ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · ב
דין אם המעוברת הפילה ואינו רוצה לקיימה אינו רשאי לבעול לשם מצות יבום ולגרשה אח"כ אלא לא יבעול כלל ויגרשה בגט וחליצ' ואם ידענו בודאי שמכוון לשם מצוה מות' ליבם ומוציא אח"כ בגט ושם ביארנו דאם כנס ונמצ' מעוברת מפרישין ממנו עד שתפיל ודין דלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא בגט ואפי' הוא כהן וכשהגיע זמנו לכנוס יכניס והיינו אחר כ"ד חדש וכן הדין גבי יבם שידע שהיא מעוברת וכנסה מוציאין ממנו בגט ומיהו בכולן אם עבר זמן איסורו לא קנסינן ליה להפריש ולהוציא בגט וכן בג' חדשים דהבחנה ודין דגבי מעוברת ומניקת חבירו שגירשה אין צריך ליתן לה כתובה אלא כשיחזור ויכנסנה ואם היא לא תרצה להנשא לו תפסיד כתובתה ושם ביארנו דגבי הבחנה נמי מוציא בגט וכן בכל אינך דלקמן דסוף פ' ד' אחין ושם ביארנו דגבי סוטה שקינא לה ונסתרה אין צריך להוציא בגט קודם שישתה אפי' בהפרשה סגי אבל לאחר ששתה ונקתה צריך להוציא בגט ולכנוס אח"כ לאחר כ"ד חדש ודין דמניקת חבירו אפילו לא נשא אלא קדש מוציאין בגט ואפי' הוא כהן ואפי' הדירה על דעת רבים:
אין הול' של קיימא יקיי' תנ' משו' ר"א אמרו אינו יקיי' אלא קנסי' דיוציא בגט ולית הילכתא כוותיה אלא כמתניתי' דיקיים וכתב הריטב"א ואפי' הכי היכא שאינו רוצה לקיימא לגמרי אומרים שיוציא בגט אחר שיחזור ויבעול וכ"כ בנ"י בשמו לא נהירא משום דהוי שותה בכוס זה ודעתו אכוס אחר מאחר שדעתו לגרש ומאוסה היא לו לא שרינן ליה לחזור ולבעול אלא צריך גט וחליצה וגם ר' אליעזר גופ' דפסק שקנסי' ליה שמוציא' בגט לא בריר' לן כל כך אי לאחר שיחזור ויבעול וקיים מצות יבום אמר או מיד קאמר וצריך גט וחליצה אבל היכא שאין רוצה לקיימא פשיטא שמוציאה בגט וחליצה ובא"ז כתב דאפי' לר"א מוציאין בגט וחליצה וכן עיקר אלמא דאין חוזר ובוע' מ"מ אם קמכוין לשם מצוה ודעתו שאין לבעול אלא בעילת מצוה ולפרוש שלא יהנה מאיסו' אשת אח כהאי זיקה דבעל דרך סדין אז הוא כדבריו ונראה אף דלא קתני במתניתי' יוציא ואפי' יפריש לא קתני מ"מ נראה פשוט אם כנס ונמצא' מעוברת דמפרישין ממנו עד שתפיל מאחר שהיא עליו בספק אסור אשת אח שיש לה בנים וכ"פ הרמב"ם והטור:
ותניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דר"מ וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס דהיינו אחר כ"ד חודש יכנוס ועיקר האי מילתא לקמן בפירקן סי' ל"ו ושם מפורש דמעוברת חבירו אסירה דלמניקו' קיימא פי' עומדת שתלד וצריכא להניק וחיישינן דילמא תתעב' מבעל' ותהא חלבה עכורה ותגמול את ילדה וקטלה ליה ופרכינן א"ה מינקת שלו נמי ומשנינן בשלמא דדידיה ממסמסא ליה בביעי' וחלב פי' תוכל לזון אות' בחלב ובצים אבל הכא שמא הוא לא יתן כי אינו מחוייב בדבר והיא תתבייש למתבע ליורשים בפני ב"ד וקטל ליה כלומר בושה חמירי' לה ממיתת בנה והרמב"ם כ' שמעוברת חבירו אסורה משום שמא יזיק הולד בשעת תשמיש וכ"פ הסמ"ג אחריו ותימא שהם משנים להדיא מסוגיא התלמו' כי להדיא סותר התלמוד טעם זה דא"כ מעוברת דידיה נמי גם מ"ש התלמוד ממסמ' ליה בבצים וחלב הוא משנה ופי' שממסמי' לאשה בבצים וחלב כלו' ומרפא את החלב ויש נפקותא בזה הפי' ולקמן אאריך בזה ואסיק רבא ולד"ח דקאמרי יוציא יוציאה בגט קאמרי ולאח"כ יחזירה דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ וכתב הרי"ף וכן הילכתא אפי' כהן הוא צריך להוציא בגט וכן איתא בסוגיא להדיא דלא עבדו רבנן תקנתא לכהן אלא מגרש ואסורה עליו ויש מקשים מאחר שקנסי' להוציא בגט ולאוסרה אף לכהן בעלה א"כ במתני' כשיבם למעוברת נמי אמאי שרינן שיקיימ' אחר שיהא הולד נפל נקנסי שיחלוץ לה אף אם תהא מותרת עליו ותירצו משום דהתם קמכוין לשם מצות יבום כיון דלא הוכר עוברה ולא ידע שהיא מעוברת מ"ה לא רצו לקונסו ומיהו אם הוכר עובר קנסינן ליה שיחלוץ אף שאין הולד של קיימא כ"כ הריטב"א ורבות' עכ"ל נ"י ודברים של טעם הם בעיני והשתא א"ש הא דקתני במתני' ונמצא' מעוברת והא דקאמרי שיוציא בחליצה לאו בחליצה לחוד אלא בגט וחליצה כדפי' לעיל בסי' א' ודוקא בתוך ימי עיבורה אבל אם כבר הפיל' דעבר זמן איסורו לא קנסינן דק"ל כרבנן דר"א ור"מ דלא קנסינן לאחר שעבר זמן איסורו וכן אם עברו ג' חדשים דהבחנ' או כ"ד דתינוק לא משמתינן ולא מפרישי' (אלא) בגט דהא כבר עבר זמן וכ"פ מהר"ם הלכה למעשה ולעניין כתוב' נשאל הרא"ש בתשובתו כלל ט' מר' יששכר הלוי לרבנן דס"ל דאית להו לחזור ולכנוס כשיגיע זמנו לא מצי למתבעי' כתובת' מיני' עד שיגיע זמן התיר' ולא בעי איהו ליכנוס לה אבל כל זמן האיסור מצי איהו אמר בעינן לה לכשיגיע זמן החזרה ואם הוא רוצה והיא אינ' רוצה תפסי כתובתה כגון מורדת אע"ג דמורדת אגידא ביה והיא לא אגידא ביה מ"מ כיון דאין לה כתיבה משום שיש לה היתר וכשיגיע זמן התיר' היא מורדת מלהנשא לו אין לה כתובה וטעמא של דבר כיון שלא הצריכו חכמים לגרש אלא להפרישו מאיסור עד שיגיע זמן ההיתר גם הכתובה תלוי' ועומדת עד שיגיע זמן ההיתר עכ"ל והשי' לו הרא"ש וסוף דבריו לרבנן דאמרו מוציא בגט ע"כ בגט כריתות מגרש לה וכל תנאי וחזרה תלוי' בשניהם וכיון דיהיב לה גט כריתות גביית כתובתה תלויה בדעתה אם תרצה תתבע כתובתה כשאר כל הנשי' המותגרש' ואם תרצה לחזור אליו יכולה לומר לא אחזור אלא א"כ תכתוב לי כתובה אחרת עכ"ל ול"נ כדברי ר' יששכר הלוי והן דברים של טעם ולישנא דבריית' מסייע' ליה דאמרו חכמים ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ולא אמרו ולכשיגיע זמנו יכול לכנוס אלא משמע שכונסה בהכרח כאשתו גמורה ועוד דהא רבא לא בא להוסיף חידוש אלא שמוצי' בגט ולא סגי בהפרשה משמע דבשאר דיני' אין חילוק אלא כמו שהיינו מביני' הברייתא בתחילה וא"כ כי היכי דהוי פירושא דהאי ברייתא קודם שאמר רבא מוציא בגט הא דלכשיגיע זמנו ליכנוס יכנוס בודאי בע"כ איירי שחוזר ולקח' אליו אף שלא ברצונה כבראשונה אף השתא דמוציא בגט נמי הוי פירושא הכי אלא שהחמירו עליו שמוציא בגט כל זמן ההפרשה עד זמן ההיתר וכן עיקר בעיני להלכה למעשה ונראה בעיני דה"ה לכל הנך דצריכ' ג' חדשי' להמתין משום הבחנה כדאיתא בסוף פ"ד אחין ולקמן בפירקין אם אירס או כנס בתוך ג' חדשי' יוציא בגט ויחזו' ויכנו' ואם כהן אסור וכ"כ הרא"ש בתשו' וכ"כ הטור להדיא ולקמן בסי' ד' נאריך בזה וכתבו התוס' והרא"ש אחריה' וא"ת והא תנן בסוט' פ' ארוס' מעובר' ומינק' חבירו אינ' שותה לפי שאינ' ראוי' לקיימא ולא קרינן ביה אישו' וחכ"א שותות שיכול להפרישה ולהחזירה וקרינן ביה שפי' אישות אלמ' דאף גבי לשון הפרשה מצינו שיפרוש בגט וא"כ מאי מוכח הכא מדלא קתני יפריש וי"ל דלשון הפרשה משמע הכי והכי אבל יוצי' לא משמע אלא בגט א"כ שקינ' לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירה לי' ולא בעי גיטא פי' לפירוש' כל זמן שאינה שותה אבל אי שותה ונקת' שהותר' צריך להוציא בגט ולחזור ולכנוס וממילא אם הוא כהן ימתין עד אחר כ"ד חודש וישקנה ואם נקתה יחזירה וכן עיקר ומסיק התו' ומטעם זה הורה הרב ר' יוסף מאורליינש באחד שקידש מינקת חבירו שלא להצריכו גט אלא סגי בהפרשה בעלמא כיון דבלא"ה אסירה לי' דכלה בלא ברכה אסירה לבעלה כנדה ודוקא בנשא הוא דאמרי' דבעי גיטא ואע"ג דבקידש תוך ג' חדשים בעי גיטא אי לאו דברח שמא בהבחנ' החמירו טפי מבמעוברת ומניקות חבירו ועוד הביא ראיי' מהא דפ' אעפ"י מאריס' דאביי שהתיר לו ליארס בתוך כ"ד חודש ושוב חזר בו ומנעו מלישאמ' ולא מצינו שהצריכו גט ועוד דקדק מהא דקאמר בברייתא מניקה שמת בעלה הרי זו לא תארוס ולא תנשא ואם כשאירס היה צריך ליתן גט תו לא היה תני ליה לא תנשא אלא משמע דהכי פירושו לא תארס ואם אירסה לא תנשא אלא תשאר כמו שהי' עתה באירוסיה עד שיגיע זמנו לכנוס ודבריו אינ' נראי' כלל כי מה שדימה זה לסוטה שקינא ונסתרה אינ' ראיי' דהתם אסירי ליה מדאוריית' אבל הכא כלה בלא ברכה מדרבנן הו' דאסירה ומה חומרא יש במעוברת ומינקת דחבירו דנמי אסורין מדרבנן ומה לי חד איסור' מדרבנן או תרי איסור' מדרבנן וראיית' מהאי אריס' דאביי כו' אינ' דומה ראיי' די"ל שהצריכו גט והא שלא הזכירו לפי שאות' שמוע' דהתם לא איירי בגט אלא בהיתרא לקיימ' או לאסור' לו ומהא דקתני לא תיארס ולא תינשא כו' י"ס דגרסינן איפכ' ואפי' לאות' גירס' אין ראיי' דנקט לא תינשא משום ר' יהוד' דשרי אף לינשא אחר י"ח חודש ע"כ דברי התוס' והרא"ש והרמב"ם פסק כדברי ר' יוסף אבל בשאלתות דרב אחאי בפ' וירא כתב גבי מעוברת ומינקת חבירו היכ' דעבר וקידש מפקיעינן ליה בגיטא ואפי' אי הוה כהן מפסדינן לה מיני' וגדולה מזו פסק מהר"ם דאם נשא מעוברת חבירו אף אם הדירה הנאת תשמיש עליו על דע' רבים עד שיגיע זמנו ליכנו' דהשת' אסירי לי' מדאוריית' אפ"ה אסירי דלא דמי לסוטה דש"ה לפי ששונאה ומאוסה עליו שהרי קינא לה ונסתר' כ"כ הרא"ש בשמו ול"נ דדבר פשוט הו' שאין להתי' בנדר' דאל"כ מה הצריכו חכמים להפריש' בגט וכשהו' כהן אסורה לו ידיר' על דעת הרבי' אלא ש"מ דלא סגי בהכי וגדולה מזו כ' מהר"ם בתשו' אם עדיין לא עברו ג' חדשים דהבחנ' אבל טרם שתטהר מנידתה יעברו ג' חדשים דצריך גט להפריש' ולא סמכינן אמה שאסורה לו מדאוריית' משום נדה דלא דמי לסוטה כדפרישית הילכך מעוברת ומניקת חבירו אם כנס או אירס בתוך כ"ד חדשים בין ישראל בין כהן יוצי' בגט ולא יתן כתובה אלא יחזור ויכנוס ויכתוב לה כתובה כשיגיע תשלום הזמן ואם היא אינה רוצה אח"כ אזי הוא פטור מכתובה ואפי' הדירה על דעת רבים צריך להוצי' בגט: