ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק חמשה עשר · טו
דין עד אחד אומר מת ונשאת ובא עד אחד ואומר לא מת הרי זו לא תצא ואם התירוה להנשא ובא העד האחד ואמר לא מת לא תנשא משום לזות שפתיים אבל מן הדין מותר להנשא עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת אף על פי שנשאת לאחד מעדיה תצא ואם נשאת מעצמה ע"פ עד אחד ואח"כ בא ע"א ואמר לא מת אם אין לה בנים תצא:
מתניתין עד אחד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פי שנשאת תצא (וכתב הטור אע"פי שנשאת לאחד מעדיה וזהו פשוט) שנים אומרים מת ועד אחד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא ומפרש תלמודא דברישא לאו דוקא אם נשאת ואח"כ בא העד קאמר אלא אפילו התירוה להנשא ובא עד אחד ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון משום דעולא דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וכתבו התוספ' דהאי לא תצא מהתירה הראשון דקאמר היינו לענין אם נשאת שלא תצא אבל לכתחילה לא תנשא משום דרב אסי דאמר בס"פ שני דכתובות אכה"ג הסר ממך עקשות פה וגומ' והנה הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו כל זאת והתירו אפילו לכתחילה וכן יראה מדעת הרמב"ן שמוקי הא דאמר בירושלמי בעד אחד אומר מת ועד אחד אמר לא מת שלא תנשא ואם נשאת לא תצא איירי בזה אחר זה ולית ליה דעולא אלמא דס"ל דעולא אפילו לכתחילה קאמר ואמת שאין לנו ראייה מהא דכתובות דמשני התם לכתחילה לא תנשא משום דרב אסי כו' היינו לפי שנויי דקבעי אביי ומשני הכי דברי ר' יוחנן אבל לפי המסקנא דמשני רבא ורב אשי בע"א אין אנו צריכין לכל זאת ורב אסי גופא לא פסק לאיסור אלא שהיה רגיל להביא פסוק זה לתועלת דברים אחרים הדומי' לכיעור וכמו שפירש בתוס' או אפילו תימא שאהא גופא אמר עולא מ"מ לא אמר שאסורה להנשא אלא עצה טובה לרוב פרישות קאמר שלא תנשא ומדברי הירושלמי לית לן סיוע לאיסור דהתם איירי שבאו בבת אחת ר"ל קודם שהתירוה כמו שנפרש לקמן או שאיירי בזה אחר זה ופליג אדעולא וכן יראה מדעת הרא"ש שכתב הכא דמתקנ' דרבנן שריא להנשא אלא דקאמר תלמודא בפ"ב דכתובות דטוב הוא שלא תנשא ע"כ:
ולפי זה אין כאן איסור בדבר אלא עצה טובה קאמר שלא תנשא ולא נהירא דהא לאביי מוקי הא דקתני לא תנשא היינו משום לזות שפתים וא"כ ש"מ שאסור להנשא וממילא אף לדידן נהי דלא מפרשינן לברייתא בהכי מ"מ אינה ראויה לנשא מאחר דחיישי' ללזות שפתים דרב אסי ועוד מאחר דמסקינן לשם בכתובות בפ"ב סי' ל"ד דגבי שנים אומרי' ראינו שנתגרשה וב' אומרים לא ראינו שנתגרשה דלא תנשא ואם נשאת לא תצא ומפרש משום דאמרינן לא ראינו אינה ראייה דשמא גירשה בצנעה ושנים הראשונים שאמרו ראינו שנתגרש' קושטא קאמרי ואפ"ה לא תנשא לכתחילה ופי' רש"י משום לזות שפתים אלמא דקתני לא תנשא דמשמע לכל הפחות שאסור לה להנשא וא"כ כ"ש בנדון זה דליכ' תרי סהדי דמפקי לה מאיסורא אלא שהתירוה ע"פ עד אחד שאסור לה להנשא בהכחשה משום לזות שפתים ומ"מ נראה דאין מוחין בה אם רצונה לעבור ולא לחוש בלזות שפתים דליכא תקנתא לאיסור' למחות בזה דאל"כ מה חילוק יש בין היכא דאיכא עדים בהכחשה שלא תנשא מכח דינא דתרי ותרי ספיקא דרבנן ובין היכא דליכא הכחשה כגון הכא דאומרים לא ראינו שנתגרשה דליכא הכחשה דאפשר דגרשה בצנעה אלא כדפי' דיש איסור בדבר אלא שאין מוחין בדבר אם באה להנשא משא"כ בתרי סהדי בהכחשה שמוחין בה אז ואם עברה במזיד תצא דאל"כ מה כח ב"ד יפה וכבר הארכתי בזה פר' שני:
כתב הר"ן בתשובה שאפי' נשאת בעצמה ע"פ עד אחד בלא הוראת ב"ד ואח"כ בא עד אחד ואמר לא מת לא תצא וכן כתב הר' דוד כהן בתשובה והרמב"ן כתב שלא תנשא אלא ברשות ב"ד וכל שלא עמדה בפני ב"ד אין דברי העד כלום וכן נראה עיקר דאל"כ לא תבא לעולם לב"ד:
מ"מ נראה פשוט שאם יש לה בנים לא תצא: