ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק אחד עשר · ב
דין ביארנו דהבא על בת בנו מן הנשואין חייב שתים:
מהנ"מ דמי שאנס אשה דמותר ליש' את בתה או אמה דת"ר בכל העריות נאמרה שכיבה וכאן נאמרה קיחה ואיש כי יקח אשה ואת אמה דרך לקוחי' אסרה תורה והיינו בראשונה דבשניה לא שייכ' לקוחין דלא תפסי בה קידושין מאחר שהיא אסורה עליו באיסור ערוה רבא אמר אנס אשה מות' ליקח את בתה מהכ' כתי' ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה הא ערות בת בנה ובת בתה תגלה וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בת' לא תקח הא כיצד כאן בזנות כאן בנשואין ואיפוך אנא פי' התוס' ונימא דבזנות אסורה בעבור שעבר על ומלאה הארץ זימה כו' ומשני עריו' שאר כתיבא בהו בנשואין אית בהו שאר בזנות לית בהו שאר ויש בכאן להקשות מאי דייק רבא קראי אהדדי דלמ' לעיל' אבת בנה ואבת בתה נמי חיי' אפי' בזנו' אלא דאבת בנו חייב תרתי אחת משו' בת בנה וא' משום בת בנו וכן האמת שאם בא על בת בנו מן הנשואין חייב שתים וא"כ נימא ה"ה בזנות נמי כה"ג וי"ל דרב' סבר דלא שיי' לומ' חייב ב' א"ל שתמצ' כל שם בפ"ע כגון שחיי' על בת בנו שלא בבת בנה וכן בבת בנה שלא בבת בנו א"כ אי אמרת דבזנות לא מחייב אתא שפיר אבל אי מחייב אף בזנו' לא משכחת שם בת בנו לחוד והארכתי בבאורים. ונראה דאף רבא אינו פליג על הבריית' ועיקר סמיכתו על הבריית' אלא דבעי אגב למידרש קראי שפיר על פי ההלכה: