ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · טז
דין הא דאמרינן דאין האח יכול לדחות אגדול שיש במדה"י לאו דוקא מ"ה אלא ה"ה במדינ' או בעיר אחרת ושם ביארנו דאם האח רוצה לתלות בגדול שבעיר אחרת נכון להודיעו אבל אם אינו רוצה לתלות בו א"צ להודיע ושם ביארנו דאם אח הגדול היה פה אחר ג' חדשים שאז ראוי לחלוץ היה והיא לא תבעה באות' פעם ואחר שהלך תבעה האח הקטן ממנו לחלוץ אז על כל פני' מודיעי' אותו:
פסק הא דאמרינן או ייבם או חלוץ ולא יכול לדחות אגדול שבאחין שהלך למדה"י נראה דלאו דוקא קאמ' במדה"י אלא כל שהו' אפי' בעיר אחרת כמ"ש הרמב"ם וכן הטור אם הוא במדינה אחרת וידוע שכל היכא שמזכיר הרמב"ם בספרו מדינה הוא עיר וכ"כ האגודה בשמו אפי' הוא בעיר אחרת ותמיהני לפי מה שמצאתי בתשו' בשם השייש הטהור מהר"ר שלום הז"ק דווינה שכתב על ענין החליצ' וז"ל אף מאחר שיש ליבם אח גדול בארץ רוסיא נראה שיכול אתה לדחות' על אות' יבם כי המצוה בגדול ליבם אך יש לכם להודיע ליבם הגדול אם הוא רוצ' לחלוץ אות' ואם ממאן לחלוץ אות' אז יש לך לחלו' אות' עכ"ל וא"כ פסק נגד התלמו' והרמב"ם כי אין לומר דס"ל מה שאמרינן או יבם או חלוץ דוקא כשהגדול במרחק נדוד מאד שא"א להודיעו ומ"ה קאמר תלמוד שהיה במדה"י זה אינו דאמרינן נמי בריש גיטין המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ופליגי תרי אמוראי ח"א לפי שאין בקיאין לשמה וח"א לפי שאין עדים מצוי' לקיימ' ומסי' התם דא"ב מעיר לעיר באות' מדינ' בח"ל למ"ד לפי שאין בקיאין צריך נמי שיאמ' ב"נ וב"נ ולמ"ד לפי שאין מצוי' לא אלמא אע"פ שאמרו במשנה ממדה"י מ"מ נפרש כל חד לפי טעמי' ומדה"י דקאמר לאו דוקא קאמר ולא חשיב לי' האי אמוראי זה בדוחק נגד חבריה א"כ ה"נ דאמרינן להדיא משום שהוי מצוה נמי אין חילוק בין מדה"י לעיר אחרת וכן הוא במרדכי סי' כ"ז ומצאתי באיגרת אחר שכ' על עובד' דלעיל וז"ל מה שהבאתי ראייה מן המיימוני ומן הסמ"ג שאם הגדול הוא במדה"י שיש בידה לומר לקטן שאצלה שייבם או יחליץ מ"מ נ"ל לפי מה שלדידן תקנות הקהלות שחולקים בנכסי' נכון להודיע לגדול ומה שעתה חוששין לקלקול ולכך נראה לכם לחלוץ גם בזה איני חולק עליכם עכ"ל והנה לפי הסבר' היה נראה להיפך מה לענין זכייה דאורייתא כגון יבם שניטל חלק אחין מדין תורה אפ"ה שהויי מצוה לא משהינן והיא כופה למי שאצלה לענין חליצה שאינ' זוכה בנכסי' כלל כדאיתא לקמן להדיא במתני' אלא משום תקנה הוא ק"ו דלא משהינן ומי שהיא מזומן קודם וגם עדיף לענין התקנה שלא יבא כל גדול לכוף ולעגן יבמתו כי מתיירא שלא יבא אחר ויקדמנו מ"ה רוחא מילתא טפי אבל חלילה לי לחלוק על הגאון כי הוא בקי בטיב התקנות וכל דבריו דברי קבלה ומהרי"ל גדול בדור כת' עליו לענין חטה בעיסה אף שנראה לו מתוך רוב דעת הפוסקים להתיר מ"מ מאחר שיצא מפי שייש טהור לשרוף כל העיסה יש לנהוג כמותו כי גופו בתר רישא אזל ק"ו היכא שלא מצינו להדיא כנגדו שיש לסמוך על דיניו וסברתיו ואפשר בתחלת התקנה שלא ייתו לאנצויי ולומר איני רוצה בחליצה אלא ביבום וכמה גדולים שאומרים מצות יבום קודם ולכ"ע אין לכפות אותו לחליצה א"ל מכח התקנה לחלוק בנכסים כמו שאפרש לקמן וא"כ יאמר הקטן בכאן איני רוצ' לחלוץ כלל אלא ליבם וגם אני איני משהה המצוה ואם אתם חפצים בחליצה תמתינו על הגדול שהוא קוד' למצוה תעשו בו בכל רצונכם ע"כ התקינו להודיע ואם אינו מתרצה יהא מוטל עליו כאילו הוא הגדול וכופין אותו לחלוץ וחולקי' בנכסי' מ"מ נראה היכא שהקטן גופא אינו רוצה להמתין על הגדול הרשות בידו מדין התלמוד והתקנו' שפי' שיודיעו היינו כשרוצה הקטן למחול עליה כגון שהוא אוהב את אחיו והוא עשיר גדול ואינו חפץ לחלוץ אבל לכפות אות' שיודיעו חס דלא לוסיף עליה גם נראה מתוך תשו' הגאון כן שכ' שאתה יכול לדחות אות' ולא כ' שצריך לשלוח אל אחיו ולהודיע ומ"ש נכון להודיע היינו אם ירצה נכון לשמוע לו ואין כופין אותו שיחלוץ ונראה דוקא שלא היה הגדול כאן אחר ג' חדשים בעת שהיה ראוי לחלוץ אבל אם היה בכאן והיא לא חפצה בחליצה ולא תבעה אותו בב"ד ואחר שהלך תבעה לקטן שיחלוץ או הקטן תבעה נראה שאין לשמוע להן אלא עכ"פ יודיע לו ואפי' אם יש כאן חשש קילקול מ"מ זכה בחצי הממון ואין חבין לו שלא בפניו מחמת עיגון שלה וכן עיקר: