אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › יג

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · יג

יב

דין שומרת יבם שנפלה לה נכסים מוכר' ונותנ' אפי' לכתחלה אפי' עביד בה מאמר ואם מתה אז הכתוב' ונכסי צ"ב ליורשי הבעל ונכסי מלוג ליורשי האשה וכן הדין בחייה לעניין פירו' נכסי צאן וברזל שהן ליבם ושם ביארנו דאם נפלה לה נכסים בעודה תחתיו דבעל אף נכסי מלוג יחלוקו והכתובה ונכסי צאן ברזל ליורשי הבעל ופירות של נכסי מלוג הכל שלה ודין דאין היבם חייב ברפואתה ובקבורתה ודין מי שייבם יבמתו ולו בני' במד"ה ומת הוא ובניו ואין ידוע מי מתתחיל' ואח"כ מתה האשה ואחי היבם רוצה לירש אז יורשי האשה הם ודאי בירושתי' ואין ספק מוציא מידי ודאי:

שומרת יבם שנפל' לה נכסי' מאבי' מודי' ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסי הנכנסי' ויוצאי' עמה דהיינו נכסי מלוג שנכנסי' עמה מבי' אבי' וכשהי' יוצאת יוצאין עמה בש"א יחלוקו יורש הבעל עם יורשי האשה שהאב קודם לכל יוצאי יריכו וב"ה אומרים נכסי' בחזקתן נכסי צאן ברזל שהכניס' לבעלה ושמו בנדונית' בחזקת כתוב' בחזקת יורשי הבעל נכסי' הנכנסי' ויוצאין עמה בחזקת יורשי האב ומשנה זו כפולה בפ' האשה שנפלו ובפ' מי שמת תנן גבי מי שנפלו עליו הבית ועל אשתו יורשי הבעל אומרים אשתו מתה תחילה ויורשי האשה אומרים הוא מת תחילה כו' פלוגת' דב"ש וב"ה ממש כה"ג ופליגי בגמרא התם על נכסי' בחזקתן דקאמרי ב"ה בחזקת מי ר"א אומר בחזקת יורשי האשה ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל בר קפר' אומר יחלוקו ופי' רש"י בפרק האשה שנפלה דכי היכא דפליגי התם פליגי הכא ובפרק מי שמת פסק רב אלפס כבר קפרא דהוי רבי' דר"י ועוד דהוי מסקנא דשמעתת' ורבינו תם פי' דלא דמיא ההוא דהתם להכא דהכא לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בנכסי מלוג דוקא כדאמר בגמרא לקמן דכתובות שיירה ודייק מדתנן יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל אלמא בודאי יורשי האב לעולם עיקר שהן לעולם יורשי' כתיב' ולא פליגי ב"ש וב"ה לעניין כתוב' והא דקאמר מה יעשה בכתובת' שיירי' התנ' ולא קאמר מה דינ' שהיא בחזקת יורשי האב אלא פסק למילתי' ועמד ואחר כך מסיק התנא נכסים הנכנסים כו' כלומר מה יעשה בהן ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרי' נכסי צאן ברזל בחזקת' כתובת' בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכסי' בחזקת יורשי האב אבל התם קתני יחלוקו ומשמע דבכתובה נמי איירי והיינו טעמ' דהת' אם הבעל מת תחיל' הוי האשה כאלו גבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לה כלום עד לאחר חליצה ועוד את"ל דפליגי הכא בנכסי צאן ברזל כי התם א"כ למאן דאמר בחזקת יורשי האשה הוי נכסי ברזל בחזקת יורשי האשה לב"ש טפי מנכסי מלוג דבנכסי מלוג יחלוקו ובנכסי צאן ברזל מודו ב"ש וב"ה ולקמן בפ' אלמנה ובכמה דוכתא מוכיח איפכא אלא ודאי הכא כ"ע מודה שהן בחזקת יורשי הבעל והא דלא ערבינהו עם כתוב' כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו הבעל שהיו באחריותו דאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו אבל על הכתו' לא הוצרך ליתן טעם לפי שדבר פשוט הוא שהוא בחזקת הבע' יותר מנכסי צאן ברזל שהביאתן מבית אביה ובלא"ה אנן צריכין לומר טעם זה לומר למ"ד בחזקת יורשי הבעל כך היא שיטת התוס' והרא"ש וכתב עוד הרא"ש אע"פ שנדחק מהר"ם לישב פירש"י מ"מ לפי' ר"ת רווחא שמעת' והוא עיקר ע"כ והרמב"ם כתב כרש"י וכן הסכים הרמב"ן והנרא' בעיני שדעת ר"ת עיקר מדלא פליגי אמוראי דפרק מי שמת אהאי מתניתא דהכא וכן בפרק האשה שנפלו וכן הרי"ף לא אישתמט לה להביא מחלוק' האמוראי דפ' מי שמת בכל סדר נשי' אף שהוא רגיל בכך לפרש ולגלו' ממקום אל מקום אלא סבר כדברי ר"ת וכן כתב הסמ"ג וכן דעת הראב"ד וכן כתב הריטב"א שדברי התו' נכון הוא וכמו שהדין לעניין ירוש' אם מת' בנכסי צאן ברזל ה"ה בחייה לעניין פירות שאכל היב' לפי' ר"ת אוכל הבעל כל הפירו' ולפי' שיט' רש"י יחלוקו הפירו' ויורשי הבעל דקאמ' במתנית' היינו היב' והוא הגדול שבאחיו או מי שהיה רוצה ליבם אבל אבי המת אינו יורש דהא בגמר' תלי טעם משו' זיקה אלמ' דעל היבם קאי ולא האב ובפר' האשה שנפלו אמרי' אהאי מתנית' ולימא אח אני יורש ואשתו אין אני קובר כו' משמע להדיא דאיבם קאי וכ"כ הגדול בעל הוראה מהררי"ו בתשובותיו ובנוסח' הרמב"ם לא מצאתי שכת' להדיא בעודה תחתיו אלא שנפלו לה בעודה שומרת יבם אלא הטור הביא בנוסח זה ובאמת אי פסק כאביי אין חילוק בין נפלה לה בעודה תחתיו ופריך בגמ' מ"ש רישא דהכל מודים מה שמכרה ונותנה מנכסי מלוג שהוא קיים והן בחזק' של אשה ומ"ש סיפא גבי מתה דפליגי ב"ש וב"ה אמר אביי רישא דנפלו לה הנכסים כשהיא שומרת יבם דלא היה לבעלה זכייה בגבייהו אבל סיפא איירי שנפל' לה כשהיתה תחתיו דבע' מ"ה סוברי' ב"ש שחולקי' וקסבר אביי ידו של בעל בנכסי' הוא כידה פי' דפליגי ב"ש וב"ה אי ידו כידה או עדיפה מידה כי היכי דפליגי אביי ורבא בריש הכותב אביי אמר נשואה ידו כיד ורבא אמר ידו עדיפ' מידה ואמרינן התם למאי נפקא מינה לשומרת יבם שנפלה לה נכסי' בעודה תחת בעל' פי' ב"ה סברי דאמרינן ידו כידה ולא יותר אפי' היכא שבעלה היה חי כשמת הבעל ואין ליבם בה אלא זיקה ידו גריע מידה ונכסי' בחזקת' וב"ש פליגי וסברי שאף בשומר' יבם יחלוקו מאחר שבתחילה היתה ידו של בעל עדיפה מידה א"כ לב"ה השתא גבי יבם ידו כידה ויחלוקו אבל היכא שנפלו לה בעוד' שומר' יבם דלא היה לבעלה בתו זכייה מעולם וגם אין כאן אלא זיקת יבמי' ב"ש מודי' שהוא בחזקתה ורבא אמר אי דנפלה לה בעודה תחתיו כ"ע לא פליגי דידו עדיפא מידה כל זמן שהבעל היה חי וא"כ עכשיו שמת ולא נשאר ליבם בהן אלא זיקה ידו כידה ויחלוקו אפי' לב"ה והא דקשי' רישא לסיפא רישא איירי בלא עבד בה מאמר מ"ה מודי' ב"ש שהן בחזקת אשה וסיפא איירי דעבד בה מאמר וב"ש סברי דמאמר קונה בספ' נשואה לחלוק בנכסי אמר רב פפא דיוקא דמתנית' כותי' דאביי דמוקי מתנית' בנפלו לה נכסים תחתיו דבעל דקתני נכסים הנכסי' ויוצאי' עמה מאי נכנסי' ויוצאין לאו נכנסים לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל לרשות האב אלמא דבהכי איירי התנא ואעפ"י דקשיא לאביי למה קתני בפלוגתייהו במתה ולעניין ירושה לפלוגו בעודה חייה לעניין שהייבם אוכל פירות לב"ש יחלוקו ולב"ה בחזקת יורשי האב ובנופלי' לה הנכסי' בעודה תחת בעל' כדפי' לעיל בשלמ' לרבנן דמוקי סיפא דווקא בעבד בה מאמר אבל לא עבד בה מאמר אף כשמודים שבחזקת יורשי האשה היינו טעמא דתני מתה משום דגבי מתה הוא דמהני המאמר אבל מחיים לא מהני המאמר להוציא הפירות מחזקה' מאחר שהמאמר אינו עושה בספק א"כ מאחר שהיא בעודה קיימת חשובה כודאי שהקרן שלה ואין היבם שהוא ספק מוציא מידי ודאי אבל מתה שהללו באין לירש והיבם ג"כ בא לירש ספק וספק הוא ולא קשה א"כ לוקמי רישא נמי בעבד מאמר והיינו טעמ' דמוכר' ונותנ' קיי' משו' דהוי איהו ודאי לא מסתב' לי' לרב' לאוקמינ' בהכי דמפרש מתני' מה שמוכר' ונותנת קיים איירי אפי' לכתחיל' ואי עבד בה מאמ' לא הית' יכול' למכו' לכתחילה ולכאורה נרא' אף שאליב' דאביי יש קושי' ולרב' לא קש' מידי מ"מ דברי אביי עיקר דמתני' דייק כוותי' ומ"ה פסק בעל הלכות דהלכה כאביי דר"פ דהוא בתרא קאמר כוותי' והא דלא חשיב לי' ביע"ל קג"ם משום דאיירו ביה אמוראי בתראה לפ"ז אין חילוק לענין פסק הלכה בין נפלה לה כשהי' שומרת יבם בין נפלו לה בעודה תחתיו דבעל לעולם חזקת יורשי האב אכן הרי"ף יראה דהלכ' כרב' מדלא הביא הך אוקימתו' דהכא כלל אלא בפ' הכותב כתב פלוגת' דאביי ורבא לענין ידו כידה כו' כצורת' ש"מ סמך אכללא דהלכ' כרב' לגבי אביי בכל התלמוד בר מיע"ל קג"ם וכן דקדק הרא"ש ממנו והוסיף מאחר דרבא מוקי מתני' שפיר בחד גוונא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם ול"ק אליב' ליפלגו בחייה ולפירו' כדפי' ומה דדיי' מתני' כוותי' דאביי לא דייק כולי האי כוותי' דהאי דקתני נכנסים ויוצאים לאו משום דנפלו לה תחתיו אלא דבכל דוכתא קרי לי' הכי לפי שיוצאין בעין כמו שהם נכנסים ואין הבעל יכול להפסידה את הקרן כמו בנכסי צאן ברזל וכ"ד הרשב"א דכל נכסים שנפלו לה כשהי' תחתיו דבעל חולקי' בנכסי צאן ברזל פי' לפירש"י שסבר גבי נכסי צאן ברזל יחלוקו אלמא דפס' כרב' וכן סברת הריטב"א בשם ר"י והגאוני' וכ"פ הראב"ד וז"ל הרמב"ם שומר' יבם יש לה למכור וליתן במתנה נכסים שנפלו לה כשהי' שומר' יבם ואין ליבם פירות אפי' נכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו אין לו פירות עד שיכנוס מתה כשהי' שומרת יבם יורשיה מאביה יורשין בנכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשי' כתובת' וחצי נכסי צ"ב ע"כ והנה מוכח שסבר כפירש"י כי היכ' דפליגי התם בנכסי צאן ברזל ה"נ פליגי הכא והילכתא כבר קפר' דאמר יחלוקו וכבר כתבתי שדעת ר"ת עיקר אבל דברי הרמב"ם מיני' ובי' כי מדלא חילוק גבי נכסי מלוג בין נפלו לה כשהי' שומרת יבם ונפלו לה בעודה תחתיו משמע דס"ל כאביי דמוקי פלוגתייהו דנפלו לה בעודה תחתיו והלכה כב"ה ומ"ה אין ליבם פירות אפי' בעודה תחתיו וכן יראה מפי המגיד דלא ס"ל חילוק ביניהם וכן יראה מהשגת הראב"ד שהשיג עליו בנכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחתיו וא"כ למה אמר למעל' יש לה למכור וליתן בנכסי' שנפלו לה כשהי' שומרת יבם אפי' בעודה תחתיו ולפ"ז שפיר קאמר שאין ליבם פירות בנכסי מלוג אפי' שעודה תחתיו מאחר שהגוף לאחר מיתה ליורשיה אבל בנכסי צאן ברזל שכ' בעצמו יחלוקו למה כ' שאין לו פירות דסבר כרש"י דיחלוקו בנכסי צאן ברזל לענין ירושה כגון הממון יחלוקו נמי בפירות בחייה וכן השיג הרמב"ן עליו והטור כתב ולא נהיר' ובמגי' משנ' נוט' לדבריה' וכל אשר פירשתי הוא דעת רוב האחרונים ותימ' גדולה מאחר שרבה ספר דברי עולא משום האי קושי' א"כ לפלוגי בלא מיתה ובפירות והוכרח רבה לפ' בע"א וא"כ אביי תלמידו דאקשה לרבה ובא לפ' המשנה בע"א ולא ישמור עצמו מזה הקישי' א"כ ליפלגו בפירו' גם תימ' שהרמב"ם יכתוב אין ליבם פירות לא בנכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל ובתלמוד משמע להדי' דאית ליה זכייה בפירו' מחיים כמו בגוף לאחר מיתה לכן נראה לפ' דבודאי אין ליבם פירות בנכסי מלוג דהא לא תיקנו לי' פירות אלא משום פירקינא ומאחר שאין היבם חייב לפדותה א"כ פשיטא דלית לי' פירות כאשר כתבתי בראייה בפ' נערה שנתפתתה סי' ל"ה והא דפריך רבה לעולא ליפלוגי בעורותן ובחייה היינו שהו' היה מפ' שזיקת יבם ספק נישואין עושה ומ"ה יחלוקו א"כ משום הכא נמי ספק פדיון איכא וחייב חצי בדמי הפדיון דשמא נשואה הי' אבל אביי סבר דאין זיקת יבם עושה נישואין ואין בו חיוב פדיון כלל ומ"ה נמי לית' פירות והא דקא' ב"ש יחלוקו בגוף הקרקע לאו משום דזיקה נשואה עושה אלא מאחר דאיירי מתני' בנשוא' א"כ כבר יצאה הנכסי' מידה ונככסו לרשות הבעל דידו עדיפא מידה לב"ש והשתא גבי יבם ידו כידה ויחלוקו אבל פירות התלוין בכח תקנת נשואין כדפרי' לא שייכ' ביבם כלל א"ל שתהא נשואה לו ומ"ה עלו דברי הרמב"ם יפה אלא שיש לתמוה קצת הלא לא תקנו פרקונה אלא נגד פירות של נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל בדין אוכל פירות שהרי באחריותו אלא שהו' סבר לא חילקו חכמים בין פירות לפירות ומאחר שאין לו פירות בנכסי מלוג אפי' אם היה לו זכיי' בגוף הממון ה"ה בנכסי צאן ברזל עד שייבם אותה ולא העמידו הנכסים ביד היבם כ"א לזכות בגוף הקרקע ולא בפירות כך היא דעתו אבל נראה דע' הרמב"ן שכתב שבנכסי צאן ברזל יש לו פירות ומ"מ בנכסי מלוג שהוא בעבור פירקנה אין לו פירות אפי' לדידן דק"ל כרבא דיחלוקו בנכסי מלוג בנפלו בעודה תחתיו ונראה מה שכתבתי לעיל לדברי רבא דהלכתא כוותי' ומוקי רישא בלא עביד בה מאמר אינ' מוכר' לכתחילה היינו אליבא ב"ש דסבר מאמר ספק נשואין עוש' אבל לב"ה דלא קנה מאמר מידי לכתחיל' מוכרת וכן הלכה וכן כתב הטור וז"ל נפלה לה נכסים כשהיא שומרת יבם מוכרת ונותנ' וקיים שאין ליב' בהן כלו' עד שיכנוס ואפי' עושה בה מאמר במה דברי' א' בנכסי מלוג כו' עכ"ל הילכך מסקנא דמילת' נכסי מלוג שנפלו לה כשהי' שומרת יבם בין לא עביד בה מאמר בין עביד בה מאמר מוכר' ונותנת ואם מתה יורשי' יורשי' אותו כדברי ב"ה וכתובת' ונכסי צאן ברזל יורשי הבעל יורשי' אותה והיא אינה יכולה למכור וכן הפירו' מנכסי צאן ברזל היבם אוכל אותן ונכסים שנפלו לה בעוד' תחתיו אפ"ה לית ליה פירות ליבם ואם מתה יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה ואין חילוק במחלוקתם בין עביד ללא עביד בין אלמנה מן הארוסין בין אלמנה מן הנשואין כתב הר"ש בר צמ' על ראובן שייבם יבמתו ולו בני' במ"ה ומת הוא ובניו ואין ידוע אם האב מת תחל' או הבנים ואח"כ מתה האשה ולוי אחי ראובן רוצ' ליר' והשיב כיון שהוא ספק אם מת ראובן קודם בניו או אח"כ יורשי האשה הם ודאי בירושת ולוי היבם הוא ספק ואין לספק במקו' ודאי כדאית' בפ' החולץ ומה שצוה ראובן שימכרו הספרים ויקנו ס"ת וגם הניח הקדשות אחרות ופרעה האשה מקצתן ועכשיו יורשיה אינן רוצין למכור הספרים לקנות ס"ת מן הדין היה כיון שהנכסים מטלטלין ותפסתם האשה לאחר מיתת בעל' הרי הם יורשי' בפירעון כתובת' ואם יש קרקעו' כיון שלא נשבעת האלמנה ימכרו הקרקעות ויקנו ס"ת וישלמו ההקדשות אבל אם הדבר ברור שכשהתחילה לפרוע ההקדשות היה בדעתה להשלים צוואת בעלה אלא שקפצה עליה מיתה הרי הוא כמי שהודית בשעת מית' שנשארו בנכסי בעלה לקיי' מצותו וחייבים היורשים לקיימ' ואפי' מטלטלי' ואם אין הדבר ברור אין מוציאין מיורשיה. כתב רב סעדי' בתשו' שאין היבם חייב ברפואת' בק"ו בפירקינה וגם לענין קבורתה איפשיטא בריש אלמנה ניזונת שאין היבם חייב בה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה