ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · טו
ביאור אי הכי אימא סיפא אמרו לה מת בעלך ונתקדש' כו' אמאי לא אמרי' נמי שמא יאמרו גירש בה כו' והקש' בתו' והא דלא מייתי סיפ' דמתני' נשא' שלא ברשו' כו' והיא ריש' דמתני' למאי דאייתי מקידושי' משו' דאיכ' למימ' בגט איירי ורבים המתמיהי' א"כ איך מותר' לחזו' לראשון והלא מחזי' גרוש' משנשא' ה"ל לאקשוי מרישא וצ"ל דסבר המקשן נהי דבעי גיטא לחומרא מכח שמא יאמרו מ"מ היכא שמותרת לחזור לראשון חוזר הראשון ולקחה בלא גט ואמ' לאו כל כמינ' לאסור עלי אשתי משום שלא יאמרו בשלמ' אינו רוצה להחזי' או שמת אסורה לעולם עד שתתגרש משני ומ"ה פריך מסיפא דמשמע דליכא משום צד דררא דגיטא בין לו בין לאחר דאי הוי שייך בה גיטא א"כ אם היה נותן השני גט הוי פסולה מן הכהונה משום ריח הגט וכדמשני שני ליה לעולם בעי גיט' משמע נמי דבכל ענין בעי גיט' בין להנש' לעלמא בין להנשא לראשון ע"כ פרי' שפי' ול"נ לפ' הא דלא פרי' מרישא משום כל היכא דנשאת בעדים קלא אית להו ויודעי' הכל שעל פי עדות של אלו שאמרו מת בעלה היא נשאת וא"כ ידוע שקידושי' טעות הן משא"כ בהת' ב"ד דלא ידעינן באיזה עניין התירו אותה אם בעדות מיתה או בגירושין ודו"ק: