ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · ז
דין דאין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ולא על זה ולא על זה וכל מה שהוא בעין בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג נוטלת ואם הכניסה מזומנ' אם הוציאם בסחור' חשיב בעין ובארנו דהפירות שאכל משבא הראשון מוציאין ממנו וגם בארנו דאם תפסה הכתובה קודם שבא הראשון לא מפקינן מינה:
מתני' ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה משום דכל אלו תנאי כתובה הן וככתובה דמי ואם נטלה מזה ומזה תחזיר. והכ' מה שאמר כתובה היינו פי' מנה ומאתים ותוספו' ואף הנדוני' כל מה שאינו בעין אבל כל מה שהוא בעין אינו מפסד' כדאמרינן בפ' אלמנה ניזונית זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין והיינו בבגדים וכלים שלה שלא כלו ואם הכניסה מזומנים כל זמן שלא הפסידה בהוצאת מזונות אפי' הוציא בסחורה קרוי בעין ובנימוקי יוסף כתב אף שעובר' על דת לא הפסידה נדוני' בזו בודאי אף נדוניא מפסדת כדמוכח בגמר' דאמרי' עלה דמתני' דתנן אין יורשין של זה כו' כתובה מאי עבידת' ופירשו רב פפא כתו' בנין דכרין מ"ד לדידה דעבדא איסורא קנסו' לזרע' לא קנסו רבנן קמל"ן וכתובת בנין דכרין היינו נדוניא אלמא בין היא ובין יורשיה מפסידי' אות' דאי איהי שקלה כ"ש זרעה וזו ראייה שאין עליה תשוב' הרשב"א ז"ל וא"כ בודאי סבר מה שאמרי' במתני' אין לה בלאות דמשמ' מה שכלה אבל הקיימים לא הפסידה היינו בנכסי מלוג קאמר אבל בצ"ב הפסיד' הכל שקנסו בו ואף בנדוני' שכ' בה ולא נהיר' דנהי דכתובת בנין דכרין נהיגי בנדוני' מ"מ אף במנה ומאתים ותוספ' נהיגי כתובת בנין דכרין שלא חלקו חכמים בכתובה ועלה קאמר תלמודא אף לזרעו קנסו מהכל אבל גוף הנדוניא הקיימ' בין מנכסי צאן ברזל בין מנכסי מלוג לא הפסידה ונוטלת אבל אם היא מתה תחילה יורשיה אינ' יורשי' אותה נדוניא בתורת כתובת בנין דכרין שלא חלקו חכמים בכתובת בנין דכרין ומה שאמרו במתניתי' ואין לה פירות היינו שאין צריך לשלם הפירות שאכל וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו בשם הירושלמי הדא דתימ' כשאכל הבעל השני עד שבא הראשון אבל אם אכל משב' הראשון מוצי' ממנו וכן נמי נטל' מזה ומזה תחזי' הדא דתימא כשנטלה כתובה או מזונו' משב' הראשו' ואפי' נטלה שלא בעדים דלא מהני לה שום מיגו דמאי דתפסה תפסה בעלמ' הוא אבל אם נטלה קודם שבא הראשון אפי' תפס' בעדי' כמה דלא מפק' מיניה כך לא מפיק מינה: