ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · ו
דין דלא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה אפי' הודיעה מתחילה ודין שאסור ליתן ממון לחבירו ולפתותו שיגרש את אשתו כדי שיקחנה אח"כ אפי' עבר ונשאה מפקינן מיניה:
עוד תניא ראב"י אומר לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה שנא' אל תחרוש על רעך רעה והו' יושב לבטח אתך וכ' הרמב"ם ואם הודיעה תחילה שהוא נושא אותה לימים מותר וכ"כ הטור בשמו וכ"כ רבינו ירוחם בשם הרמ"ה ולקח זאת מהני רבנן דלעיל דהוי מכריזי מי איכא כאן ליומא ולפי מ"ש הלשון שני עיקר אין ראיה כלל דלא דמי אלא מיחדי והר"י קאר"ו תמה על הטור וכ' וז"ל ולא ידעתי למה תלאה רבינו בהרמב"ם הרי מבואר הוא בפ' החולץ עכ"ל ולדעתי לא ראה דברי הראב"ד שמפ' ההיא דיחידא בעלמא הוא דמייחדי היינו שמזמיני' להם ולכשירצו ישאום עכ"ל א"כ לפי פי' הראב"ד אין מבואר כלל אפי' לפי תי' הראשון דהוי שרי לרבנן ליש' אות' מ"מ לא איקרי ימים ידועי' שאם היו הנשים רוצים לילך עמהם ק לעירו בודאי היו לוקחין אות' ברצון טוב רק שהיו מתני' שאם לא תרצה לילך אחריה' אזי יתגרשו אבל ליקח אשה לימים ידועים אפי' הודיע מתחילה נראה שאסור ועוד יש לי ראיה מסוף מס' גיטין דא"ר משרשיא לרבא אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה אל תחרוש על רעך רעה ותימא וכי אישתמיטת' לתרוייהו ברייתא דר' אליעזר ב"י אלא דרב משרשיא פריך אפי' הודיע אותה מתחילה ואינו גונב דעתה מאחר שס"ס לבו לגרשה והיא משמשתו מהו והשיב לו מסברתו שאסור מקרא דאל תחרוש על רעך רעה פי' מאחר שהיא יושבת תחתיו לא יחרוש עליה רע אעפ"י שאינו עובר על והיא יושבת לבטח אתך דהא הודיע ס"ס מרישא דקרא שמעי' כל ומ"ה ניחא שפיר דלא מייתי התם סיפא דקרא והוא יושב לבטח אתך כמו הכא:
וכמו שאסור לו לחרוש על גירושין כך אסור שיחרוש על גירושין חבירו ולגנוב את דעתו כדי שיגרש את אשתו ותנשא לו לאחר הגירושין דעון גדול הוא זולת מה שעבר אל תחרוש על רעך רעה ואפי' אם הודיעו לזה המגרש נראה דכ"ש אסור דהוי כמוסרי' נשותיהן זה לזה וכן מצאתי במרדכי ארוך במס' קדושי' וז"ל נשאלתי על עסקי ראובן שנותן ממון לשמעון כדי שיגרש את אשתו וגם מעלה לה מזונות והכל כדי שיקחנה נרא' דצלל במים אדירי' והעלה בידו חרס ולא תעשה מחשבתו ולא תנשא לו כלל מפני שנראה כמוסרי' נשותיהן זה לזה דהכי אמרי' בהמגרש הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני לא תנשא לא לו ולא לאחר שמא יאמרו נשותיהן נותני' במתנה כו' פירש"י אין לך לעז גדול מזה וכ"ש בנדון זה שנותן ממון כדי שיגרשנה עכ"ל ונ"ל אפי' אי עבר ונשאה מפקינן מיני' דדוקא התם הוא דאמרי' אם נשאת לא תצא דמשום חששא שמא יאמרו נשותיהן מוסרי' לא מפקעת' מיני' אבל היכא דאיכא ודאי לעז גדול ומוכח שדעתו כדי לינשא לו מפקינן מיניה ולא אמרינן בספ"ב לעיל דמשום לעז לא מפקינן מיני' אלא רינון של לעז וחשדא בעלמא כגון המביא גט או שהעיד שמת בעלה דומיא דהנטען מן השפחה דאינ' אלא חשדא בעלמא אבל בודאי לעז גדול כזה פשיטא דמפקינן מיניה נראה הלכה למעשה: