ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · ז
דין דספק ויבם בנכסי מיתנא יחלוקו אפי' אין הסבא קיים ואם הסבא קיים ומת הספק, קודם חלוקה חולקים הסבא והיבם ואם יש עוד אח לאותו יבם ומת הספק והסבא אינה קיים היבם נוטל חצי הממון והשאר יחלוקו זה עם זה:
מסקי' בסוגי' ספק בן ט' לראשון בן ז' לאחרון ליבם שבא לחלו' עם היבם בנכסי המת ספק אמר אנא בר מיתנא הוא ונכסי דידי הוא ויבם אמר את בראי ואני המיבם ואני נוטל נכסי המת ולית לך ולא מידי בניכסי הוי ממון המוטל בספק וחולקין פי' התו' והרא"ש אחריה' ואפי' לרבנן דסומכוס דפליגי ואומרים בפ' שור שנגח כלל גדול המוציא מחבירו עליו להביא ראייה מ"מ הכא מודים דאפי' אי הו' חד מוחזק באות' נכסים לא חשיב שום חד מוחזק דהוו כמו הללו באין לירש דאמרי' בפ' מי שמת יחלוקו והיינו טעמא דלא חשבינן לחזקת' חזקה כיון דהנכסי' בחזק' מיתנא הוי קיימא ותרוייהו אתו מכח טענ' ספק ואם כדברי האחד אין לשני זכיה בהן מ"ה הוי ספ' וספק וחולקין וכתב הרא"ש ותימא לימא היבם דל היבם מהכא שזכותי בנכסי' מכח היבום מ"מ אני יורש של מיתנא בודאי שהרי אני אחיו ואתה ספק ותנן בפ' נושאין על האנוס' לקמן גבי ספק בן ט' לראשון בן ז' לאחרון הוא לא יורש אותו פי' לשום אחד לא לראשון ולא לאחרון אלא הקרובים של ראשון או של אחרון יורשים משום שהן ודאי כי הוחזקו נחלה לאותו שבא מכח קורב' והוא לא יוציא הנחלה מכח ספק ונ"ל דאיירי שהסבא אבי המת קיים הילכך מכח קורב' אין היבם זוכה בנכסיו כי האב קודם והוא צריך לזכותו מכח טענה זאת ברי דידי ואני היורש לכן טענת ספק היא מ"מ הסבא נסתלק מן הנכסים בין שהוא בר מיתנא בין שהוא בר היבם לכן חולקין הנכסים ביניהם ואם מת הספק מקודם חלוקה אז יחלוקו הסבא והיבם ע"כ צריך לפרש דבריו דסבא לא מקרי ודאי לגבי יבם שהרי הוא האב וקודם לכל יוצאי יריכו ובנו היבם בא מכח ספק משום דכבר נסתל' הסבא ואינו בא אלא מכח ספק ולא עדיף מניה ותימא לי ששום מחבר לא אישתמ' לנו כי החי לחלק בין הסב' קיי' לבין הסב' מת ואדרב' סתמ' משמ' שהסב' מת ואין כאן אלא יבם דאל"כ היה לתלמודא לומ' ועדיין הסב' קיי' ועו' לר"י דלקמן סבר היכ' דאיכ' אב אז היבם אינו נוטל מידי ואיכא אמוראי דפסקי כר"י ואפי' דאמר שפסק הלכה כרבנן לפי האמ' כמו שפסק הרי"ף והרמב"ם מ"מ קשה דה"ל לאיתויי פלוגתא דר"י ורבנן ולומר כי קאמינא אליבא דרבנן ודוק' היכ' דהסב' קיים ומדאמר סתמ' יראה בכל ענין חולקים ואינו דומה למתני' דהו' לא ירש כו' שהת' הקרובי' מוחזקים בירושה לפי שהוחזק' הנחלה לאות' שנפל אבל הספק לא הוחזקו דשמא מאיש אחר הו' אבל הכא אם הוחזקו לאות' שבא מכח הירוש' אף הספק בכלל דאם לא בן המת הו' בן היבם הו' וג"כ הו' יורש רק שאביו קודם לו בירושה מכח ספק ואם הו' אביו א"כ הוא קודם בירושה לאחי אביו א"כ ספק וספק הוא ועוד דאי קריית ליבם ודאי יורש לגבי ספק א"כ לקמן סי' י"ב אמאי אמרינ' דספק דסב' וספק בנכסי היבם יחלוק הלא לדברו והו' הסב' ודאי מוחזק בנחל' לגבי ספק אלא כל כה"ג שהספק מכחישו ואומר אין אתה יורש כלל אינו אלא ספק וספק ועו' לא שייך לומר דל יבום מהכ' כו' ממ"נ אם בן המת הוא אינו יורש לאחיו ואם בנו הו' ג"כ אינו יורש אלא זכה מכח יבום אפי' היה הסב' קיים ומה בכך שאין' הסב' קיים ס"ס זכת' ליה מכח יבום ומ"ה לא שייך למימר הוחזק לירושה הילכך לעול' חולקין הספק והיבם ומ"מ אם הספק קיים ומת הספק מקמי חלוקת יבם כתב הרא"ש שחולקי' הסבא והיבם בנכסי מיתנא ואם יש עוד אח לאות' יבם ומת הספק והסב' אינו קיים היבם נוטל חצי הממון ממ"נ והשאר יחלוקו וזה מוכח מן הסוגי' דלקמן.