אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק ארבעה עשר

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק ארבעה עשר

פרק של שלשה עשר

א

דין דחרש וחרשת אין להם קידושין מן התורה אלא רבנן הוא דתקינו להם נישואין ושוטה אין להם קידושין לא מן התורה ולא מדרבנן מיהו היכא דנשאת כבר אינו רשאי להוציא וקטן לא תקינו ליה קידושין אפילו מדרבנן וקטנה רבנן תקינו לה קידושין וביארנו דחרשת אינה יכולה למאן וגם אינה אוכלת בתרומה וגם לית לה כתובה ובקטנה איתה לכולהו דינא דלעיל וביארנו דגם פקחת לחרש אין לה כתובה אם לא דנשאת לו ע"פ בי דינא וכתבו לה כתובה וביארנו דמי שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה שוטה ואם הוא עתים צלול ועתים משובש ולא ידעינן דעת שהוא צלול ה"ז ספק לעניין קידושין וגירושין:

חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים והאי חרש דקאמר היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל אינו שומע ומדבר הוא כפקח גמור ועיין בפרק מי שאחזו סימן ג' נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית:

אמר רמי בר חמא מ"ש חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין ומ"ש שוטה ושוטת דלא תקינו רבנן להו נשואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצ' ומן היבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן לפי שיש שלום ביניהם תקינו להו רבנן נישואין שוטה ושוטת דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר אצל נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נישואין מיהו היכא שנשאת כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור את עצמה (כתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אע"פ שדלה וחלושה קידושיו קידושין גמורים וכן גירושין ואם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורי' ואם עתים צלולה ועתים משובשת ולא ידעינן העת שהוא עומד בדעתו ה"ז ספק) ומ"ש חרש דתקינו ליה רבנן נשואין ומ"ש קטן דלא תקינו להו רבנן נישואין חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נשואין והרי קטנה דאתי לכלל נשואין ותקינו לה רבנן נשואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר מ"ש קטנה דממאנת ומ"ש חרש' דלא ממאנ' דא"כ מימנעי ולא מנסבא לה ומ"ש קטנה דאכלה בתרומה כדלקמן במתניתין ומ"ש חרשת דלא אכלה גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבילות כו' גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וליכול בתרומה דרבנן דהא אית לה נישואין מדרבנן גזירה דילמא אתי לאכול בדאורייתא ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומ"ש חרשת דלית לה כתובה דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה וקטנה דאית לה כתובה מנלן דתניא הממאנת והשניי' והאיילונית אין להן כתובה אבל יוצאת בגט וקטנה יש לה כתובה וחרשת דלית לה כתובה מנלן דתנן חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אעפ"י שנתפקח החרש ונשתפ' השוטה אין להן עליהן כלום רצו לקיימן יש להן כתובה ופקח שנשא חרשת או שוטה אעפ"י שכתב לה מאה מנה כתובת' קיימ' מפני שרצה לזון מנכסיו טעמ' דרצה הא לא רצה לא דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה א"כ פקחת לחרש נמי לתקני לה כתובה דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה יותר משהאיש רוצ' לישא האש' רוצ' להנשא וכ' הרי"ף והא דאמרי' פקחת לחרש לית לה כתובה ה"מ דאינסיבה ליה מעצמו אבל אי אינסיבה ליה בי' דינא וכתבו לה כתובה אית לה כדאמ' ההוא חרש דהיה בשבבותי' דרב מלכיו ואנסבי' איתתא וכתב לה ד' מאות זוזי' מנכסי' אמר רבא מאן חכים למעבד כי האי מילתא אלא רב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אלו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי:

ב

דין דאשת חרש שנתגרשה ונשאת לאחר וגירשה מותרת לחזור לראשון ואשת פקח שנתגרשה ונשאת לחרש וגירשה אסורה לראשון אשתו של חרש שהלך בעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש או לפקח ואח"כ בא החרש תצא מזה ומזה:

כתב הרמב"ם והטור אחריו חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשא' לפקח אין קידושין גמורין מדברי תורה אלא מדברי קבלה ולפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי מקודשת לשני קידושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש והשיג הראב"ד ואמר שטעה בזה כי אינה מותרת לבעלה החרש דשמא יאמרו גירש זה וקידש זה ונמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין עוד כתב הרמב"ם פרק י"ח מהלכות גירושין וז"ל חרש שגירש ברמיזה כמו שביארנו והלכה ונתקדשה לחרש אחר ואין צ"ל לפקח אסורה להחזיר לבעל החרש אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונישאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח והשיג הראב"ד וכתב לא מצאתי כן בירושלמי אלא קורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון וכן נראה לפי מה שאמרו בחרש שגירש ע"כ והנה אעתיק לך לשון הירושלמי אשר לפנינו אשת של חרש ושל שוטה אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאתה אמר אפי' אשם תלוי אין בה בא אחר וקדשה נתפסו בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון הדא היא דתניא ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונשאת לחרש או לפקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לקחתה אשתו של פקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפקח קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה אשתו של חרש שהלך לו בעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש או לפקח אח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה אשתו של פיקח שהלך בעלה למה"י ואמרו לה מת בעלך והלכה ונשאת לחרש ואח"כ בא הפיקח הוינן סברין אומר יוצא מחרש ויקיים הפיקח עוד היא באילן קנסיא ע"כ וכתבו המפרשים אף שבירושלמי שלנו כך כ' אכן הרמב"ם הגיה ע"פ ספרים אחרים בבבא הב' אין אני קורא עליה כו' ונתנו טעם לדבר מדחלקו בהו לתרתי בבא ולא ערבינהו ש"מ דלא דמיין הני בבא להדדי ותמה אני איך נוכל לגרוס אין אני קורא עליה כו' שהרי כתו' בבבא השנייה או נשאת לפקח והרי הוא מחזיר גרושתו ממש וה"נ להדיא הביאו מ"מ ומגדל עוז גירס' זו או נשאת לפקח אף בבבא השנייה ואמרו שראוי להגיה אין אני קורא עליה ולא דקדקו בהא ואמת שהרמב"ם נזהר בזה ולא כתב נשאת לפקח גבי אשת פיקח אכן דוחק להגיה כולי האי גם תימא בעיני משאמר הירושלמי בתחילה גירש מותר להנשא לראשון ואח"כ אומר הדא היא דתני ר' חייא כו' ולא אדע איך נשמע הך שיריות מהא דר' חייא אפי' לפי הגהתו שגורס באשת פקח אין אני קורא עליה כו' אבל לעולם באשת חרש שמא אסורה לו לאחר גירושין של פקח אפי' לא גירשה החרש שמא יאמרו כו' או איך מדמה הני שריות להדדי ע"כ נרא' שראוי להגיה, בבבא ראשונ' גבי אשת חרש אין אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון וגו' והיינו טעמא דגבי חרש אף דתקינו להו רבנן נישואין מ"מ לא מהני ליה כל כך להיות נישואין ממש אף אחר שגירש דבוודאי כשגירשה אזלה ליה נשואין ומה שכנס הוא מוציא ולא חשבינן ליה כגרושתו כשבא אח"כ לשוב לקחת אבל גבי אשת פקח שנשאת לחרש פשיטא דקרי' בה ונטמאה ולא יכול לשוב לקחת שהרי נשאת ונטמאה והשת' מייתי שפיר סיעת' מהא דר' חייא דגבי אשת חרש לא אמרינן לא יכול לשוב לקחת' ממילא כשגירש הפקח שקידש מותרת לחזור לראשון ולא אמרינן שמא יאמרו שמא גירש כו' דהא אפי' כשגירש שריא ליה ומה שאמר גבי אשת חרש שהלך בעלה למדה"י ונשאת לפקח שתצא מזה ומזה ולא אמרינן שיגרש הפקח וישאנה החרש משום קנסה שנשאת לאחר ולא דק ומה שאמר גבי אשת פקח שהלך בעלה כו' ונשאת דהוי סברי יוציא החרש ויקיים הפקח היינו משום שעלה על דעתו דלא חשיב נשואין חרש נישואין כלל אפי' מדרבנן מאחר שהיא אשת פקח אלא יוציא מביתו ויקיים הפיקח והסכימו שאף היא באילין קנסות שקנסו חכמים שתצא מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה נמצא פסקן של דברים דאשת חרש שריא ליה לעולם אפי' נתגרשה ונשאת ואשת פקח כל היכא שנשאת ונתגרשה אפי' לחרש אסורה והיכא שהלך בעלה למדינת הים שתיהן אסורות וכן עיקר בעיני:

ג

דין דשוטה אינה מתגרשת מתקנת חכמים וחייב הבעל בכל הדברים חוץ מתשמיש וכ"ש האידנא שיש בינינו חר"ג שלא לגרש בע"כ שאסור לגרשה וביארנו דאפי' אם אירע שגירשה חייב במזונתיה ובכל תנאי כתובה אלא שאסור בתשמיש:

אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ומ"ט אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה לא נהיגי בה מנהג הפקר אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת והאמר ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת לא צריכה דיודעת לשמור גיטה ואינ' יודעת לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכתב הטור בא"ע סי' קי"ט וז"ל וכתב הרמב"ם לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטי' ואינו חייב לפדות' ולרפאו' ואם גירשה הרי זו מגורשת ומוציאה מביתו ואינו חייב עוד לטפל בה ע"כ ומדברי הרמ"ה יראה שחייב במזונותיה שהוא כת' שאפי' גירשה חייב במזונותיה וכל תנאי כתובה לבד מתשמיש המיטה שאסור דאי אמרת פטור מה הועילו חכמים בתקנתן ועוד כיון דאמר רבנן לא מצי מפיק לה ולא גרעה למגורשת ואינה מגורשת דבעלה חייב במזונותיה ע"כ וא"כ כ"ש כל זמן שלא גירשה שחייב בכל וגם על מה שפטרה מלרפאות' כתב הראב"ד ואם בת רפואה היא למה לא יתחייב לרפאות ולמה יש שמשתנות מחמת חולי וחוזרת ומתרפאות עד כאן:

ונראה דבריה' עיקר כי דברי הרמב"ם אינם מוכרחי' כלל ואף המ"מ כתב שלא מצא לו ראייה וכל מה שכתבתי הוא לפי דין התלמוד אכן בגלילות הללו שנפשטה חר"ג שלא לגרש בע"כ וכ"ש שלא לישא ב' נשים בלא גירושין לא אוכל למצוא לו שום נחת רוח אלא צריך לקיימא בשאר וכסות עד שירחמו עליו ועליה מן השמים ובימי הוה עובדא כה"ג בצורב אחד שבא עליו מידת הדין שנשתגע' אשתו כמה שנים וביקש לפני ולפני שאר רבותינו שיתירו לו לגרשה ולישא אחרת ולא ניאותי להסכי' עמהם ומ"מ לא חלקתי עליהם כי לא היה בידי עזר לקפח אותם כהלכה כי כל ראיית' שר"ג מ"ה לא תיקן לבטל פריה ורביה והתירו לו שיתן גט וימסור ליד אחר ותתפקח שתקבל גיטה וכתובת' אחר שנעש' המעשה בודאי מה נעשה אבל לבי נוקפי אחר כמה שני' חפשתי בספר ראבי"ה הגדול ומצאתי שכבר אסרו הגדולי' הלכה למעשה וכן עיקר ועיין בתשובת א"אז הגאון מוהר"ר יצחק זצ"ל בסי' ס"ה והמה תחת יד דודי התורני מוהר"ר יצחק נר"ו בכתיבת יד ואצלי נשרף בעו"ה:

ד

דין דקטנה מתגרשת ע"י אביה ודין שוטה שעבר הבעל וגרשה מותרת להנשא לאחר ולכתחילה אפי' ע"י אביה אינה מתגרש' ואם השוטה קטנה או נערה מתגרשת ע"י אביה ופעמים שוטה ופעמים חלומה אסורה להתגרש ובדיעבד אם גרשה מתגרשת:

פסק כתב ר"ת הא דאמרן יוצאת זו שאין לה יד לגרש עצמה ה"מ שמת האב או שנשאת אבל נתארסה ויש לה אב קרינן בה יש לה יד לגרש עצמה דיד אביה היינו ידה וה"ה לתנא דבי ר' ישמעאל דדריש ושלחה מביתו מי שמשתלחת ואינה חוזרת דלא פליגי ר' ישמעאל ור' ינאי אלא משמעות דורשין איכא בינייהו ועוד כיון דיש לה אב קרינן ביה נמי שמשתלחת ואינה חוזרת שאביה ישאנה לאחר לא תשוב אליו עוד ולא כפירש"י שפי' בפרק המקבל בגיטין דקטנה שאינה יודעת לשמור גיטה דאינה מתגרשת אפי' בקבלת אביה אף מן האירוסין וכן מוכח בירושלמי דפרקי' דגרסי' התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרין מפני גרירה פי' שלא תהא נגררה אחר כל אדם לזנות ר' חנינא ור' עולא תרווייהו אמרין שאינה יכולה לשמור גיטה ר' נחמי' בר מר עוקבא בשם ר' יוסי אמר תלת פי' ג' דברים איכא בינייהו ועבר וגירש מ"ד משום גרירה מותר מ"ד מפני שאין יכולה לשמור גיטה אסורה. יש לה אב מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד מפני דאינה יכולה לשמור גיטה יש לה אב יכולה לשמור גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסורה מ"ד מפני דאינה יכולה לשמור גיטה יש לה עתים ויכולה היא לשמור כל זאת כת' הרא"ש מדברי התו' וכתבו שכך פסק ר"ת הלכה למעשה שהקטנה מתגרשת ע"י אביה וכן דעת בעל ההלכות ור' האי ובשיטת הלכו' הס"ת וס"מ והר"ן. ולעניין פלוגתא דפליגי בירושלמי הלכתא כבי ר' ינאי שהטעם משום גרירה וכמו שפסק תלמוד שלנו שלא ינהגו בה מנהג הפקר וא"כ לפי זה עבר וגירש מותר' להנשא וג"כ אפי' יש לה אב אסור לו לגרשה אפי' ע"י אביה אבל בדיעבד אם השוטה קטנה או נערה ולא נשאת מתגרשת ע"י אביה ופעמים שוטה ופעמים חלומה אסורה להתגרש ואם עבר וגירשה כשהיא חלומה מתגרשת:

ה

דין אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי שלא בפניה ואח"כ אמר לה כנסי ש"ח זה ה"ז מתגרשת ושלא לרצונה אבל אם אמר להם בפניה ראו גט זה כו' וחזר ואמר לה כנסי שח"ז הגט בטל וצריכה ממנו גט שני ואם קבלה קידושין מאחר צריכה גט מזה ומזה ואם מת אע"פ שלא נתן לה גט אחר פסלה מן הכהונה ואם לא אמר מתחילה ראו גט זה ואמר לה כנסי כו' צריך שיאמר ה"ז גיטך אבל אין צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתן לה ודווקא כשאמר לה כנסי כו' אבל אם אמר זכי בשטר חוב זה אע"ג דאמר לה בתר הכי הרי זה גיטך לית ליה תקנה עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה:

מתניתין אמר ר' יוחנו בן נורי מפני מה אמרו האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוצי' אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאת בגט ועל קטנה בת ישראל שנישא' לכהן שאוכלת בתרומה אמרו לו אף זו כיוצא פקח' שנישא' ונתחרש' כיוצ' בזה אמ' רבא מעדותו של ר"י בן גודגדא אמר לעדי' ראו הגט שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי ש"ח הרי זה מגורש' מי לא א"ר יוחנן דלא בעינן דעתה דאיתתא ה"נ לא בעינן דעתה דאיתת' פשיטא מ"ד כיון דאמר לה כנסי שח"ז בטולי בטלי קמשמע לן דאם איתא דבטלה לעדים הוי א"ל ומדלא אמר לעדים ש"מ לא בטלה והאי דקאמר לה הכי מחמת כסופא הוא דקאמר לה:

וז"ל הטור וכתב הרמ"ה דוקא שלא אמר להן לעדים מעיקרא קמה אבל אמר להן קמה ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שח"ז ש"מ לית ליה כיסופא מינה וא"כ למה אמר כנסי ש"ח ש"מ בטולי בטליה וכל כי האי גוונא עבדינן לחומרא וצריכה ממנו גט שני ואם קבלה קידושין מאחר צריכה גט מזה ומזה ואם מת אף על פי שלא נתן לה גט אחר פסולה מן הכהונה ע"כ (וכתב הקאר"ו ומדברי הרמ"ה שכתב וצריכה ממנו גט שני נראה דס"ל כדברי האומרים שיכול לבטל גט הכתוב שלא יוכל לגרש בו עוד דאל"כ למה לי גט שני יאמר לה הא גיטך כמו נותן בידה והיא ישינה או בשלפתו מאחריו ואיפשר דלא נחת לפלוגי בהכי וכל שצריך לומר לה הא גיטך גט שני קרי ליה וכפי מה שכתב רבי ירוחם בחלק ה' משמע דמספקא ליה להרא"ש כשבטל הגט אם יכול לחזר ולגרש בו שכת' וז"ל וכתב הרא"ש בתוספת כי דווקא בשלא בטלו בפי' וחזר ואמר לה הא גיטך אז מגורשת דהוי הוכחה דלא בטלו מאחר שא"ל אחר כך הא גיטך אבל אם בטלו בפירש יש להסתפק אם כשחזר לומר הרי זה גיטך אם תהיה מגורשת כי נראה דאינה מגורשת עכ"ל אבל בפרק השולח כתב שדעתו נוטה שלא יכול לבטל שום גט אלא שאין לסמוך על זה הלכה למעשה ואני כתבתי שם סי' כ"ו באיזה עניין יכול לבטל לו ואם בטלו וגירש בו הבנים כשרים ע"ש ותמצא כל הצורך) והיכא אמר מתחילה לעדים ראו גט שאני נותן לה ונתן גט בידה ואמר לה כנסי שח"ז משנה היא בפ' הזורק סי' ו' ושם אמר שצריך שיאמר לה הרי זה גיטך אבל אין צריך ליטלה ממנה ולהחזיר וליתנו לה ושם ביארתי כל הצורך וכתב הרמ"ה דווקא דאמר כנסי דמשמע לשם פקדון בעלמא אבל אם אמר לה מעיקרא זכי בשטר חוב זה מיגו דקני לה בנתינה קמייתא לצור על פי צלוחית אע"ג דאמר לה בתר הכי הרי זה גיטך לית לה תקנתא עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה עכ"ל הטור והדברי' מוכרחי' מצד עצמן (במשנ' פ' הזור' א"ל כנסי שח"ז כו' וכ' הר"ן והרשב"א דבעסוקין באותו עניין עסקינן דאל"כ מאי אריא א"ל כנסי כו' אפי' נתן לה סתם נמי אינו גט):

ו

דין ב' אחים חרשין נשואין ב' אחיות פקחות או חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת פטורות מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו יוציאו ביארנו דחרש לא יכול למיחלוץ אלא לייבם ולכן כשנפל' לפניו אחות אשה מוצי' אשתו בגט ואש' אחיו אסורה לעולם והיינו שאחיו היה פקח וכשנפלה לפניו אשת אחיו פקח ואינה אחות אשתו כונס ואינו מוציא לעולם:

מתניתין ב' אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או אחת חרשת ואחת פקחת הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו אח"כ להוציאן יוציאו שני אחין אחד חרש ואחד פקח נישואין שתי אחיות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל הפקחת מוציא את אשתו בגט פי' משום דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרת עליו ואין כח בקידושין לדחות משום אחות אשה ואשת אחיו אסורה לעולם דחרש לא חליץ ולכנוס נמי אי אפשר משום אחות אשה כו' שני אחין פקחין נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לב' נכריות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל, החרשת או חולץ או מייבם שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקח' כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל החרשת כונס ואינו מוציא לעולם:

ז

דין קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וכן בכל אסורים דאורייתא אבל אביו מצווה לחנכו במצות ולהפרישו מכל איסורי' וביארנו דב"ד מצווין להזהיר את האב שיפריש את בנו קטן מאיסורי' ודווקא על איסורי דאורייתא מצווין ב"ד למחות באב שיפריש בנו אבל לא בשבותים דרבנן וביארנו דגם ב"ד אע"פ שאין מצווין להפרישו אסורי' להרגילו בידים בחלול שבת אפי' בשבותי' דרבנן וביארנו דטוב הוא שלא להאכיל שום טומאו' ונבילות אפי' לקטני' וגם למינקת עכו"ם שמניקה את בן ישראל:

רב יצחק בר ביסנ' אירכסו ליה מפתח דבי מדרשא בר"ה בשבת' אתא לקמיה דר' פדת א"ל זיל דבר טלי וטליא פי' הנהיג של תינוקות זכרים ונקבות וליטיילו שם דאי משכיחו להו אייתו להו אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ופריך רבא ממתניתין שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשתו מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא וקתני מוציא אשתו בגט אמר רב שמעי' גזירה משום התרת יבמה לשוק פי' שאי אמרינן תיחב חרשת גבי דחרש לא ידע אינשי דטעמי משום דקטן אוכל נבילות הוא אלא סבר דקדושין דידה דחו לה לזיק' דפקחת אחות' ואתי למשריי' לאחותה לשוק כשאר אחות אשה וכתב הרשב"א דמשמע בדוכתא טובא כשאמרו קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו דאיירי אפי' בקטן שהוא מופלא סמוך לאיש ובהדיא איתא בפרק יוצא דופן גבי מופלא סמוך לאיש שמעית מינה קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומאחר שהגיע לחנוך ומחנכין אותו למצות וא"כ איך אין מפרישין אותו מן האיסור וצ"ע ושמא נאמר דלא אמרו מחנכין אלא למצות עשה אבל לא למצות לא תעשה כמו שאמרו קטן היודע להתעטף אביו קונה לו טלית וכן גבי תפילין ע"כ ואני אומר סבר' הפוכ' קא חזינן ותמה אני איך יצאו דברים כאלו מפי קדוש דלמצות קמחנכין ואין מניחין אותו בשב ואל תעשה מעבירה אין מפרישין (וכתב בשבולי הלקט אם צריך אדם לחפץ שבר"ה או שבבית אחר ור"ה מפסיק ביני' יוליך שם תינוקת אם יקחוהו מאיליהם טוב הדבר כדאיתא בפרק חרש ואם לא יבחנו להביא יעשה מחיצה של בני אדם כו' אבל מבית חבירו לביתו לא יעשה כך לפי שצריך עירוב כל זה בסת' מ"מ צריך אדם ליזהר בזה שאין להתיר אלא בשעת הדחק וצריך שלא ידעי שלשם מחיצה נאספו שאם ידע א' מהם אסור וכן נמי בקטן שלא יהא עושה ע"ד אביו שאם יודע שנוח לאביו בכך אסור להוליכו שם ע"כ ומסיק וא"כ יש לתמוה מה שכתב הרמב"ם וז"ל קטן העובר שבות דרבנן כגון שתולש מעציץ שאינו נקוב או מטלטל בכרמלי' אין ב"ד מצווין להפרישו דמשמע להדיא הא בדאוריי' מפרישין הפך ממה שכ' כאן ואמת שהטור א"ח סי' שמ"ג השיגו וכ' ואיני יודע למה כ' העובר על שבות דרבנן דאפי' בדאורייתא נמי אין ב"ד מצווין להפרישו כי ההוא דפרק חרש דאירכסו מפתחו' דבי מדרש' כו' אבל לא השיגו מצד עצמו שכתב במקום אחר שאפי' באיסור דאור' אין ב"ד מצווין להפרישו ובק"ארו מצאתי שכתב בשם הגדול מהרר"י מפאסי' וז"ל מה שכתב הרמב"ם בפ' כ"ד גבי שבות דמשמע דווקא שבות אבל לא איסור תורה לא קאי ארישא דקתני אין ב"ד מצווין להפרישו דאפי' באיסור תורה נמי אין ב"ד מצווין להפרישו אלא אסיפא דקתני ואם הניחו אביו אין ממחין בידו קאי וקאמר דהיינו באיסור דרבנן דווקא אבל באיסורי תורה ממחין ב"ד ביד אביו, שלא יניחנו לעשות איסור וזה יתיישב על מה שכתב בסוף הלכו' מאכלות אסורו' שאע"פ שאין ב"ד מצווין להפרישו מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו ואהאי מצוה ב"ד מצווין להפרישו באיסור התורה דווקא אבל לא באיסור דרבנן וכיוצא בזה מצאתי שכתב מורי חמי הרב החסיד ההר"ח ע"כ וקרובים הם הדברים לפי מה כ שחלקתי) שעושה בידים גם קושיא שלו אינו נראה בעיני כלל אפילו לצ"ע דלא אמרו מפרישין אלא גבי ב"ד ולא אמרו מחנכין אלא גבי אביו אבל הב"ד אינן מחוייבים לחנך אלא להפריש האדם מאיסור וכן יראה מלשון הרמב"ם וז"ל קטון שאכל אחד ממאכלות האסורות או שעשה מלאכה בשבת אין ב"ד מצוין עליו להפרישו לפ' שאינו בן דעת בד"א בשעשה בעצמו אבל להאכילו בידים ואפילו דברים שאיסורו מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום שבות אע"פ שאין ב"ד מצוין להפריש את הקטן מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה ופרישה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו וגומר ע"כ וכל זה נראה בעיני דוקא באסורי' שאינו מעניין אכילת טומאה ונבילה אבל מאכלות של טומאה ונבילה ראוי להפריש הקטון ממנו אפילו לא הגיע לחנוך כמו שכתב הא"ז והוא בהג"ה אשיר"י פרק א"מ וז"ל צריכים להזהיר את המינקת תאכל נבילות וחזיר וכ"ש שלא להאכילה דברים טמאים וראייה מאחר שאמו אכלה ממין ע"ז וזה גרם לו לעת זקנותו שיצא לתרבות רעה ע"כ וכן כתבו המקובלים שאכילת שקצים ודומיהם מטמטמין הלב והשכל וע"כ נכון לכל ירא שמים להזהר:

ח

דין דאסור לסוך תינוקת בחלב וחזיר:

כתב ס"מ וז"ל כתב רבינו ברוך תינוקת נראה שאסור לסוך גופו בחלב וחזיר שאין זה אלא תענוג אבל יניח לעכו"ם לסוכו ולהאכילו ולהזהיר גדולים על הקטנים אין אסור אלא דוקא כי ספו להו בידים אך לפי' ר"י מותר אפי' לסוך ישראל מחלב ומחזיר שאמר דדווקא סיכת שמן דאסמכוה רבנן אקרא אסור אבל שאר סיכה לא ע"כ ונהגו העם לאסור אם לא במקום חטטין או שאר רפואה

ט

דין היכא דאיכא מינקת ישראלית אסור לשכור מיניקת נכרית:

מסקינן בסוגיא דלעיל תני יונק תינוק והולך מנכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ וכתב בנימוקי יוסף בשם הריטב"א היה נראה דיש הפרש בחלב מהלכי שתיים שיהא חלב הנכרית אסור יותר מחלב ישראל ותמהו ז"ל לפירש דהתם פרק אין מעמידין לא אסר ר"מ אלא משום שחשודין עכו"ם על שפיכת דמים ואף ממה שמצינו במדרש על משה שלא רצה לינק מחלב הנכרית לא משמע מהתם איסור אלא פרישות ממדת חסידות אלא שמצינו לר"ח ז"ל שכתב מהא מתניתין שמעינן דחלב נכרית כחלב בהמה טמאה ולא התירוה אלא להתינוק מסוכן בלבד וכן מצינו בתוספתא דשבת פרק כל כתבי אין יונקין מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ואם היה דבר שיש בו סכנה מותר שאין דבר עומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ע"כ ובודאי האי לישנא מכריע כדברי ר"ח ז"ל ושמא פלוגתא דר"מ ורבנן התם בע"ז במקום דליכא מניקה ישראל דסבר ר"מ דאף ע"ג דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב סכנת הנקת נכרית אלימא טפי ואפילו אחרות עומדת על גבה כדאיתא התם משום דשייפא ליה סם מבראי לדד ועדיף טפי לאמתוני ולאתויי מניקה בת ישראל ממקום קרוב אבל היכא דאיכא מניקה ישראלית דחלב נכרית כחלב בהמה טמאה היא ע"כ ותמה אני הא בסוגיא מייתי מהא ברייתא סייעתא דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו ודחי שאני התם משום סכנה דסתם תינוק מסוכן אצל חלב כלו' ולא תסייעתא מינה משמע לפי האמת דק"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו שרי אפילו בלא סכנה וצ"ל היכא דשוכרין מניקת עכו"ם הוי כאלו ספו ליה בידים:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה