ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ארבעה עשר · א
דין דחרש וחרשת אין להם קידושין מן התורה אלא רבנן הוא דתקינו להם נישואין ושוטה אין להם קידושין לא מן התורה ולא מדרבנן מיהו היכא דנשאת כבר אינו רשאי להוציא וקטן לא תקינו ליה קידושין אפילו מדרבנן וקטנה רבנן תקינו לה קידושין וביארנו דחרשת אינה יכולה למאן וגם אינה אוכלת בתרומה וגם לית לה כתובה ובקטנה איתה לכולהו דינא דלעיל וביארנו דגם פקחת לחרש אין לה כתובה אם לא דנשאת לו ע"פ בי דינא וכתבו לה כתובה וביארנו דמי שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה שוטה ואם הוא עתים צלול ועתים משובש ולא ידעינן דעת שהוא צלול ה"ז ספק לעניין קידושין וגירושין:
חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים והאי חרש דקאמר היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל אינו שומע ומדבר הוא כפקח גמור ועיין בפרק מי שאחזו סימן ג' נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית:
אמר רמי בר חמא מ"ש חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין ומ"ש שוטה ושוטת דלא תקינו רבנן להו נשואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצ' ומן היבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן לפי שיש שלום ביניהם תקינו להו רבנן נישואין שוטה ושוטת דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר אצל נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נישואין מיהו היכא שנשאת כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור את עצמה (כתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אע"פ שדלה וחלושה קידושיו קידושין גמורים וכן גירושין ואם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורי' ואם עתים צלולה ועתים משובשת ולא ידעינן העת שהוא עומד בדעתו ה"ז ספק) ומ"ש חרש דתקינו ליה רבנן נשואין ומ"ש קטן דלא תקינו להו רבנן נישואין חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נשואין והרי קטנה דאתי לכלל נשואין ותקינו לה רבנן נשואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר מ"ש קטנה דממאנת ומ"ש חרש' דלא ממאנ' דא"כ מימנעי ולא מנסבא לה ומ"ש קטנה דאכלה בתרומה כדלקמן במתניתין ומ"ש חרשת דלא אכלה גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת וליכול קטן אוכל נבילות כו' גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת וליכול בתרומה דרבנן דהא אית לה נישואין מדרבנן גזירה דילמא אתי לאכול בדאורייתא ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומ"ש חרשת דלית לה כתובה דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה וקטנה דאית לה כתובה מנלן דתניא הממאנת והשניי' והאיילונית אין להן כתובה אבל יוצאת בגט וקטנה יש לה כתובה וחרשת דלית לה כתובה מנלן דתנן חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אעפ"י שנתפקח החרש ונשתפ' השוטה אין להן עליהן כלום רצו לקיימן יש להן כתובה ופקח שנשא חרשת או שוטה אעפ"י שכתב לה מאה מנה כתובת' קיימ' מפני שרצה לזון מנכסיו טעמ' דרצה הא לא רצה לא דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה א"כ פקחת לחרש נמי לתקני לה כתובה דא"כ ממנעי ולא מינסבי לה יותר משהאיש רוצ' לישא האש' רוצ' להנשא וכ' הרי"ף והא דאמרי' פקחת לחרש לית לה כתובה ה"מ דאינסיבה ליה מעצמו אבל אי אינסיבה ליה בי' דינא וכתבו לה כתובה אית לה כדאמ' ההוא חרש דהיה בשבבותי' דרב מלכיו ואנסבי' איתתא וכתב לה ד' מאות זוזי' מנכסי' אמר רבא מאן חכים למעבד כי האי מילתא אלא רב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אלו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי: