ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · ב
דין כל היכא דאתחזק איסורא עד אחד אינו נאמן אלא א"כ יש בידו לתקן ושם בארנו דבבית המקולין שהיה שם טריפה וכשירה ואמר עד אחד זה הכשירה נאמן:
פסק כתב הרשב"א דהאי סוגיא ריהטא כל היכא דאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן דעד א' לא מהימן והיינו דס"ל הא דאמרינן בבריית' עד א' א"ל אכלת חלב והוא שותק דמחייב בקרבן היינו משום הודאתו הוא דחשבינן לשתיקה כהודאה מאחר שא"ל אכגת א"כ הי' לו לידע ולומר לא אכלתי ומדלא השיב כן ש"מ דמודה ליה קצת ויש רגלים לדבר שאמת אמר העד ומ"ה היכא דמכחיש ליה אפי' שני' אומרים אכלת חלב פטור משום שהתורה האמינתו על מאה עדים אבל לאידך לישנא דהתם דס"ל דתלוי בהאמנתו של עד והיכא דמכחיש ליה שאין מביא קרבן היינו שאמר לא אכלתי ומפרשינן ליה דה"ק לא אכלתי שוגג אלא מזיד וא"כ שפיר תלוי בהאמנת העד והכי ק"ל בפרק האומר כאביי דעד א' בשתיקה מהימן בכל האיסורי' ולאו משום דשתיקה כהודאה הוא ע"כ. וכת' בנימוקי יוסף שהריטב"א כתב שראוי לחוש להחמי' ואני אומר מאחר דמסקנא סוגיא דהכא משמע להדיא דס"ל דאין עד א' נאמן באיסורי' והיא סתמ' בודאי היא עיקר ומדלא פריך תלמודא נמי הניחא להך לישנא דאמר התורה האמינ' בו ש"מ דלכ"ע דייק ור"י פי' נמי להדיא דסוגיא דהכא דייק אף לפי האי לישנא דמפרשינן דיבוריה ומ"מ הוי טעמא דעד בשתיק' מהימן משום דחשבינן כהודא' ולא משום האמנתו וכן מפרשי' ר"ת ור"י דברי אביי בפ' האומר דמהימן עד אחד בשותק היינו משום דשתיקה כהודאה דמיא ודוקא במקום שהיה לו לידע כגון אכלת חלב או נטמאו' טהרותי' בפניך כו' וכן עיקר וא"כ כל היכא דאיתחזק איסורא עד אח' אינו מהימן א"ל שהוא בידו ויש לשם י"ד חלוקי' ואבאר אי"ה בפרק הנזקין, וכתב בנימוקי יוסף ויש לדקדק מדפי' רש"י כאן התם לא איתחזק איסורא פי' בההיא חתיכה משמע דוקא בחתיכה גופ' דומיא דאשה ומכאן ראיה דבבית המקולין שהיה שם טריפה וכשירה ואמר לו עד אחד חתיכה זו היא כשירה נאמן אע"ג דאיתחזק איסורא במקום זה כיון דבחתיכה עצמה לא איתחזק איסורא וכן הוא מעשים בכל יום דאל"כ במקולי' שיש שם נבילה לא יקנ' משם בשר אלא בעדים ע"כ: