ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · יד
דין דצריך לכתוב בגט והרי את מותרת כו' אע"ג שכתב למהך להתנסבא לא סגי:
מאי קלקלה ר"א אומר זינתה ור' יוחנן אמר כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל זינת' לא לא ותניא נמי כוותי' וטעמי' משו' שהיא אומרת אתין דשויתון לי פנויה וכ' בנימוקי יוסף וז"ל ואמר ר"י דאפי' להאי לישנא אע"ג דכתב בגיטא ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' למהך להתנסב' וכו' לא סגי עד שיכתוב הרי את מותרת לכל אדם דדילמא איהו לא שרי לה אלא להתנסבא ולא לזנות והוי כאומ' לה הרי זה גיטך חוץ מזנותיך דבמילתא דבי דינא לא אזלינן בתר לישנא אלא בתר עיקר טעמא וכי שרו לה להתנסב' ודאי לשוויה קאתו אבל גבי בעלה בתר לישנא אזלינן ודילמא מקפיד הוא להתיר לזנות:
ע"כ פירשתי כל המשנ' על מכוננתה ועכשיו נבאר ונפרש מה שנפל בסוגי' התלמוד:
כאן מבואר מה שקשה על התוספת: