אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק עשירי › כב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק עשירי · כב

כא

דין אם נתקדשה היבמה לשוק ולא נשאת הוי קידושי ספק וצריכה גט מספק והדין הוא כן דהיכא דקדשה בשוגג שלא ידע שיש לה יבם והיבם רוצה לחלוץ אז יחלוץ לה ומותרת למקדש וצריך לקדשה פעם אחרת ואם היבם אינו רוצה אלא ליבם במקום שנהגו ביבום כופין אותו לגרש ואם קדש' במזיד אסורה עליו עולמית אפי' חזר וקדשה אחר לה היבם והיכא שהי' לה יבם ויצא הקול שמת ונתקדשה לאחר ע"פ הקול ואח"כ בא יבם אסורה לבעלה דהוי קרוב למזיד אבל אם קדשה ונשאה אחר וסבר שמותר אין מוציאין ממנו ובענין קדשה במזיד דלעיל שאסרנו לבעל דווקא הוא דאסור' אבל ליבם מותרת אם חפץ בה:

א"ר יהודא אמ' רב מניין שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק שנא' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהא בה הוויי' לזר ושמואל אמ' בעניותינו צריכה גט מספק משום דמספקא לן בהאי אי ללאו גריד' הוא דאתא וא"כ שפיר תפסי בה קידושין כמו שאר חייבי לאוין לדידן דס"ל כרבנן דר"ע או דילמא לישנ' דלא תהי' אתא נמי לאורויי דלא תפסי בה קידושין א"ל רב מרי בר רחל לר"א השתא דאמר אמימר הילכתא כשמואל אם היה יבמה כהן חולץ לה ושרי ליה למקדש איתגורי איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם היה יבמה ישראל נותן לה המקדש גט והותר' לו ופי' ר"ת דוק' היכא דבעי יבם ליבומי הוא דאסירי לשני אבל אי דלא בעי ליבומי חולץ לה ושרי למקדש דבקדושי' לא קנסינן אפי' באשה שהלך בעלה למדה"י כדתנן להדיא לקמן וכדפירשנ' בריש פירקן דלא קנסו אלא היכ' דעביד איסור' וכי היכא שמותר' לחזור לראשון ה"ה שמותרת למקדש אם מת בעלה או גירשה אח"כ דלא אשכחן דאסור' לשני אלא היכא דאסורה לראשון וכ"ש ביבמה לשוק דאפי' במזיד לא נאסרה דמדאורייתא דאין להחמיר בה יותר מא"א והא דפריך הכא איתגורי איתג' כו' לאו לאוסר' על המקדש פריך אלא משמע ליה הא דקאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה כו' בע"כ קאמ' ואמ' שכופין אותו לחלו' ע"ז מתמ' ואמר איתגורי איתגר א"כ חוטא נשכר שנעשה לו תיקון הא האי יבם מתחילה הוי יכול ליבומי ואז לא הוה כופין אות' לחלוץ וכי מחמת שחטא זה וקדשה ומצריכה גט נכוף אותו שיחלוץ ראוי שתתעגן כל ימיה אם אינו רוצה לחלוץ ולא תוכל למימר או כנוס או חלוץ דאיהי גרמה אנפש' אסורה שנתקדשה לאחר וצריכ' גט מספק ומתוך כך הורה ר"ת הלכה למעשה באשה שנתקדשה ולא ידעה שיש לה יבם שמותר' למקדש אחר היבם וכ"ד הרשב"א ותימא לי מאחר שלא התיר אלא בלא ידעה וכ"ש אם נתקדשה ע"פ בית דין שהתירו לה על פי עדות שמתייבמ' אבל בידעה שיש לה יבם ונתקדש' במזיד ראוי לקנס' א"כ בחנם נדחק לשנויי ולומר הא דפריך איתגורי איתגר היינו לפי דמשמע ליה חלץ בע"כ קאמר דילמא כפשוטו פריך ואמזי' קאי דסתמא קאמר דחולץ לה יבם ושריא ליה וכ"מ לישנ' דחוט' נשכר דבמזיד איירי כמ"ש הרא"ש גופא הא דכ' בה"ג דתצא מן המקדש ואסור עליו עולמי' אינו נגד דברי ר"ת ואדרבה מוכח כדבריו שהרי לא אסרוה על המקדש אלא משום שלא יהא חוט' נשכר והיינו במזיד ע"כ א"כ אף דברי התלמו' נוקי בכה"ג וכ"כ בנ"י שכך פירשוה הגאונים בו דסוגיא דהכא במזיד איירי ומ"מ נראה שמוכרח ר"ת לפי' זה דאי תלמודא איירי בנתקדש' במזי' ואסורה למקדש א"כ לפי מה דמשני אלא ה"ק אם היה יבמה ישראל נותן לה המקדש גט כו' מאי קמל"ן בזה אי לאשמועינן שצריכה גט הא כבר פסק אמימר דהילכתא כשמואל ואי בא להשמיענו שהותר' ליבם אף דעבד' איסורא שנתקדשה במזיד וכמו שפי' הראב"ד מה חידוש בזה פשיטא דלא קנסינן ליבם ולא מדס ביה למיקם מצות יבם דבדידיה תליא מצוה ולא בה אלא שבא להשמיענו שכופין אותו ליתן גט ואי איירי בנתקדש' במזיד דאסורה למקדש א"כ אפי' היה יבמה כהן נותן לה גט מאחר שאסורה אלא שנתקדש' בשוגג איירי וקמ"ל דאף דמותר' למקדש ולא עביד איסורא מ"מ כופין לגרש כדי שלא יהא נשכר ממש אפי' חטא בשוגג וכ' הרא"ש דיש להורות הלכה למעשה כדברי ר"ת דשריא למקדש היכא דהוה בשוג' ולא עביד איסור' וגם היבם רוצה לחלוץ אבל אם אינו רוצה לחלוץ אלא ליבם במקומו' שנוהגין ביבום כופין אותו לגרש והיכא דחלץ לה יבם דשריא למקדש כתב הטור שצריך לקדשה פעם אחרת דשמא קידוש' ראשוני' לא הוי תפסי כלל משו' לא תהיה אשת המת וגו' וצ"ל לקדשה קידושי ודאי ואם נתקדשה במזיד אסורה עליו עולמית כדברי ה"ג ורב חננאל אפי' חזר וקדשה אחר שגירש אותה לאחר שחלץ לה היבם ולא כדברי הרמב"ם שעשה בה פשרה להתיר בכה"ג אלא אסורה עליו עולמית וכ"כ הטור (אבל ליבם מותרת אם הוא ישראל וחפץ בה ואם הוא כהן אסורה לו וחולץ לה ומתיר' לשוק) והיכא שהיה לה יבם במדה"י ויצא הקול שמת והיתה סבורה שכן הוא ונתקדשה לאחר ואח"כ בא היבם כ' מהרא"י בתשו' זהו אינו שוגג אלא קרובה למזיד ולא ה"ל למסמך אקול בעלמא ולהתקדש בלא רשות ב"ד כי אפי' מאן דשרי בעד א' ביבמה מ"מ בקול בעלמא ליכא מאן דפליג דמוקמינן ליה בחזקת קיים ויפה כתב דהא ר"ת והרא"ש לא התירו השוגג הלכה למעשה אלא שלא ידעה שיש לה יבם אבל מ"ש אפי' נשא אותה המקד' אחר שחלץ תצא ודייק מדברי ה"ג שכותבי' אסורה עליו עולמית לא נהירא לי כלל פשיטא אם אסרוה אותה על המקדש ועבר ונשאה פשיטא שתצא אפי' יש לה כמה בנים דאל"כ מאי אהני תקנתא דרבנן אבל היכ' שנשא' המקדש אחר שחלצה וסבר שמותר' לו לא תצא כלל דנהי דכתבו ה"ג אסורה עליו עולמי' היינו דוקא במזיד ומשום שלא יהו חוטא נשכר כמ"ש הם בדבריהם וא"כ בנדון זה נהי דלאו שוגג מקרי מ"מ נמי אינו קרוי חוט' נשכר להוציא ממנו אחר שנשאה אחר שאינו נשכר ממש שהרי חלץ לה היבם כדינו ואח"כ נשאה בהיתר לפי דעתו ועוד מאחר שהרמב"ם ג"כ אוסרת אותה למקדש ואפ"ה כ' היכא שגירש אות' המקדש וחלץ לה וחזר המגרש ונשאה שלא תצא וכ' המ"מ דאיירי אפי' ביבם כהן דאהנו קדושיו לאסר' על היבם אפ"ה אם חזר ונשא' לא קנסינן כולי האי והרשב"א הסכים עמו ונהי דלא ס"ל כוותיה וכמ"ש בטור דאין חילו' היינו מאחר שכבר נתקדש' במזיד כמו שפירשו אותו הרשב"א והטור והמ"מ אבל נתקדשה בשוגג כעין נדון דידן שלא הזידה וגם אח"כ נשאת לו שסבור' שמותרת לו ליכא מאן דפליג שאין מוציאין אות' מידו ואין לחלק דהרמב"ם לא התיר אלא בגירש אות' דמאי חילוק בין גירשה ללא גירשה מאחר שחלץ לה יבם אלא משום דאיירי לעיל מיני' בגיר' והטור נמי הביאו ולא הזכיר גירש בדבריו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה