ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · כט
דין מי שקדש אשה והלכה למדינת הים ונשא אחות' ע"פ שאמרו שמתה ואח"כ באה אסורה לשני ואם היתה נשואה מותרת לחזור לו וכן הדין באשת אח שקידש את אשה והלך למה"י ואמרו שמת ויבמה ואח"כ בא תצא מזה ומזה וצריכה גט ואם היתה נשואה מותרת לחזור לבעלה ובארנו דאין דין זה נוהג באשת אביו ואשת אחי אביו והא דקתני מתני' אם מתה ראשונה מותר בשניה האי לאו באזיל אשתו וגיסו מיירי דכיון דאסירו לגיסו לדידיה נמי תיתסר אלא בפנויה מיירי:
מתני' מי שהלכה אשתו למדינ' הים ובאו ואמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואח"כ באה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה אמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת הית' ומתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממז' ר"י אומר כל שהוא פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרי' אינו פוס' ע"י עצמו ומסיק תלמודא דמתניתין קאמר ונשא את אחותה כו' דשרי באשתו איירי ואפי' באזיל הוא וגיסו שהוא בעל אחות אשתו למדינת הים ואמרו לו שני עדים שמת אשתו אבל בעד א' לא יכול ליש' את אחות' דלא הימנו' רבנן לעד א' אלא לעדות אשה ומשו' עיגונ' וב' או א' מהם העידו נמי שמת גיסו ונשא לאשת גיסו ואח"כ בא גיסו ואשתו ואע"ג דקמהני נשואין דיליה למיסר אשת גיסו כאשת איש הנשאת ע"פ ב"ד דהיינו דקנסינן לה בכולהו קנסין דמתני' אבל גט לא בעי דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעו שע"י שמוע' טעות נשאו לו אפ"ה אשתו שרי ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר עליו וצריכין אנו לומר דמתניתין איירי בכה"ג דלא מיתוקמא פלוגת' דר"י אלא בכה"ג כדלקמן תו מסיק תלמוד' לימא דקתני מותרת לחזור לו דלא כר' עקיב' דאי כר' עקיבא ה"ל אשתו אחות גרושתו ואסו' דתני' כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה כיון דא"ר עקיבא בעי גט ממילא איתסר' עליה דהוה לה אחות גרושתו ולאו מי איתמר עלה אמר רב גידל א' רב חייא בר יוסף אמר רב דהאי אשת אח איירי בכה"ג כגון שקידש אחיו את האשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואח"כ בא אחיו דאמרי אינשי הך קמאי תנאי הוה ליה בקדושין והאי שפיר קא נסיב והאי אחות אשה נמי איירי כגון שקידש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ועמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוי ליה בקידושין והאי שפיר נסיב אבל בנשואין דליכ' למימר תנא' הוה ליה בנשואין דכ"ע ידעי דסתמא דמילתא אין אדם עושה בעילתו זנות וקים להו בנשואי שניה דע"י טעות הוא לא א"ר עקיבא דצריכה הימנו גט ופסק הרי"ף דהילכתא כר"ע משום דמתניתין אתיא כוותיה ואף שאין זה ראיה ברורה דשמא בעי לאוקמ' מתני' ככ"ע ובפרט כר' עקיבא דכל סתם מתני' כר"מ וכולהו אליב' דר' עקיבא אבל לעולם הילכתא כרבי' נגד יחיד והיינו כת"ק דברייתא ע"כ כתב הרא"ש לחזק קבלתו ממקום אחר דמסקינן לקמן יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמוא' אמר אינה כאשת איש ומוקי רב הונא פלוגתייהו כגון שקידש אחיו את האשה והלך למדינ' הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו רב אמר הרי היא כאשת איש ואסורה ליבם פי' לבעל הראשון משום דבעי גט שהוא עכשיו יבמה מיני' דאמרי אינשי תנאי הוה ליה לאחיו בקידושי' והאי אוקימת' דרב הונא הוא עיקר אעפ"י דפריך תלמודא דילמא ליתא לדרב הונא וכדרב המנונ' דאמ' יבמ' שזינת' כו' קמפלגי לא מסתבר' דברב המנונ' פליגי דהא בסוטה פסק תלמודא להדיא דליתי' לדרב המנונא וגם לא מסתברא דפליג בקדושין תופסין ביבמה דהא אפליגו בה כבר חדא זימנא ודוחק לומר דחדא מכלל חברתה איתמר והילכתא כרב באיסורי אלמא חיישינן לתנאי קידושין כר"ע ע"כ ואני באתי להוסיף בראיות מאחר דרב הונא פירש להדיא ואין שום אמור' פליג עליו מסתמא הילכת' כדבריו ונהי דדחי תלמודא היינו משום דהוה מקשה שמואל אשמואל הוי משני תלמוד' בכמה דחויים אבל לפי האמת בודאי דברי רב הונא עיקר מאחר דאף אליבי' לא קשה שמוא' אשמוא' כדמשני תלמוד' התם ופי' התו' והרא"ש אחריה' דה"ה לר' עקיבא אשת אביו ואשת אחי אביו וכן כל עריות דמתסרי ע"י קידושין והא דלא חשיב להו משום דלא שכיח דנסיב ע"י שמועות טעו' ולא יראה כן מדברי הרמב"ם אלא דוקא אותו שנים שהזכיר ר' עקיבא בדבריו והטעם שאותן יש בנמצא שנשא אותה בהיתר ושהתה אצלו כגון ע"י שמועות טעות בעדים או על פי ב"ד ומיה' איכא למיחש אח"כ כשתצא ממנו בלא גט שיאמרו העולם בודאי לא היה ע"י שמועות טעות אלא תנאי היה כו' אבל היכא שנשא אותה בעביר' ומיד כשנודע לב"ד מוציאין אות' ממנו פשיט' דאין כאן בית מיחוש כלל והכל יודעי' דלית ביה ממש וקלא אית' למילת' שהרי לא היה אצלה שעה אחת בהיתר דאל"כ היה פליג ר"ע אף באשת איש דקאמר ת"ק חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים ור' עקיבא מוסיף כו' משמע בהוספ' הוא דפליג ולא בא"א ולפי פי' התו' היה לו לומר אפי' אשת איש שנשאת באיסור ולפלוג מיניה וביה מאחר דאיירי ביה ת"ק אלא בודאי לא פליג אלא אהך תרתי. כתב הר"ש (בן הר"ש) בר צמח המקדש אשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ונתבטלו הקדושין מותר באחותה ומעש' באחד שקדש בתו שלא מדעת' ונמצאת בוגרת וביטל הר"ש בר צמח הקידושין ולא הצריכה גט והתיר קרובתיה לקדש ע"כ: