אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק חמשה עשר › ט

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק חמשה עשר · ט

ח

דין מי שהפקיד אצל חבירו שומשמי או שאר דברים והנפקד אומר שלי הן ושלך החזרתי אפי' אם המפקיד אומר כך וכך חבית היו וכן מצאו החשבון מ"מ נאמן הנפקד ומיירי שדרך בני אדם להצניע בעניין זה המדה ודין זה מיירי אפי' הפקיד אצלו בעדים וראו עדים שעדיין בידו ואם יש עידי פקדון וגם נותן סימן מובהק אז נאמן המפקיד כו':

ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חברי' א"ל הב לי שומשמאי א"ל שקלתינהו א"ל והא כן וכן הויא ובחביתא רמיתי א"ל דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים דלא אמרינן אזיל הם לעלמא והני אחרי' נינהו א"ל רב' מי דמי התם קאמרי סימני' הכא שומשמי מאי סימנ' אית בהו ודקא"ל כן וכן הווין אימר איתרמיי איתרמוי ליה מאי הוי עלה רב יימר אמר לא חיישינן שמא פינן רבינא אמר חיישינן והילכתא כרבינא דחיישינן שמ' פינן מאחר שאינו סי' מובהק ואית' נמי בירושלמי בפרק ב' מעש' שני ר' יונה ור"י הוו שותפין בגרב' דחמר' כד דמיך ר' יונה אמר ר' מנא בריה דר' יונה לר' יוסי כל גרב דכתב ביה יונה דידי הוא א"ל אשתקד הוי דידך השתא דידי אינון ע"כ וכן הביא הרא"ש וכתב התוספת הא דאמרי' בפרק ב' דב"מ מדמשקל הוה סי' מדה ומנין נמי הוי סימן איירי במנין שאין דרך בני אדם להצניע כך אבל הכא איירי שדרך בני אדם להצניע במידה זו והנה מה שכתבו דהכא איירי במנין שדרך בני אדם להצניע כך יפה כתבו דאי לאו הכי לא מיסתבר למימר דהכי איתרמי אלא איירי כמנין שדרך בני אדם להצניע כגון שדרכו להצניע בחבית עשר וט"ו וכ' וכ"ה והוא אמר אחד מהן אמרינן הכי איתרמי ליה אבל מה שכותבין דהתם איירי כמנין שאין דרך להצניע באותו מנין לא נהירא אלא אפילו דרך להצניע באותו מניין אפ"ה הוי סימן דלא אמרינן התם דמנין לא הוי סימן אלא בשוין ופירש רש"י שכבר נהגו הציידין לחרוז במנין אחד משמע להדיא דלא אמרינן איתרמי התם אלא דוקא בשוין דלא הוי סימן כלל ואולי מה שאמרו התוספת אין דרך להצניע כלומר אין דרך להיות בשוין ור' ניסין חילק דדוקא גבי מציאה הוא דהוי מנין סימן והיינו טעמא דגבי מציאה מאחר שבא זה ואמר סימן וטען וודאי וליכא מאן דאכחושי לא אמרינן דאיתרמי אבל הכא גבי פקדון שזה טוען ודאי שאינו שלו ואתה בא להוציא ממנו אמרינן איתרמי וכן לענין התרת בעינן סימן מובהק דלא שייך לומר ביה איתרמי אף דליכא מאן דאכחשיה משום חומר דעריות דהא תלמודא משוה להדדי (והר"ן אזיל לשיטתו כמו שחילק נמי בפרק איזהו נשך בסימן נ"ו לעניין משקל אבל התוספת לא ס"ל הך סברא ודבריהם עיקר ע"ש) והא דאמרינן חיישינן שמא כיון איירי שהפקיד אצלו בעדי' וראו ג"כ עדי' שעדיין בידו כך וכך דלית ליה מיגו אפ"ה אמרינן שמא פינן מאחר דלית ליה בהו סימן ממש אבל אם המפקיד אצל חבירו בעדי' והיה לו בו סימן מובהק וראו אותו בידו שלא יכול לומר החזרתי לך לא אמרינן שחפץ אחר בא לידו שיש לו סימן כזה או לקח ממנו או נתן לו במתנה ואפילו העדים שראו עתה בידו אין מכירין אותו אלא מתוך הסימן שיודעים שנתן לו דבר אחד שיש לו סימן כזה סגיא בהכי והריטב"א כתב שאפילו בלא עדי פקדון אם הוא מודה בפקדון וזה נותן בו סימן מובהק ויש עדים שכך הוא ברשות הנפקד כסימן זה שאומר מפקיד תו לא מהימן נפקד בשום מיגו ע"כ והוא דעת הרשב"א בכל סימן מובהק לא בעי עדי פקדון והיכא דאיכא עדי פקדון לא בעי סימן מובהק ודעת התוספת והרא"ש דבעינן תרווייהו עדי פקדון וסימן ולא הבנתי דבריו אמאי לא מהימן במיגו דלקוח הוא בידי היכא דליכא עדי' פקדון ואולי מה שכתב דלא מהימן במיגו היינו היכא שאין לו טענה בגוף הממון אלא שטוען שתופסו בעבור תביעה אחרת והוא על דעת ר' שמחה דס"ל דכל היכא שאין טוען על גוף הממון אלא שרוצה לעכבו בעבור ממון אחר וזה שכנגדו אינו מודה לו בממון אחר דאפילו במיגו לא מהימן וכבר כתבנו בפרק ח"ה סימן ל"ה וליתא לדבריו דמיגו דאורייתא ובכל ענין נאמן ע"כ וכתב הטור וז"ל אם עדים מעידין שהפקיד בידו זה החפץ ורואין אותו בידו אינו נאמן לומר החזרתי לך או לקחתי ממך או נתת לי במתנה ולא מיבעי אם הוא חי שמוציאין אותו מידו אלא אפילו אם מת מוציאין אותו מן ידי היורשין אפילו בלא שבועה ולא מיבעי אם העדים מכירין החפץ ורואין אותו עתה בידן אלא אפילו לא ראו עתה בידן אלא המפקיד בא לב"ד ואומר יש לי עדים שהפקדתי ביד פלוני חפץ שסימכו כך וכך ואנו רואין אותו ביד היתומים באותו סימן שהוא אומר צריכין להראותו לעדי' אם העדים מכירין שהוא זה מחזירין אותו אע"ג דלגבי אביהן בכה"ג נאמן לומר לקוח הוא בידי במיגו דהחזרתי לך כל זמן שלא ראו אותו עדים בידו והכירוהו לגבי יתומים לא טענינן הכי כיון דלא שכיח וצריכי' להראות לעדים ואם יכירוהו שזהו החפץ הוי ליה כעדים שראו ומוציאין אותו מידו אע"פ שאם היתומים בעצמם היו טוענין אבינו אמר שלו הוא והיו נאמנים בשבועה כל זמן שלא ראו אותו עדים בידן ממש אנו לא טענינן להו עכ"ל ומדבריו מוכח דלא מהני סימן אפילו יש עדים שהפקיד אצלו חפץ בסימן זה עד שיראו החפץ ויכירוהו ומדלא חילק בין סימן לסימן משמע דאפילו בסימן מובהק דינא הכי והוא דברי הרא"ש דפרק איזה נשך סימן נ"ג דאפילו יש עדי פקדון ונותנין בו סימן מובהק ואנו רואין בו זה סימן אפ"ה לא מהני אלא שכופין ליתומים להראות לעדים אם יכירוהו מאחר שאנו רואין בו זה סימן תחת ידינו גבי דידיה לא כפינן להראות לעדים וכל זמן שלא ראו נגדינו והכירו יכול לומר לקוח הוא בידי במיגו דהחזרתי לך את שלך וזו כלי אחר והיינו איתרמי וכן יראה קצת מפירש התוספת דפרק איזהו נשך ורחוק הוא מן הדעת גם הוא חולק על דברי הרשב"א יותר נראה עיקר דברי מהרי"ק שכתב בשם ר"י דדוק' בסימן שאינו מובהק אבל סימן מובהק שהוא דאורייתא מהימן בעדי פקדון ולא אמרינן לגבי מיגו שאפילו לו לא הפקיד אצלו בעדים אלא שמודה] שהופקד אצלו אלא שטוען שהחזיר לו וזהו אחר ואיתרמי משום דהוי כמיגו במקום עדים והיכא שלא הפקיד אצלו בעדים והוא מת ונתן בו סימן תמצא בפרק הכותב סימן י"ג:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה