עולם אמנם ראיתי ר"ת שצוה לכפות על בעל אשה לחלוץ ולא יטול שכר לעשו' מצוה ושלום יצחק בר טודרס ע"כ מה שמצאתי במרדכי ישן עד מאוד משמע דמשום שהיה בעל אשה אמרו הגדולים לכוף לחלוץ וכן העיד ר"י בשם ר"ת ע"כ וכ"כ בסמוך שאם יש לו אשה אחרת מנדין אותו להדיא עד שיחלוץ וכ"כ הא"ז בשם ר"י הלבן שצוה שכופין לחלוץ ופסק מהררי"ק דאזלינן בתרייהו וכן עיקר ומ"ש בתשו' הא"ז וז"ל עכשיו שגזר הגאון על שתי נשים ופשטה הגזירה בישראל והיה היבם ברצון מיבם אלא שהוא אנוס בתקנת' דרבנן סבר אני שאין לה כתוב' אפי' חלצה עכ"ל ומהררא"י כתב בת"ה דהוא לא איירי אלא בתרוייהו ניחא להו ליבם מ"ה מיקרי אונס אבל היכא דהיא אינ' חפיצה להתייבם וק"ל דלא כפינן לה לא אלא נוטל' כתובת' אחר חליצה או חולקת בנכסים לפי תקנת הקהילות ונ"ל שהוא רצה לישב הגאון אבל אין דבריו מחוורים בעיני אפי' אם שניה' רוצים ליבם מה בכך שהוא אונס היא ג"כ אנוסה ולא גרע מאלו נתנה אמתלא לדברי' דכת' רש"י שנוטלת כתיבה אחר חליצה אף שהרבה גאונים נחלקו על רש"י וכותייהו ק"ל היינו שאין כופין אותו לחלוץ אבל בנדון זה שכופין לחלוץ אין לך אמתלא גדולה מזו שניטלת כתובה וכן יראה מא"ז גופא שכ' וז"ל כת' ר"י דהלכה בזמן הזה אם היבם נשוי ואינו יכול ליבם מתקנת ר"ג ואומר אינו רוצה לחלוץ עד שתתן לי כך וכך אין מניחין אות' לדחוק לשו' דבר אלא כופין לחלוץ לה עכ"ל יראה מדבריו שנוטלת כתובה דהוי כמו שנותנת אמתלא שהרי כ' אין דוחק' אות' לשום דבר ועוד דא"א לומר דאיירי בכה"ג שרוצה ליטול כתובה וגם תתן לה ממון משלה כי זה אינו מן הסברא כלל הילכך המסקנא דמילתא מצות חליצה קודמת ליבו' ומן הסתם אין מניחין אותה ליבום כלל אלא שהוא איש חסיד וירא אלהים בעיני כל או שיש גילוי בדבר שלמצוה מכוין והיא מרוצה ליבום והיא אינה עקרה או זקנה אז לא מחינן ביה ואם ידוע שאינו מורגל בכשרות ובדבר חסידות והכל יודעים שדעתו לשם נוי או לשם דבר אחר כופין לחלוץ ומן הסתם אין כופין אותו לחלוץ אפי' נתנה אמתלא לדבריה א"ל מאות' שכופין לחלוץ והיכי שנשוי אשה ובמקום שנתפשט חרם דר"ג מה"ג כופין לחלוץ בכל ענין שבעולם וכל זאת איירי אפי' היכא דליכ' תקנת שו"ם אבל בגליל אשכנז וצרפת ורוסי' כופין לחלוץ וחולקין בנכסים ואסור ליבם לשדך ולישא אשה עד שיחלוץ משום חרם ר"ג אבל אם שידך כבר מותר לכנוס כמו שפי' בריש פ' שני: