אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק ארבעה עשר › ב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק ארבעה עשר · ב

א

דין דאשת חרש שנתגרשה ונשאת לאחר וגירשה מותרת לחזור לראשון ואשת פקח שנתגרשה ונשאת לחרש וגירשה אסורה לראשון אשתו של חרש שהלך בעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש או לפקח ואח"כ בא החרש תצא מזה ומזה:

כתב הרמב"ם והטור אחריו חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשא' לפקח אין קידושין גמורין מדברי תורה אלא מדברי קבלה ולפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי מקודשת לשני קידושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש והשיג הראב"ד ואמר שטעה בזה כי אינה מותרת לבעלה החרש דשמא יאמרו גירש זה וקידש זה ונמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין עוד כתב הרמב"ם פרק י"ח מהלכות גירושין וז"ל חרש שגירש ברמיזה כמו שביארנו והלכה ונתקדשה לחרש אחר ואין צ"ל לפקח אסורה להחזיר לבעל החרש אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונישאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח והשיג הראב"ד וכתב לא מצאתי כן בירושלמי אלא קורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וכן נראה לפי מה שאמרו בחרש שגירש ע"כ והנה אעתיק לך לשון הירושלמי אשר לפנינו אשת של חרש ושל שוטה אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאתה אמר אפי' אשם תלוי אין בה בא אחר וקדשה נתפסו בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון הדא היא דתניא ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונשאת לחרש או לפקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לקחתה אשתו של פקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה אשתו של חרש שהלך לו בעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש או לפקח אח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה אשתו של פיקח שהלך בעלה למה"י ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש ואח"כ בא הפיקח הוינן סברין אומר יוצא מחרש ויקיים הפיקח עוד היא באילן קנסיא ע"כ וכתבו המפרשים אף שבירושלמי שלנו כך כ' אכן הרמב"ם הגיה ע"פ ספרים אחרים בבבא הב' אין אני קורא עליה כו' ונתנו טעם לדבר מדחלקו בהו לתרתי בבא ולא ערבינהו ש"מ דלא דמיין הני בבא להדדי ותמה אני איך נוכל לגרוס אין אני קורא עליה כו' שהרי כתו' בבבא השנייה או נשאת לפקח והרי הוא מחזיר גרושתו ממש וה"נ להדיא הביאו מ"מ ומגדל עוז גירס' זו או נשאת לפקח אף בבבא השנייה ואמרו שראוי להגיה אין אני קורא עליה ולא דקדקו בהא ואמת שהרמב"ם נזהר בזה ולא כתב נשאת לפקח גבי אשת פיקח אכן דוחק להגיה כולי האי גם תימא בעיני משאמר הירושלמי בתחילה גירש מותר להנשא לראשון ואח"כ אומר הדא היא דתני ר' חייא כו' ולא אדע איך נשמע הך שיריות מהא דר' חייא אפי' לפי הגהתו שגורס באשת פקח אין אני קורא עליה כו' אבל לעולם באשת חרש שמא אסורה לו לאחר גירושין של פקח אפי' לא גירשה החרש שמא יאמרו כו' או איך מדמה הני שריות להדדי ע"כ נרא' שראוי להגיה, בבבא ראשונ' גבי אשת חרש אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון וגו' והיינו טעמא דגבי חרש אף דתקינו להו רבנן נישואין מ"מ לא מהני ליה כל כך להיות נישואין ממש אף אחר שגירש דבוודאי כשגירשה אזלה ליה נשואין ומה שכנס הוא מוציא ולא חשבינן ליה כגרושתו כשבא אח"כ לשוב לקחת אבל גבי אשת פקח שנשאת לחרש פשיטא דקרי' בה ונטמאה ולא יכול לשוב לקחת שהרי נשאת ונטמאה והשת' מייתי שפיר סיעת' מהא דר' חייא דגבי אשת חרש לא אמרינן לא יכול לשוב לקחת' ממילא כשגירש הפקח שקידש מותרת לחזור לראשון ולא אמרינן שמא יאמרו שמא גירש כו' דהא אפי' כשגירש שריא ליה ומה שאמר גבי אשת חרש שהלך בעלה למדה"י ונשאת לפקח שתצא מזה ומזה ולא אמרינן שיגרש הפקח וישאנה החרש משום קנסה שנשאת לאחר ולא דק ומה שאמר גבי אשת פקח שהלך בעלה כו' ונשאת דהוי סברי יוציא החרש ויקיים הפקח היינו משום שעלה על דעתו דלא חשיב נשואין חרש נישואין כלל אפי' מדרבנן מאחר שהיא אשת פקח אלא יוציא מביתו ויקיים הפיקח והסכימו שאף היא באילין קנסות שקנסו חכמים שתצא מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה נמצא פסקן של דברים דאשת חרש שריא ליה לעולם אפי' נתגרשה ונשאת ואשת פקח כל היכא שנשאת ונתגרשה אפי' לחרש אסורה והיכא שהלך בעלה למדינת הים שתיהן אסורות וכן עיקר בעיני:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה