אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק עשירי › כז

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק עשירי · כז

כו

דין מי שזינה עם פנויה ונתעברה ואמרה ממנו והוא מודה בנו הוא לענין ירושה ולענין יבום:

פסק כתב הטור וז"ל כתב הרמב"ם מי שזינה עם פנויה או עם אשת איש ונתעברה ואמרה העוב' ממנו הוא ואפי' הוא מודה לה אעפ"י שהוא בנו לענין ירושה הרי הוא ספק לענין יבום שכמו שזינתה עמו כך זינתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי הרי אין לו חזקה ולעולם ספיק' הוא ולהחמיר דנין ולא מתייבמת ע"כ ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה על אחד שהיה משרתת בביתו והיתה מיוחדת לו וילדה ואומר שהוא בנו שפוטר את אשתו מן היבום אעפ"י שלא רצה לכנוס למילה כשמלוהו והביא דברי הרמב"ם וכתב ודבריו תמוהים מאחר שקוראו ספק למה כתב שירשו ומוציא הממון מחזקת היורשים הוודאין ואי משום שהאב נאמן על בנו כר' יודא א"כ לענין חליצה נמי יהא נאמן ואף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו וילדה ואומר שהוא בנו אפשר דבכי האי גוונ' לא קאמר שתחלץ אלא באשה באקראי פנויה דומיא דא"א. ואני אומר דאין להקשות על דברי הרמב"ם שאמר שהוא בנו ליורשו היינו משום שהתורה האמינתו שהוא בהודאתו יכול להעד בממונו מי הוא בנו ומי הוא הבכור ואגב זה האמינתו נמי שיכול לפסלו לומר בן גרושה וחלוצה הוא או ממזר אבל שהאמינתו לגבי אחר דהיינו לפטור מיבום לא מצינו בפרט היכא שיש לומר שזינתה מאחר ומ"מ אני אומר דלעולם האב מהימן לומר בנו ולא תלינן בבועל אחר מדאמרינן בפר' נושאין על האנוסה אמר שמואל י' כהנים ופירש אחד מהם ובעל פנוי' הולד שתוקי פי' שמשתקין אותו מדין כהונה שפסול לעבודה ולא יאכל בתרומ' מדרבנן ואסמכו' אקרא דכתי' והית' לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוח' אחריו כו' אלמ' דלא אמרי' כשם שזינתה עם זה כך זינת' עם אחר מקוד' או אח"כ דאל"כ למה נחשבוהו בניהן ודאי ויאכל בתרומה ויעבוד עבוד' מדאורייתא ולא נטיל עליו חומרי ישראל ודוחק לומר דאיירי שהיו אות' עש' כהנים חבושים עמה בבית האסורים דהא סתמא קאמר ואף לישנא דפירש ובעל משמע כפשוטו אלמא דלא אמרינן כשם שזינתה היכא שנבעלה לאחד בוודאי וגם היא אומרת שזה הולד מן זה הבועל. וכתב המגיד משנה על דברי הרמב"ם וז"ל אבל בפנוי' היה נרא' לחלק בין אם חשוד' ממנו או מאחרי' שאם אינה חשודה מאחרים אלא ממנו לבד הא אמרינן פרק אלמנה לכ"ג כהן שבא על ישראלי' וילדה ממנו תאכל בתרומה ואיכא לישנא בגמר' ולישנ' קמא דווקא דלא דיימא מעלמא ולישנא בתרא אע"ג דדיימ' מעלמ' ודעת רבינו פ"ז מדין תרומות כלישנ' קמא וכיון דלענין תרומה דאיכ' ג"כ איסור' דאוריית' שדינן הולד בתר דידיה גבי יבום נמי אמאי לא נהמניה וכ"ש ללישנ' בתר' כו' עד אבל בלא דיימא מעלמא איני מוציא טעם נכון לחלק בין דין זה לדין התרומה ואפי' בדדיימ' אפשר שהלכה כלישנ' בתרא דסוגי' בפ"ק:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה