ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · כג
דין היכא שנשא' היבמה לזר בין בשוגג בין במזיד בין ע"פ ב"ד או ע"פ עדים ואח"כ נודע שיש לה יבם תצא מזה ומז' דאסור' לשניהם וכל י"ג דרכים בה כמו באשה שהלך כו' וביארנו דאפילו לא נבעלה אלא שנכנסה לחופה נקראת נשוא' ואסור' לו אפי' אחר מות היבם ואפי' חזר ונשאה אחר שחלץ לה היב' וביארנו דאם זינתה אינה נאסרת ליבם אבל לבועל אסורה לכתחילה ודין דאם נפלה לפני יבם מומר ונשאת ע"פ שאמרו לה מת ונודע שעדיין חי כיון שנשאת לא תצא:
א"ר גידל א"ר חייא בר יוסף א"ר יבמה קדושי' אין בה נישואין יש בה אי קדושין אין בה פי' דלא אסרו אותה על יבם הוא הדין נישואין נמי אלא אימא קידושין ונישואין אין בה ותרווייהו לא אסרי ליבם והיינו דס"ל דלא אמרי' דמיחלפא באשה שהלך בעלה למד"ה כו' ופליג אסוגיא דפרק הזורק דס"ל נשאו כל י"ג דרכים בה אפי' לרבנן דר"ע אלא ס"ל כירושלמי דמוקי מתני' דהתם כר' עקיבא דאמר יש ממז' מיבמ' לשוק דמשוה חייבי לאוין לכריתות והוה כמו א"א ממש אבל לרבנן לא אסרי אפי' בנשאו מאחר דבשוגג נשאת ולא דמי לאשת איש דנאסרה במזיד אפילו מדאורייתא משא"כ ביבמה ולא נאסרה בזנות דלא ק"ל כרב המנונא דאמר יבמה שזינתה נאסרה ליבם ומסיק וא"א נישואין יש בה בזנות וכדרב המנונא כו' וא"א לעולם כדאמרינן מעיקרא קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים פי' דאי לא תיקנוס בזה אתי למימר גם בהלך בעלה למדינת הים כו' לא נקנוס ומ"ה קנסינן אף ביבמה בנשאת וכל י"ג דברים בה והך לישנא בתרא עיקר ואותו הביא הרי"ף ומ"מ אף לישנא מציעת' דמוקי' כרב המנונ' ס"ל כסוגיא דהזורק דמתניתין דהתם אתיא אפי' כרבנן ולא נצטרך לאוקמי כר' עקיבא אלא דלישנא מציעות' ס"ל דנשאו קאמר וה"ה זינו ומשום דנאסרה בזנות גבי יבמה כמו גבי אשת איש לישנא בתרא ס"ל דווקא נשאו קאמר ולא זינו ומשום שמיחלפא באשה שהלך בעלה כו' ומאחר דהני תרי לישנא בתראי ס"ל כסוגיא דהזורק דנשואים יש בה אפי' לרבנן והוי ממזר מיבמה לשוק וכל י"ג דרכים בה א"כ כן הלכה ועיק' א"כ היכא דנשאת בין במזיד בין בשוגג בין ע"פ ב"ד בין ע"פ עדי' ואח"כ נודע שיש לה יבם תצא מזה ומזה וכל י"ג דרכי' בה ואפי' לא נבעלה אלא נכנס' לחופה לחוד מאחר דאסרינן משום דמיחלפ' באשה שהלך א"כ לא חילוק כלל ביניהן (ומ"ש הרמב"ם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא כו' ונאסרה עליו ועל יבמה ע"כ אין רצונו לומר דלא אסרינן אלא דווקא כשבעל אלא נקט ובעל משום מלקות שהתחיל בה) ומ"ה אסור' לו אפילו אחר מיתת היבם ואפי' חזר ונשאה אחר שחלץ לה היבם תצא. דוקא ניסת אבל זינתה אינו אסורה ליבם דלית הלכתא כרב המנונא ודוקא ליב' לא קנסוה בזנות אבל לבועל דעבד איסור' אסורה ליה משום קנס כן כתב בנימוקי יוסף בשם הריטב"א ואין לו הכרע כלל מן התלמוד ומ"ה אין לנו כח לאוסרה עליו אלא לכתחילה אבל בדיעבד שרי' מצאתי כת' אשה שנפלה לפני יבם מומר והתירוהו ב"ד להנשא ע"פ עדות שהעידו שהיב' מת ואח"כ נודע שהיבם חי כתבו גדולים להתירו כיון שנשאת לא תצא וכן כתב מהר"י ווייל על אשה שנפלה לפני יבם מומר והיתה סבורה שמת ואח"כ בא המומר וחלצה לה הא דאמרו חכמים היכא דנשאת בלא חליצה מוציאין אותה מבעלה אינו אלא קנסא דרבנן הכא לא קנסיכן לה כיון דלגאונים ומהר"ם אפי' לכתחילה יכולה להנשא אנו בדיעבד נסמוך עלייהו כיון דליכא אלא איסורא דרבנן כו':