אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › יד

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · יד

יג

דין כנס היבמה הוי כאשתו לכל דבר ומגרשה בגט ומחזירה וכתובתו על נכסי בעל הראשון ואם אין נכסי' מהראשון יש כתוב' מנה מהשני ושם ביארנו דיכו' היכ' למכו' שדותיו ואם אישתדף אח"כ נכסי המת אינ' גוב' ממשעבדי הב' וכן אם גירש' היב' ואח"כ אשתדף שדות המת לא גביא מבני חורין של שלשני ושם ביארנו דצריך לכתוב היבם כתובה חדשה אפי' הניח הראשון נכסים והיכא שהניח נכסים רבים כותב לה היבם הנדוניא שהכניסה לאחיו ומקבל עליו אחריות ושם ביארנו דגובה מזיבורי' הראשון ואם היו נכסי הראשון משועבדים ונכסי היבם בני חורין גובה מן השני:

מתני' כנסה היבם הרי היא כאשתו לכל דבר שמגרשה בגט ומחזירה ולא נאסרה עליו משום אשת אח ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ומפ' בגמ' מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ולא נתחייב בכתוב' ופסק תלמודא אי לית לה נכסים מן הראשון תקנו לה רבנן כתובה מן השני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוצי' ופי' הרמב"ם שכותבין לה מנה כדרך שנותנין לאלמנ' ולקמן בפ' יש מותר' סי' ה' הארכתי אבל הניח נכסים לא הפסיד' מאתי' הראשוני' שיש לה על נכסי בעלה ועכ"פ כותב לה כתוב' חדשה ולא כמ"ש במרדכי בשם ר"ת דמרויח במה שא"צ לשטר סופר לכתוב לה כתובה כי הדין נותן שאסורה לו בלא כתובה וכ"כ הרמב"ם והטור ונוסח הכתובה אכתוב לקמן בעז"ה בפ' ר"ג וכותבין התו' וא"ת מה מרויח בכך היבם כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני וכ"ת שאם מכר הראשון נכסיו טרפה מלקוחות אעפ"י שיש לו בני חורין לשני א"כ מה הועילו לו חכמי' עדיין תהא קלה בעיניו להוצי' ואמר ר"י שיכול היבם למכור שדותיו ואפי' אשתדיף אח"כ שדות של מת לא טרפה ממשעבדי אבל אשתו טרפה מהן לפי הלכ' דפסקי' בסוף מי שהיו נשוי דאי אישתדיף ב"ח גבי ממשעבדי ואפי' למאן דפליג התם וסבר אפי' גבי אשתו נמי לא גבי ממשעבדי מ"מ נפק' מינ' אם גרש' ואח"כ אישתדף שדות של מת דלא גבינ' מב"ח דשני ע"כ וכ"כ כ' הר"ן בפ' האשה שנפלו לה נכסים רק שהוסיף וכ' אי נמי נ"מ לעניין נדונייא שאין לה על השני אלא עיקר כתוב' ולא נדוניא אעפ"י שהוצי' משל אחיו נכסים שהיו מספקי' לנדוניי' עכ"ל ולא ידענ' טעמא למילתי' מאח' שקב' עליו בעל הראשון אחריות על הנדוני' א"כ הוי בכלל נכסי צאן ברזל ויש נמי שיעבוד' על ה הנכסים שהניח בעל' כמו עיקר כתוב' אף שהנכסים ביד השני ואולי גם הר"ן לא כ' אלא לנדוניא שלא קבל הבעל אחריות והנראה בעיני היכ' שהניח נכסים המספיק לעיק' כתו' ולנדוניא או שהנדוניא היא עדיין קיימ' מאח' שכל נדוניא שוין לבעל ונעשו בכלל צ"ב כות' לה היב' אותו נדוני' שהכניס' לאחיו כאילו הכניסה לו ומקב' עליו אחריות וכן יראה מנוס' הכתו' של יבמין שכ' הרמב"ם שאין תולין כתו' יבמי' בנכסי בעלה הראשון אלא עיק' כתו' ולא נדוני' ותו' אלא בבעל' השני אבל מה שפסק בטור דאפי' לא אשתדיף נכסי ראשון אלא מכורי' לאחרי' אז האש' צריכ' לטרו' מלקוחו' ואינו גובה מנכסי בני חורין דשני והוא מתו' דאש' שנפלו וליתה כמו שהקשו בתוספ' הכא דא"כ תהא קלה בעיניו להוציאה והיה להם לתקן דמיד כשכונסה יכתוב כתובה על נכסיו ואף לפי מה שפי' דאיירי באישתדף מ"מ לא מת הבעל ולא גירשה אסור לשהות אצלה עד שכותבי' לה כתובה אחרית' ועיין בפרק האשה סי' כ"ו ולענין גביו' כתוב' אין חילוק כמו שכת' במרדכי דאינו גובה אלא מזיבורית הראשון ולא מן השני מאחר דק"ל דבשלו הן שמין א"כ אין חילוק דלעולם מסלקין אותו בהגרוע שבנכסיו מסקנא דמילתא הכונס יבמתו מגרשה בגט ויכול להחזירה ובשעה שכונסה אם יש נכסים מבעל הראשון כותב לה ב' הראשון בכתוב' יבמי' כמו לבתולה וגובה מהן ואפי' הן ביד לקוחו' ונדוני' ותו' צרי' לקבל עליו כדפי' לעיל ואם אישתדפי נכסים גוב' מן השני ואפי' אם נכסי הראשון משועבדי' גובה מבני חורין מן השני ואפי' מכר השני נכסיו קודם דאשתדף נכסי הראשון אינו גובה ממשעבדי דשני אבל היכא דלית נכסי להמת או שהן מכורין או אישתדפי או מחלה כתובתה לבעלה הראשון כותב לה מנה על נכסיו ולעולם מהזיבורת שבנכסיו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה