ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · ד
דין דהיכא דיש עדות מוכחשת ושתק לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ואם חוזר אח"כ ומכחיש' הוי הכחשה:
אמר שמואל ל"ש דתצא כי אתא בעל אלא כשאין מכחישתו אבל מכחישתו לא תצא במאי עסקי' אלימ' בב' כי קא מכחי' להו מאי הו' אלא בחד וטעמ' דמכחישתו הא שתקה תצא והאמ' עולא כל מקום שהאמינ' תור' ע"א הרי הו' כב' ואין דבריו של א' במקו' ב' ומשני דאיירי בעדו' פסולין וכדר' נחמי' כו' ועיק' מקומו בפ' האשה שלו' אבל יש לתמו' מאי פריך תלמודא הא שתקה תצא כו' דילמא משום דשתיקה כהודאה דמיא וא"כ לא ספקי' לה איסור בע"כ אפי' לפי משנה אחרונה דסבירא כשאומר' טמאה אני לך דאינ' נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר מ"מ הכא מודה שנאמנ' על עצמה מאחר דאיכא עד דמסייע לה והיא טוענת ברי. ועוד נראה דאפי' נשאת לאחד מעדיה שאומ' ברי לי שמת וזה אינו בעלה אפ"ה לאו כל כמיניה למיכף אות' לבעילת איסור מאחר שהיא מודה לדברי הבעל גם מדברי התלמוד ירא' דלא קמתנא תלמודא אלא בשתק' אבל במודה לדבריו פשיטא ליה דתצא היכא דאיכא עד אחד שאומר זהו בעלה. וגדולה מזו נראה בעיני דאפי' ליכא שום עד דמסייע ליה אלא שאתא גברא ואמר אני הוא והיא מודה לדבריו שתצא ולא כפינן אותה לבעילת איסור מאחר שהיא מודה לדברי בעלה ולבה יודע מרת נפשה שזהו בעלה וחטא' בנשואי' זה. וצ"ל דשתיקה דהכא לאו כהודאה דמיא אלא כאינ' יודע מאחר דאיכ' עדות מוכחשת מסתפק' בדבר ומעיינ' כדי לידע אם הוא כל זמן שלא הודתו עדיין היא בספיקא עומדת ואינו ברי לה ואף בלא עדות מוכחשת מאחר שכבר העיד אחר שמת ואתא גברא ואמר שהוא בעלה וכי לא צריכה לעיין ולהתיישב בדבר וע"כ שתקה ולא אמרה לא הן ולא לאו והיינו אינ' יודע וכל כה"ג לאו אמרינן שתיקה כהודאה דמיא אפי' אם חזר' אח"כ ומכחישתו הוי שפיר הכחשה כאשר כת' הרא"ש בפ' הנזקין בשם ריצב"א סי' י"ג