אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק חמשה עשר › יג

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק חמשה עשר · יג

יב

דין דאשה שאמרה מת בעלי כשיש שלום בעולם ושלום בינו לבינה דנאמנת נוטלת ג"כ כתובתה ואם נתייבמה היבם נוטל נחלת אחיו והיכא דאמרה התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה אבל אם אמרה תנו לי כתובה והתירוני לינשא אין מתירין אותה גם אין נותנין לה כתובה אפילו אם תפסה מפקינן מינה:

מתניתין ב"ש אומרים תנשא ותטול כתובתה וב"ה אומרים תנשא ולא תטול כתובת' אמרו להם ב"ש התרתם הערוה החמורה ולא תתירו את ממון הקל אמרו להם ב"ה שכן מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם ב"ש והלא מספר כתובה נלמוד שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתו' ליכי וחזרו ב"ה להורות כב"ש אמר רב חסדא נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה הם דרשו מדרש כתובת ואנו לא נדרש מדרש תורה יקום על שם אחיו המת אמר רחמנא והרי קם ומסיק אמר רב נחמן באתה לב"ד ואמר' מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובה תנו כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה מ"ט אדעתא דכתוב' אתאי איבעי להו התירוני להנשא ותנו לי כתובתי מהו כיון דקאמרה תנו לי כתובה אדעתא דכתובה אתאי או דילמ' כל מידי דאית ליה לאינש קאמר בבי דינא תנו לי כתובתי והתרוני לינשא מהו הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי ולא מהימנא או דילמא משום דלא ידעה במאי משתריא תיקו. וברי"ף גרסינן ואת"ל כל מילי דאית ליה לאינש קאמר ליה לבי דינא תנו לי כתובתי והתירוני להנשא מהו כו' ולפי זה הלכה כאת"ל דמתירין להנשא וכן פסק הרמב"ם ויש לה כתוב' ובבעיי' האחרונה כתב נמי דמתירין להנשא אלא שאין לה כתובה ואם תפסה אין מוציאין מידה ולא ידענא מהיכן לקח סברא זאת ולפי גירסת הרא"ש דלא גרסינן ואת"ל בשתיהן אין מתירין להנשא וכ"ש שאין לה כתובה וכן כתב הטור להדיא ואני אומר מאחר דברוב ספרי' גרסינן ואת"ל ובספרי הרי"ף שהוא בנוי על קבלת הגאונים א"כ הלכה כאת"ל ומתירין להנשא ויש לה כתובה ואם אמרה תנו לי כתובתי והתירוני להנשא כבע' אחרונה אין מתירין אותה להנשא וגם אין לה כתובה ואם תפסה מוציאין מידה ככל תיקו הנאמר בתלמוד כדפרישית בפירקין לעיל:

דין אלו נשים שאינן נאמנות לומר מת בעל' חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה והכלה אפילו אמרה מת בעלי תחלה ואח"כ מת חמי ובת חמיה ואשת אב: יד מתניתין הכל נאמנים להעידה חוץ מחמות' ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח תנא ר' יודא מוסיף את אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלומר כשם שבת הבעל אינה מעידה לאשת אב ומשום דסניא לה כך אשת אב אינ' מעידה לבת הבעל דסניא לה וכלה הרי היא בכלל חמות' כשם שאין חמות' מעידה לכלה משום דסניא לה כך אין הכלה מעידה לחמותה דסניא לה דכתיב כמי' הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ופריך בסוגיא בת חמיה מהו בת חמותה היינו טעמא משום דאימי' סניא לה היא נמי סניא לה משא"כ בבת חמיה או דילמא כבת חמותה משום דאמרה קאכלה לגירסנ' דאימא פי' לכל יגיע ועמל דאימא ה"נ קאמרה קאכלה לגירס' דבית נשא ולא איפשיטא ואזלי' לחומרא ותימא על הרי"ף והרא"ש שלא הזכירו בעיי' זו ויותר תימא על הרמב"ם והטור שלא הזכירו בת חמיה ואפשר דפשיטא להו דהוא בכלל בת חמותה ובפרט לפי מה שהביא בברייתא דרבנן סברי שאשת אב והכלה הן בכלל מכח מים הפנים כו' ומ"ה לא תניא ק"ו שבת חמיה היא בכלל חמותה שהרי איכא טעם אחד הדומה ומספיק לתרווייהו תו מסקינן הא דקאמרה והני לקלקולא לחמותה הוא דקמיכוונה ואע"ג דהשתא ליכא איבה שהרי בנה שהוא בעלה הוא במדינת הים ואינו אצל אמו לדבר על כלתה דברי' רעים אפ"ה מסקא אדעת' וסברא לבתר שעתא לא תיתי ותצערי א"כ ה"ה ה"נ גבי חמות הבאה לאחר מכאן נימא כן ודחי דלמ' שאני התם דרגיל לה צערה וכתב הרא"ש ולא אפשיטא פיר' ואזלינן לחומרא באיסור אשת איש וכן פסק הטור והרי"ף לא הביא בעיי' זו כלל ואפשר משום דס"ל דפשט דמתניתין נוטה לחומר' כמו יבמתו דפסול להעיד משום צרתה הבאה לאחר מכאן ה"נ גבי חמותא אבל תמה אני על הרמב"ם שלא הזכירה והשתא בפרטן תמצא נשים שאינן מעידות זו לזו חמותה וחמותה לאחר מיתה שהיא אם היבם ולא של בעל ובת חמותה ובת חמיה והכלה וצרתה ויבמתה ובת בעלה ואשת האב:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה