ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · כח
דין אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו בלא גט והוא הדין שמותרת להמקדש אחר מיתת ראשון או גרושין ודין אשה שנתקדשה לשם פלגש ואח"כ נודע שכבר נתקדשה לאחר מוציאין מזה ומזה:
מתני' אמרו לה מת בעלך ונתקדש' ואח"כ בא בעל' מותרת לחזור לו פי' בלא גט וה"ה שמותר' להמקדש קדש אחר מיתת הראשון או גירושין כדפרשית לעיל דלא אשכחן שאסור' אלא היכ' שאסור' לחזור לראשון ומסיק ואעפ"י שנתן לה האחרון גט לא פסלה לכהונה זה מדרש דרש ר"א בן עזריה ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינה אישה ובודאי שלא צריך קרא לזה ועיקר קרא אתא כדדרשינן בגיטין אפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה לכהונה וכגון דא"ל הרי את מגורשת ממני ואי אתה מותרת לכל אדם ואע"ג דלעלמא לא הוי גירושין ולא שרי לאנסובי לדידי' מיהא פסולה אי כהן הוא וכן אחר מיתתו לכהן אחר וזהו ריח גט שפוסל בכהונה. כ' הרשב"א שאלת רחל באה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשם פלגש בלא כתובה ושהתה עמו כמה ימים ונתיחדה חדה עמו ואח"כ נודע בעדים שכבר נתקדשה לראובן זה שני' ואחר כל זה נודע שהבי' לה אחיה מראובן בעלה הראשון גט לאחר זמן קדושי שני מה יהיה הדין תשובה אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני ומה. שאמרו התלמידים שאינ' צריכה גט משני טעות הוא ומשנה שלימה שנינו האשה שהלך בעלה כו' תצא מזה ומזה וצריכ' גט מזה ומזה מפני שלא נכנסה עמו לחופה [והם] רוצים לומר דאין זו אלא כמו שאמרו לה מת בעלך ונתקדשה שאינה צריכה גט משני כמו שאמרו ביבמות ובסוף גיטין זה אינו דאשה זו כיון שנתיחדה עמו אחר הקדושין הן הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה וכ"ש זו שמתחלתה לא נתקדשה אלא ע"ד שתהי' לו בקידושין לבד ואינה מחוסרת מסירה לחופה שהכל יודעים למה נכנסה עמו לסתר כו' ולא עוד אלא שחמור' היא מאש' שהלך בעלה כו' דהתם אינה צריכה גט אלא מפני הקנס אבל כאן צריכה גט מספק דכיון שידע זה השני שיש עדים שנתקדשה כבר לראובן וראה הגט ביד האשה שגרשה ראובן יודע הוא שאין קדושין תופסין בא"א וגמר ובעל אחר גירושי ראשון לשם קדושין כדאמרי' גבי קטנה היכ' דבעל אחר שגדלה ועמדה ונתקדשה לשני אינ' צריכ' גט משני כו' ואעפ"י שהיא אסורה לו מונטמאה נטמא' מ"מ קדושין תופסי' בה מן התורה ומה שטען זה המקדש שלא נתייחד עמה לשם נשואין ולפיכך רשאי הוא לכנוס אין ממש בטענותיו כמו שאמרנו שהיחוד הרי הוא כביאה ומי שהביא ראי' לאוסרה עליו מהנטען מא"א והוציאו מתחת ידו ואע"פ שכנס יוציא ראיה נכונה היא זה שכנס' וקדש' והי' יושב בחדר יותר הוא מדבר מכוער וקלא דלא פסיק ולפיכך אם הוא כונסה אצלו לאחר מכאן כופין ומייסרין אותו בשוטי' ומנדין אותו עד שיוצא שזו פסולה היא לו לכל הפחות מדרבנן וק"ל דמעשין לפסולות עכ"ל. עוד כתב הרשב"א על אשה שנתן לה המשדך טבעת וחשבה שלא היו קידושין והלכה ונישאת אשה זו מקודשת גמורה היא לראשון ותצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה וא"ת אנוסה היא זו שלא ידעה שתהא אסורה להינשא ליתא דה"ל למידק כו' ע"כ: