אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › ד

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · ד

ג

דין אם קידש או כנס בין אלמנת חבירו בין מינק' חשי' בין ישרא' בין כהן בין מזיד בין שוגג משמתי' עד שיגר' ואין כופין בשוטי' ואם ברח כדרך הבורחים מהני ושם בארנו דמי שקדש מעוברת או מינקת חבירו ולא ידע שהוא אסור או לא ידע שזה מינקת חבירו אעפ"כ משמתי' ליה שיגרש ומיהו מי שקידש מינקת או מעוברת חבירו וטעה בחידש העיבור שסבר א"צ אלא ך"ד חדשים יש להתיר בדיעבד ודין אשה שנתגרשה מחמת שהיה בעלה סריס אדם וקדשה אחר תוך ג' חדשים אף שאין מוצי' ממנו מ"מ ילך לו או ינדהו:

איתמר קידש אלמנת חבירו או גרושת חבירו וברח פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א משמתינן ליה עד דיהיב גיטא ולכשיגע זמנו ליכנס יכנוס וחד אמר ערוקי' מסתייה פירש הבריחה שלו מספקת דלא בעינא לאיכפיי' למיהב גיטא דהא גלי דעתו דלא רצה לכונסה הוי עובדא ואמר עירוק' מסתי' וכן הלכתא כך פירש"י ולפ"ז ה"ה קדש מינקת חבירו ומעובר' חבירו וברח דעירוקי מסתייה ואי לא ברח משמתינ' ליה עד שיוציא בגט ואם רצה לגר' לא משמת' לי' והרמב"ם פי' דמשמתינן על שעבר עבירה ועבר על דרבנן ואם ברח מספיק לו לתשוב' והוי כמו סובל הנידה וסבר אם קידש תוך ג' אינו מגרש בגט אלא מפרישין ממנו לפי שהוא זמן קצר ולא חיישי' לקילקולא א"נ גבי אלמנת חבירו דליכא חששא אלא הבחנה שמא תהא יולדת לז' ומלתא דלא שכיחא כל כך משא"כ במעובר' ומניקת חבירו חיישי' שמא תתעבר אבל רוב המפרשי' השוו מידות ולא חילקו בין מינקת לבין אלמנת חבירו גם יש מפרשים היכ' דכנס שרי דתו ליכא חשש דהבחנה שהרי כבר נתקלקלה ההבחנה שהרי כבר כנסה ובעלה ואיכא למיחש שמא נתעברה והשיב הרא"ש בתשו' דלית' דאין כל אשה מתעב' מיד ואיכא למיחש וכ' רבינו ירוחם אם עברה ונשאת תוך ג' חדשים בדקינן לה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת ואע"ג דאמרי' דאין בודקין נשואו' שלא תתגנה על בעלה הכא שנשא' שלא ברשות תתגנה ותתגנה כך כתב הרמ"ה בפרק החולץ ע"ש. גם י"א דוקא קידוש הוא דפליגי אבל כנס ולא המתין זמן מועט אפי' עירוקא לא מסתיי' ואדרבא קונסין אותו להפריש אחר ג' חדשי' כאילו הימים שעמד עמה באיסור והיא סבר' הראב"ד ואין לו ראי' לא מן התלמוד ולא מן הגאונ' אלא היא סבר' עצמו וחלקו עליו הרמב"ן והרשב"א ומה שסבר דוקא בקידש הוא דפליגי אבל כנס לא אמרי' ערוקיא מסתייא לית' אלא ה"ה כנס וקידש לרבותא נקט דאפ"ה משמתינן ליה עד שיגרש וגם לא כדברי הר"ן שסבר גבי מעוברת חבירו לא מהני ברח וכ' עוד יותר אפי' גבי אלמנ' חבירו דמסתי' ערוקא ה"מ היכא דנמצא' אחר ג' חדשי' שאינה מעובר' אבל אם נמצא' מעוברת משמתי' ליה עד שיגרש אלא בכל ענין עירוקא מסתי' כדברי הרא"ש שמשוה אלמנת חבירו למינקת חבירו בכל מילי ולזה הסכים אף הרמב"ם שאפילו כנס מעוברת או מינקת אם ברח ובא לכשיגיע זמנו מותר בה והיינו עירוקא מסתייה וכתב הרא"ש מדפרש"י גבי עירוקא מסתייה דגלי דעתו שאין רצונו לכנוס עד זמנו ש"מ דלכתחילה נמי אמרינן ליה ערוק דסגיא בגילוי דעת ול"צ ליתן גט וכן הורה הרב ר' יחיאל מפרי"ז מארץ היון וכ' עוד הרא"ש וז"ל ונר' דבריח' זו שתהי' למרחוק שירחק נדוד עד שתהי' שיעור לחזרתו עד אחר ג' חדשי' דלא מסתבר שקידש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דא"כ בטלת תקנת חכמים וכן המקדש מעובר' או מינקת חבירו יברח לפי משך הזמן ולפי ההרחקה עכ"ל ואני אומר מפי' רש"י לא משמע הכי דא"כ מאי גלי דעתי' איכא הלא מוכח ומבורר שלא יכול לכנוס עד כלות הזמן ופשיטא שגט ל"צ ומדפירש"י ותלוי בגילוי דעת ש"מ שאף שיכול לחזור בתוך הזמן מ"מ גילה בדעתו שא"ר לכנוס ולעבו' על תקנת חכמים ומה שהקשה א"כ בטלת תקנת חכמים כל א' יקדש בעיר זו וילך לעיר אחר' אמת יפה הקש' אבל מה שאמרו קדש ולא אמרו קדש והלך משמע דלא סגי בהליכה לעיר אחר' אלא שבורח למקום שאין מכירין אות' והכל יודעי' שאין לו דרך שם אלא שברח מאימת חכמים שאסרו עליו להיות עם אשתו כסתם ערוקי ובורחי' האמורי' בתלמוד היינו שבורחי' מאימת המלך למקום שאין מכירי' ואין דרכו לשם כדי שלא יחפשו אותו והכל לפי ראות הענין שמוכח בעיני הב"ד שיש כאן גילוי דעת בבריחה זו שאין רצונו לכנוס כמו שפירש"י ולא שהרחיק נדוד גם שום מחבר לא זכר בספרו חילק ריחוק ההפלגה אלא סת' ברח כתבו והיינו כפירו' והוא הנכון הנר' בעיני כתבתי והיכא שקידש א' מעוברת ומניקת חבירו ולא ידע שהיא מנק' או שהו' ע"ה דשרינן ליה בהפרשה בעלמא ולא מצריכי' גט וראיית מחשיבה א"ז שכ' וז"ל וכ"נ הא דמשמתי' לגרש היינו דוקא שקדש או נשאו במזיד אבל אם שגג שהיה סובר שאינ' מינקת או ע"ה שאינ' יודע שמינקת חבירו אסורה התם לא שמתינן ליה לגרש ודי בתקנת ההפרש בלא גט ועוד נראה כי במסקנ' לא קנסי' להוציא בלא גט אלא בנשא אבל אם קידש די בהפרשה עכ"ל ונראה שאין לסמוך על קילתו כמו שאין ראוי לסמוך על קידש ולא נשא כדבריו שהרי הכריעו רבים האוסרים אפי' בקידש כדפי' והשאלתו' דכל דבריהם קבלה כתבו נמי לאיסור ה"נ לא מקלינן באיד' דא"ז בשגג וכן פסק מהרא"י בת"ה סי' רי"ו ועוד מאי הועילו חכמים בתקנת' כל אחד יאמר שוגג הייתי ועוד נראה מדאפיק בסוגיא דלא עבדינן תקנה לכהן שנשא מינקת אלא מוציאה בגט ואסורה לו ובמאי איירי אי במזיד פשיטא וכי עבדינן תקנה לרשעי' אלא בשגג איירי ומהרא"י רצה ליישב הא"ז דאיירי שטעה בדבר הלכה שראה להסתפק בו ואין הדעת מכרעת כן שאיירי בחילוקי קלושי וסתמה איירי בשגג ממש ואפי' הכי קנסי' לכהן וק"ו לאחר ומ"מ היכא דקידש או אפי' נשא מעוברת חבירו וטעה בחודש העיבור שסבר די בכ"ד חדשים ואנו מחמירין ב' שנים שלימים וחדש העיבור אינו עולה פסק הגאון מהרא"י דשרינן בדיעבד אפי' בלא הפרשה דבדיעבד יש לסמוך על דברי המקיל דאמר חדש העיבור עולה ואני כתבתי בפ' אעפ"י בסי' כ"ב דאי קדש ולא נשא דאמרינן אפי' להנשא ובשעת הדחק שרינן אפי' לכתחילה הלכך בין קידש בין כנס בין אלמנת חבירו בין מינקת חבירו בין ישראל בין כהן בין במזיד בין שוגג משמתינן עד שיגר' אבל אין כופין אות' בשיטי' כן כתב הטור וכן השיב הרא"ש בתשובה דלכ"ע אין כופין אותו בשוטי' ואם ברח כדרך הבורחי' מהני כ' הריב"ש בתשובה סי' נ"ב על אשה שנתגרשה מחמת שהיה בעלה סרים אדם וקדשה אחר תוך ג' חדשים וחשיב עבריין הוא דק"ל כר"א שגזר בכל הנשים ולכן עכ"פ או ילך לו או תנדוהו אף אם לא תרצו להחמיר עליו לכוף אותו לגרש ע"כ:

דין ספק בן ט' לראשון או בן ז' ליבם יוציא והולד כשר וראוי להיות כ"ג ואם לא הוצי' הולד השני ספק ממזר ואסו' בממזרת ושם ביארנו דודאן בוראן מותר ודאן בספק וספק בודאן או ספק בספק אסור ודין דלא ישא אדם במדינה זו ויחזור ליקח אשה במדינה אחרת אפילו לאדם גדול אסור א"ל שיקחנה עמו ושם ביארנו היכא דפידסה נדה או תבעו' להנשא ונתפייס' ולא המתינה ז' וטבלה אסור להתייחד אפי' עם אלמון או יש לו אשה אחרת:

ת"ר ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון ליבם יוציא והולד כשר ממ"נ וראוי להיות כ"ג ואם לא הוציא הילד השני ממזר ודאי הבא מן הספק ומותר בממזרת פי' הת"ק סבר שספק ממזר דינו כודאי ומותר בממזרת ודאי ר' אליעזר בן יעקב אומר אין ממזר ודאי מספק אלא אסו' בממזר' ודאי וק"ל כראב"י והיינו כר"א בפ"י יוחסין ודאן בודאן מותר ודאן בספק וספק בודאן או ספק בספק אסור ועוד תני' ראב"י לא ישא אשה במדינה זו וילך ויקח אשה אחרת במדינה אחרת שמא יולד מזו בנים ומזו בנים ויזדווגו זו לזו ונמלא אח נושא אחותו ופריך איני והא רב כי איקלע לדרשיר הוי מכריז מאן הוה ליומא פי' אם יש כאן אשה שרצונה להנשא לי לאותן ימי' שאני אעכב כאן וכן עביד ר"נ אלמא דשרי ליקח אשה במדינה אחרת ולא חיישינן ומשני שאני רבנן דפקי' כולי עלמ' בשמייהו והכל מכירים בשמם מחמת רוב חשיב' א"נ יולד בן עיר אחרת לא יבא להזדווג לאחותו שהכל יודעי' את בניו ופריך ס"ס היכי הוי מותר לרב ולרב נחמן והאמר רבא במסכת נידה תבעוה לינשא ונתפייסה צריכ' לישב שבעה נקיים קוד' הנשואין שמא ראתה דם מחמת חימוד והיכ' הוה שרי להו לינשא מיד ומשני דהוו משלחי שלוחא ז' ימי' קודם ביאתן ולהכריז מי איכ' כאן ליומא והשליח היה מזמין לו איזה האשה שהיתה נתרצת וא"א רבנן יחודי בעלמא הוא דמיחדא דאמר מר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו פי' רש"י בפ"ק דיומא יחוד בעלמא ואין נזקקין להן אלא שהנשוי אשה אינ' מתאוה כמי שאין לו והקשו התו' התם אליבא דפי' רש"י מאי פת בסלו איכא מאחר שלא היו באים עליה' וכתבו' התו' מ"מ י"ל כיון דלאח' ז' ימים שרי איקרי פת בסלו ועוד הקשו לשם על פירש"י איך שרי להתיחד הלא אמרינן בפ"ק דכתיב' פירס' אשתו נד' ולא בעל הוא ישן בין האנשים כו' פי' וממילא לספק נד' כהאי דהכ' ועוד יש לחוש יותר שמא יבעול ויורה התיר' מאחר שאין איסור ברורה אלא חשש' בעלמ' לכן פי' ר"י דה"ק שלא היו מכריזי' מי איכ' כאן ליומ' לינש' וליבע' אלא היו מודיעין של' היו מבקשין אש' אלא ליחו' בעלמ' וליתוב' יצרייה' שא' היו רוצי' היו באי' עליה' וכיון שלפעמי' לא היו באי' עליה' לא מחמד' ולא חזי' ומשו' נוש' אשה במדינ' זו כו' ל"ל שאם הי' אירע שב' עלי' ונתעבר' הי' מוליכין עמו לעירו וכ' התו' שם שאין ראיה לר"נ מכתיבת דהתם איירי בבחו' שלא בעל מעולם דיצרו תוקפו ואף את"ל דאף באלמן אסור מ"מ הכא שרי כיון שהיו להו נשים בביתן ולא תקיף יצרייהו ע"כ הוא לשון תו' במס' יומא ותו' הכא פירשו כפי' ר"י ולא הזכירו פי' רש"י גם רש"י לא פי' כאן מידי והנה חילוק זה בין בחור לאלמון או אפי' לנשוי כבר אשה אחרת לא חילק שום אחד מן המחברים גם אלי לא נראה לחלק כי תלמודא לא חילק אלא בין בעל ללא בעל אבל כל היכא דלא בעל יצרו תקפו עלה היכא שנשא והיא מתיחדת עמו אפי' יש לו כמה נשים ואין חילוק בין פירס' נידה בודאי לספק כגון תבעה לינשא ונתפייסה וכן דעת כל הפוסקי' ומ"מ נראה שאין סתירה לרש"י כי מה שהתיר היחוד כי סבר כדעת הרמב"ם פי"א דאיסורי ביאה שחילק בין ת"ח לאינו ת"ח וסבר שמואל שאף לפי האיבעית אימא צריכ' אנו לחלק בין רבנן לשאר אינשי והיינו כפרש"י דלאחר שבעה היו באים עלי' ותי' הראשון שאני רבנן דפקיעין שמייהו במקומו עומד ומ"ה פסק הרמב"ם בפכ"א דאיסורי ביאה בהא דראב"י לא ישא אשה במדינה זו דאם הוא אדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסם שרי וכ"כ הטור אחריו וכבר השיג עליו הראב"ד לענין תביעה לינשא כו' וכ' מה שתי' בגמ' יחודא בעלמא הוא דמיחדי אין הפשט אחר שנשאו היו מיחדי אלא לא נשאום כלל רק היו מיחדים אותן בעבור שיהו מזומנים לינשא לכשירצו ואיכא פת בסלו והאי א"א דקא' קאי אתרתי קושיות פי' אקושי' דתבעוה לינשא ואקושי' ראשונה מהא דראב"י לא ישא אשה במדינה זו כו' כלומר שלא היו באין עליהן ולא נשאום אלא הזמינ' ליחוד משום פת בסלו ולפי פירושו לא היו מתיחדי' עמהן בבית דהא אפי' על יחוד פנויה גזרו אלא מיחדי כמו הזמינו ומ"מ לפי' הראב"ד ובין פי' ר"י האי א"א דקא' קאי אף אקושי' ראשונה וחולק על מה שחילק בין רבנן דפקיעי שמייהו אלא אין חילוק ובכל ענין אסור ומיחד בעלמא הוא דמיחדי לפי' ראב"ד לא באו עליהם כלל אלא הזמינו משום פת בסלו ולפי' ר"י ג"כ לא נשאו לבא עליהן אלא ליתובי יצרייהו ואם היה במקרי שבאו עליהם היו לוקחים עמהם לעיר אבל לעולם אין חילוק בין רבנן דפקיעי שמייהו לשאר אינשי ולפי זה לישנא בתרא הוא עיקר דאין חילוק בהא בין ת"ח לשאר וכן רגילים אנו לעולם לפסוק כלשון בתרא כקבל' הרי"ף והרא"ש בשם הגאונים כמו שכתבתי בפירקין דלעיל בפ"ק בכמה מקומו' ואף שלפי הרמב"ם ורש"י האי א"א אינו חולק על שינוי קמא מ"מ דברי התו' וראב"ד עיקר וכ"פ האגוד' וכן פי' הרמב"ן בנ"י כפי' ר"י וכ' עוד להדיא דלפי א"א לא סמכינן עוד ארבנן דפקיעי שמייהו כו' וכן הסכים הרשב"א לדעת הראב"ד ותימא לי על הטור בהל' נדה גבי תבעו לינשא כו' השיג הראב"ד על הרמב"ם שחילק בין ת"ח כו' יראה שמפרש הסוגיא כמו שפי' הראב"ד ולגבי הא דראב"י לא ישא אשה במדינה זו כו' כ' הטור כדעת הרמב"ם שאם הו' אדם גדול כו' שרי ולפי' ר"י וראב"ד אסור דאזלינן בתר לישנא בתרא ואסור ואל תשגיח במגדול עוז שרצה לישב הרמב"ם וכ' שאדרבה הוא סבר ומפ' כדעת ר"י והרמב"ן ומה אעשה שכך דרכו שהלשון מדבר ולבו אין עמו כאשר כתבתי בפ' החובל סי' י' ויתר מקימות שאין לסמוך עליו והנה גם מדעת הרי"ף והרמב"ם יראה להדיא שסוברים דלישנא בתרא עיקר שהביאו האי ברייתא דראב"י לא ישא אשה במדינה זו כצורת' ולא חילקו במידי אלא סתמו כתבו וכן עיקר הילכך היכא שפירסה אשתו נדה או תבעוה לינשא ונתפייס' ולא המתינה ז' וטבלה אסורה להתיחד אפי' אלמון או יש לו אשה אחרת ולא ישא אשה במדינה זו ויקח אשה במדינה אחרת אפי' אדם גדול בכל ענין אסורה א"ל שיקחנו עמו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה