ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · א
דין אשה שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעלך וכו' תצא מזה ומזה אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה אבל נתקדשה לא:
האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת לאחר ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה ודוקא נשאת אבל לא נתקדש' כדתנן לקמן ומשמע דוקא נתקדשה אבל נכנסה לחופה שהיא נשואי' אפי' יש עדים שלא נבעלה לא חלקו חכמי' בנשואי' [ופרט( מאחר שקרובה לביאה חשבינן לה כעבד' איסור' וכן הפסק ודייק תלמוד' מדקתני בסיפא נשאת שלא ברשות פי' שלא ברשות ב"ד אלא בעדי' מכלל דנשאת דריש' בעד אחד מיירי ומנ"ל דמהימן ובעי למימר סבר' היא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב וספק של שומן ואתי עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא ומהימן ודחי התם דלא איתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא וא"כ נימא אין דבר ערוה פחות משנים ומשני אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופ' הקלת' עליה בתחילת' דבודאי דייק' ומינסב' ופריך לא לחמור ולא ליקול משום עיגונא אקילו בה רבנן. ופי' ר"י דאין זה כעוקר דבר מן התור' כיון שדומה הדב' הגון להאמין ויש לו טעם וסמך הוי כאילו הסכימו התורה לדברי חכמים אף שאינו נאמן מן התורה, והרא"ה כתב בזה הלשון דקים להו לרבנן דמלתא דעבידא לן לגלויי ושהחמרת עליה בסופה כל כך ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייק' ומינסבא שפיר מינסבא ואנן סהדי במלתא ופירסום כזה נחשוב בכל מקום כעדות גמור' ואפי' מדאורייתא והכתו' מסרו לחכמים לדעת איז' דבר מפורס' וניכר דברי אמת שיהא חשוב כעדות והא דאמרינן משום עיגונא אקילו בה רבנן ה"ק חכמים שהם מחמירין בכל מקום הקילו בזה לחשבו פרסום ולדונו כעדות ברור כל זמן שלא בא עליו עידי הכחשה והיינו דאמר עולא כל מקום שהאמינ' תורה עד אחד הרי כאן שנים אלמא עדות עד אחד שנאמן בעדות אשה דאורייתא היא ושיבח אותו תלמידו הריטב"א גם בעיני דבריו משובחים מדמדמי ליה בסוגיא להא דעולא ולקמן בפרקי' מסקינן להדיא אפי' היכא דאישתכח האי סהדא שיקרא ע"י ותצא מן הבעל ואפ"ה אי אתא סהדא אחרינא ואמר עכשיו מת שרינן לעלמא וכן לעולם.