אור ברסלב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק אחד עשר

פרק עשירי

א

דין אם אנס אשה או פתה מן התור' מות' לישא בתה וכן מדרבנן מותר לאחר מות האנוסה והמפותה ובחייה אסור מדרבנן ובארנו דאם כנס אין מוציאין ואפי' בשאר כל הקרובות נוהג זה הדין ואם נשא אשה ואנס את בתה או אמה חייב. ודין פלגש ראובן מותר בקרוביו כיון שלא קדשה ואם אמרה קדשני בפני שני עדים והלכו להם אסורה בקרוביו:

נושאין על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב תנינא להא דתנו רבנן אנס אשה מותר לישא את בתה נשא אשה אסו' לישא את בתה ולא דוק' ליש' קאמר דה"ה אף אם אנס חייב במתניתין והא דתני' הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה מדרבנן דשמ' יזנו עמה' אחר שישא את בתה (וכתב הרמב"ן ואם כנס לא יוציא וכן תני' בתוספת') ומתני' דקתני נושאין לכתחילה היינו לאחר מיתה של הנחשדת דתו לא איכא למיגזר וטעמ' מפרש התם. וכתב הריטב"א ונראים דבריו דוק' נקט אמה ובתה ואחותה דהני רגילי גבה משא"כ בשא' קרובותי' ועם כל זה ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא אחת מקרובותיה האוסרות אותה בנשואיהן ע"כ נראה דאפש' לרבות' נקט אפי' הני דקרובות טוב' ונימ' שלא יזנה עמהן אפ"ה אסירי וכ"ש אינך. כ' הרא"ש בתש' ראובן שהיתה לו פלגש והיו עוררין לומ' שהיה עמה בקידושין והוטל חרם על כל מי שיודע שהיה ביניהם קידושין שיבא ויעיד בב"ד ולא בא שום עדות כלל שהיא מותרת לבן אחיו וליתר קרוביו כדתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה כו' עד אבל אם יש עדים שאמרה האשה קדשני ראובן בפני ב' עדים והלכו למדינת הים נאסרה בקרובי ראובן אבל אם אמרה קדשני בסתם ולא אמרה בפני ב' עדים אין בדיבור' כלום דקידושין שלא בפני עדים לאו קידושין נינהו אפי' שניהם מודי' שאין דבר שבערוה פחות מב':

ב

דין ביארנו דהבא על בת בנו מן הנשואין חייב שתים:

מהנ"מ דמי שאנס אשה דמותר ליש' את בתה או אמה דת"ר בכל העריות נאמרה שכיבה וכאן נאמרה קיחה ואיש כי יקח אשה ואת אמה דרך לקוחי' אסרה תורה והיינו בראשונה דבשניה לא שייכ' לקוחין דלא תפסי בה קידושין מאחר שהיא אסורה עליו באיסור ערוה רבא אמר אנס אשה מות' ליקח את בתה מהכ' כתי' ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה הא ערות בת בנה ובת בתה תגלה וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בת' לא תקח הא כיצד כאן בזנות כאן בנשואין ואיפוך אנא פי' התוס' ונימא דבזנות אסורה בעבור שעבר על ומלאה הארץ זימה כו' ומשני עריו' שאר כתיבא בהו בנשואין אית בהו שאר בזנות לית בהו שאר ויש בכאן להקשות מאי דייק רבא קראי אהדדי דלמ' לעיל' אבת בנה ואבת בתה נמי חיי' אפי' בזנו' אלא דאבת בנו חייב תרתי אחת משו' בת בנה וא' משום בת בנו וכן האמת שאם בא על בת בנו מן הנשואין חייב שתים וא"כ נימא ה"ה בזנות נמי כה"ג וי"ל דרב' סבר דלא שיי' לומ' חייב ב' א"ל שתמצ' כל שם בפ"ע כגון שחיי' על בת בנו שלא בבת בנה וכן בבת בנה שלא בבת בנו א"כ אי אמרת דבזנות לא מחייב אתא שפיר אבל אי מחייב אף בזנו' לא משכחת שם בת בנו לחוד והארכתי בבאורים. ונראה דאף רבא אינו פליג על הבריית' ועיקר סמיכתו על הבריית' אלא דבעי אגב למידרש קראי שפיר על פי ההלכה:

ג

דין דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו אפי' לכתחילה:

מתני' נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר' יהודא אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ודרש קרא דכתיב לא יגלה כנף אביו היינו אנוסת אביו ואינו אלא באזהרה כדי להשמיעך דת"ק שרי אפי' לכתחילה וכן הילכתא דשרי אפי' לכתחילה וקרא דלא יגלה כנף אביו אתי' לשומרת יבם של אביו וחייב עליה משום אשת אחי אביו ומשום לא תהיה אשת המת וגו' ומשום לא יגלה:

ד

דין הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין ואפי' הורתו של ראשון שלא בקדוש' ושל שני הורתו ולידת בקדושה וכן השפח' שנשתחררו בניה עמה ואפי' תאומי' ולידת' בקדוש' אין חולצין ולא מייבמים:

מתני' הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין ואפי' הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה וכן השפחה שנשתחררו בניה עמה וכל זאת אמרי שאפי' הן בודאי מאב א' כגון תאומים שניהם לידתם בקדושה אפי' הכי אין חולצין כדאי' להדי' בבריית' והיינו טעמ' משו' דאפקרה רחמנא לזרעי' כדכתי' וזרמת סוסי' זרמתם והא לך ל' הבריי' ב' אחין תאומי' גרים או משוחררי' לא חולצין ולא מייבמין ואין חייבי' משו' אש' אח הי' הורת' שנא בקדוש' ולידת' בקדוש' לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבי' משום אשת אח היתה הורת' ולידת' בקדושה הרי הן כישראלי' לכל דבריהם ומ"מ לענין לדון את הישראל אינו כשר עד שיהא אמו מישראל ולענין חליצ' עד שיהא אביו ואמו מישראל:

ה

דין גרים שהם אחין מן האם או מן האב ומן האם אסורים לישא נשי דאהדדי ואין חילוק בין נולדו שתיהם בקדושה או א' לידתו בקדוש' והב' שלא בקדוש' והיכ' שא' לידתו שלא בקדושה וא' הורתו ולידתו בקדוש' לכתחיל' אסו' ליש' אשת אחיו ובדיעב' אין מוציאין ובאחין מן האב אסורי' בעריות שהיו אסורים בנכריו' דהיינו אשת אביו ואחות אביו:

בני יודן אמת' אישתחרר שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דאהדדי פי' כל אח' יכול לישא את אשת אחיו א"ל רבא והא רב ששת אסר א"ל הוא אסר ואנא שרינן ומסיק אחין מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי למינסב נשי דהדדי שהרי משום לא יאמרו באנו מקדושה חמור' לא שייכ' שהרי אף בגיותן לא נאסרו ומשום דלא אתי לאחלופי בישרא' לא שיי' דהכל יודעי' שאין אבו' לנכרי מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור' משו' אחלופי כ"פ מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדינן ולא את' לאחלופי ומאן דאסר סבר נמי בני פלנית' קרו להו ואתי לאחלופי א"ד פליג רב אחא אפי' באחיו מן האם דליכ' למימר אתא לאחלופי דהכל יודעים דגר שנולד כקטן דמי וכת' הרי"ף ואקשינן לר' אחא בר יעקב ופריק ואעפ"כ כיון דלא אפסיק הילכתא כוותי' בהדיא עבדינן לחומר' והריטב"א כתב בשם מורו שנראה לו דעת הפוסקים להקל מאחר דאיסור' דרבנן הוא ורב אחא רמי אנפשי' למעבד עובד' ולומר אף שרב ששת אסר אנא שרינן מכלל דקי' ליה שפי' בשריות' כו' ואני אומ' אדרב' מאח' שהוא מדרבנן אין חידוש אם סמך רב אחא אסברתו למשרי אבל מ"מ מאחר דרבא תמה על שריות' דיליה והקשה לו מרב ששת משמע דקאי כותיה ועוד הסוגיא דבפר' ב' לעיל סי' ח' דאמ' גבי אחיו מן האם מ"ש עדו' מערו' כו' משמע להדיא דיש איסור ערוה מן האם בגרים כמו גבי ישראל משום דלא אתי לאחלופי בישראל וכ"ד התו' ועיקר. ולפ"ז באחין מן האם בין שלא מן האב או אף מן האב אסורין בכל עריות שאסורין בישראל אף שלא היו אסורין בנכריותן משום דלא אתי לאיחלופי אף דללישנ' בתר' אפשר דלא פליגי רב אחא ורב ששת אלא במן האם לחודא אבל מן האם ואף מן האב כ"ע מודו דשריין וכ"ד הרמב"ן שכ' לא גזרו בשאר מן האב אפי' הן ודאי מן האב כגון תאומים אלמא אעפ"י שהן נמי אחין מן האם מ"מ לא גזרו מ"מ נראה בעיני דלא פליגא לישנ' בתר' אלישנ' קמא אלא דס"ל ללישנ' בתרא דרב אחא שרי אף מן האם לחוד' דעובד' דבני יודן אמת' דמשמע מן האם לחוד' אבל בהך סבר' דללישנ' קמא אוסר רב ששת אף באם ואב מנ"ל דפליגי עליה וכן משמע לישנ' דתלמוד' דקאמר וא"ד פליג רב אחא אפי' באחין מן האם משמע להדיא דלישנ' בתרא לא בא אלא לטפויי בהא אבל לישנ' קמ' כדקאי קאי וכן פסק הטור להדי' ואין חילוק בין נולדו שתיהן שלא בקדושה או א' לידתו בקדושה והשני שלא בקדושה אבל היכ' שאחד לידתו שלא בקדושה והשני אף הורתו בקדושה נוטה דעת ר"י דלא שייך ביה איחלופי כיון שרחוקים הן מהדדי ומ"מ לא נראה להתיר לכתחילה ואף ר"י לא כתב בבירור למשרי אלא נרא' שאין מוציאין אות' ממנו אם נשא אשת אחיו בכה"ג. ובאחין מן האב אפי' אינן ודאין אלא שהן בחזקת ודאין אסורין בכל העריות שהיו אסורין בנכריותן כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' וכגון אשת אביו לר"ע דדריש בפ' ד' מיתות ע"כ יעזו' איש את אביו ואת אמו זו אשת אביו ולר"א אחות אביו אבל אחות אביו לר"ע ואשת אביו לר"א שריין דלאו איכ' משום שמא יאמרו כו' ולא משום אחלופי דלא שייך קירבת' דאב בגרים. ולענין הלכה כר"ע או כר"א פסק בעל ה"ג וכ"ד הרמב"ם ויש פוסקים כר"א משום דרבנן דר"מ סברי כוותיה בפ' ד' מיתות והרא"ש לא הכריע ע"כ ראוי להחמיר ולאסור בשניהן וכ"כ הטור. ולקמן בסי' מ' נכיח דעיקר הלכה כר"א:

ו

דין נכרים שנתגיירו איש ואשתו אינו יכול לפוטרה בלא גט אפי' לא בא עליה משנתגיירו:

פסק כתב בנ"י וז"ל אמר המחבר ומיהו נכרים שנתגיירו איש ואשתו אם רצה מקיים אם רצה פוטרה ואפי' מחיים של גר מותרת לאחרי' בלא גט ואע"ג דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמור' כו' משום דאותו אישות אין לו עיקר דכשנתגיי' פקע דאל"כ אפי' בגט לא משתרי לעלמ' דאינהו לאו בני גט בנכריותן נינהו וא"כ יאמרו באני מקדושה חמורה כו' ותהיה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי לית' דכל זמן שלא ידע' אחר שנתגייר ההוא אישות דה"ל בנכרי' פקע מיניה כשנתגייר וכ"ע ידעי הכי וכן דעת גדולי הפוסקים עכ"ל. ואני אומר גדולי הפוסקים לא ראיתי ואם קבלה בידו לא אחלק על קבלתו אכן לסבר' בא לדון נדון כנגדו כי נראה דודאי שייך למימר הכא באנו מקדושה חמורה ומה שהוא אומר א"כ אפי' בגט זה נמי מאחר שהישראל פוטר בגט לא שייך למימר באנו מקדושה חמורה דלא עדיף מישראל וכל היכ' דאמרינן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' היינו בדבר שאף הישראל אסור כו' אבל במה שהישראל נוהג היתר פשיט' דליכא למימר שמא יאמרו וגם לא מסתבר' שיוכל לפוטרה בכדי א"כ עניה זו לשוא שמרה ויאמרו כך עושים לגרים:

ז

דין גר שהיתה לידתו בקדוש' והורתו שלא בקדוש' נשא אחותו מן האם יוציא אפי' אות' שאף לידתה שלא בקדושה ואי הוה אף הורתו בקדושה מותר באחותו שנולדה בגיורות:

ת"ר גר שהיתה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא אפי' אות' שאף לידתה שלא בקדושה מ"מ אסורה מדרבנן דילמא אתו לאיחלופי או משום שמא יאמרו כו' אבל אי הוה האי גר אף הורתו בקדושה לא שייך למימר גבי אחותו שנולדה בגיור' דילמא אתו' לאחלופי כיון דזה הכל בקדושה וזו שלא בקדושה כסבר' ר"י ואף שמא יאמרו כו' לא שייך בכה"ג מאחר דהורתו בקדושה הוא כישראל גמור וליכא ביה צד נכרית כלל וכן פי' ריב"ן אבל אחותו שנולדה אחריו חייב עליה כרת. אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האם מן האם יוציא אחו' האב מן האם ר"מ אומר יוציא וחכ"א יקיים וכולהו אליבא דר' אליעזר דדריש את אביו זו אחות אביו ואת אמו זו אחות אמו ואף אם הלכה כר' אליעזר מ"מ אחות האם מן האב יקיים דהלכה כחכמים ומותר באשת אחיו מאמו ומפ' תלמוד' דאיירי שנשא בנכריו' ולא בא עליה אחר שנתגייר וקמ"ל דלא ליגזר כשהו' נכרי אטו כשהו' ישראל ומות' באשת אחי אביו ושאר כל העריות מותרת לו לאתויי אשת אביו והיינו דלא כר' עקיבא דאי לר' עקיבא מאחר שדרש את אביו אשת אביו א"כ אסורה משום שמא יאמרו כו' ולכאור' נראה לומר דבודאי הלכה כר"א מדסת' להדיא דלא כר"ע ולא קתני נמי ואיכא דתני אסור כמו דתני לקמן בפלוגת' דר' ישמעאל ור' עקיבא ועוד לקמן סתם התנא אליבא דר' עקיבא גבי חמותו והכא לא סתם כוותיה ולא תנא ליה ואפי' באיכא דתני כו' ש"מ ק"ל דלא כוותי' דרשינן דלר"א מסתבר קראי דדרשינן את אביו ואת אמו כנ"ל בחד גווני ומ"מ מאחר שיצא מפי הגאוני' דהלכ' כר"ע יש לחוש ולהחמיר. ואם נשא אשה ובתה וה"ה אשה ואחותה כשהיה נכרי כונס אחת ומוצי' ולכתחילה לא יכנוס ומפרש תלמודא דה"ק אף כל הני דאמרי לעיל יקיים לכתחילה לא יכנוס דהיינו אחותו מן האב ואחות האב מן האם ואחות האם מן האב לחכמים משום מראית העין ופסק הרא"ש והוא מדעת התו' ומ"מ אשה ובת בנה או אשה ואחות מן האב אף לכתחילה מותר לכנוס ואף דאחות האב כו' דאמרי רבנן יקיים ואפ"ה אמרינן בפר' ב' דלכתחילה לא יכנוס שאני הכא שאין האיסור בא אלא ע"י אישות וגם הוא מצד אב דאיכ' תרתי לריעות', מתה אשתו מותר בחמותו ואיכ' דתני אסור בחמותו ומפרש תלמודא חדא כר' ישמעאל וחדא כר"ע מאן דאסר כר' ישמעאל דאמר חמותו לאחר מיתת אשתו לגבי ישראל כשרים אפי' באיסורא קמי קאי מ"ה החמירו אף גבי גרים ומאן דשרי כר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה אינו בכשרי' אלא בכרת וקלש לה איסור' לא החמירו כ"כ לאסור בגרים מאחר שמן הדין בגרים אף מחיים שרי ומה שכתבנו שהיא בכרת כן פי' התו' וכן כתב הרמב"ם אבל רש"י פי' בפרק הנשרפים שאין בה אלא איסור' דאוריית' מארור שוכב עם חותנתו וכ"כ הסמ"ג להדי' וכן דעת הרמב"ם והרשב"א. וכתב הרא"ש לאסו' בחמותו דק"ל כר' ישמעאל דחמותו לאחר מיתת אשתו בשריפ' וגזרו בגרים כו' וכן פסק ר"ח ויש פוסקים כר' עקיב' וכן נראה עיקר דהלכה כר' עקיבא מחבירו וכל היכ' דלא אשכחן בהדיא דלא כוותי' לא סתרינן האי כללא כלל ואף ברייתא דהכא סתם כר' עקיבא ותנא דבי ר' ישמעאל בלשון ואיכא דתני אסור. ומ"ה חמותו לאחר מיתת אשתו בגרים שרי:

ח

דין ה' נשים שנתערבו ולדותיהן והיה לכל אח' כן ודאי והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ד' חולצין לאחת ואח"כ מייבם אותה החמישי אבל יבומי מתחל' לא ואח"כ הוא ושלש' חולצי' וא' מייבם וה"ה שהאחד רשאי לייבם כולהו וביארנו דאם לא היה רק ב' תערובות האח' יחלוץ לשתיהן והאחד מייבם שתיהם וזה עדיף ואין חילוק בין מתו התערובות למתו הוודאין:

מתני' חמש נשי' שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובו' ונשאו נשי' ומתו והי' לכל א' בן ודאי ארבעה חולצין לאחת ואחד מייבם אותה ואח"כ הוא ושלשה חולצין לאחת ואחד מייבם נמצאו ארבעה חליצו' וייבום לכל אחת ואחת ולעולם החליצות מקודם דלא ליפגע יבמה לשוק ואין חילוק בין מתו התערובות או מתו הוודאין ומפרש תלמוד' שה"ה נמי שאחד יכול לישא כל החמשה נשים אחר שחלצו להם הד' אלא. דבכה"ג טפי עדיף דדילמא מתרמיא דכל חד וחד מייבם דידיה. ולכאור' נראה בעיני לפרש דדוק' בכה"ג שהן חמשה אבל אם אינן אלא שתי תערובות נראה דעדיף טפי שאחד יחלוץ לשתיהן והשני מייבם את שתיהם דמקיי' מצות יבום בודאי ממה שיהא בספק דשום א' לא יקיים וכו':

ט

תניא היה ר"מ אומר איש ואשה פעמי' שמולידין חמש אומות כיצד ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק ולהן שני בני' ונתגייר אחד מהן נמצא אח' גר ואח' נכרי הטבילן לשם עבדות ונזקקו זה לזה הרי כאן גר נכרי ועבד וממזר שחרר שניהם והשיאן זה לזה הרי כאן גר נכרי ועבד וממזר וישראל מאי קמל"ן נכרי הבא על בת ישראל הולד ממזר. ולפי מה דק"ל בפ' החולץ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אפ"ה אשכחן ה' אומות וכגון שהולידו עוד בן אחד שהוא עבד ושיחרר האדון אותו דה"ל נכרי ועבד ומשוחרר כו' ומשוחרר עם גר חשבינן כשנים דהא בפרק עשר' יוחסין חשיב להו נמי בתרי גרי' ומשוחררי':

י

דין דעבד כמקרקעי דמי ומשועבד לכתובה:

ת"ר יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהן בן ושחרר את השפחה נשאה ועמד וכתב כל נכסיו לבנה ומת ונפלו הנכסים לפני אותו הבן נמצ' שמוכר הבן את אביו העבד להגבות לאמו כתובתה וקמל"ן דעבד כמקרקעי דמי ומשועבד לכתובה והאידנ' גביא אפי' ממטלטלי כמו שכתבנו בפרק נערה סי' כ"ד:

יא

דין האשה שנתערב ולדה בולד כלתה הגדילו התערובו' ונשאו נשים ומתו אז בני הכלה חולצין ולא מייבמים בני הזקנה חולצין או מייבמים מתו הוודאים אז התערובו' חולצין לבני הזקנה ולא מייבמים ולבני הכלה אחד חולץ בתחילה ואחד מייבם:

מתני' האש' שנתער' ולד' בולד כלת' הגדילו התערובו' ונשאו נשים ומתו בני הכל' חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו בני הזקנ' או חולצין או מייבמין שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו מתו הכשרים כלומר הוודאין אז התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ספ' אשת אחי אביו לבני הכלה אחד חולץ בתחילה ואחד מייבם כהנת שנתער' ולד' בולד שפחת' הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן פי' כשבאו שניהם יחד אז נוטלין חלק א' אבל לאחד אין נותנים אפי' בא בטענ' ברור' ואמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם עבד אני תנו לי בשביל רבי אפ"ה אין חולקין לו שלא יעלוהו ליוחסין כדלקמן ואינן מטמאין למתים ואינן נושאין נשים בין כשרות בין פסולו' הגדילו התערובות ושחררו זה את זה וכופין אותן לכך אז נושאין נשים ראויו' לכהונה ואינם מטמאין למתי' ואם נטמאו אינן סופגין את הארבעי' ואינן אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש ואינן חולקין על הגורן אפי' באים שניהם יחד דשמ' אתי לידי תקלה שיאכלוה ומוכרין את התרומה פי' שצריכין להפריש תרומה מכח ספק דכל א' שאין ישראל הוא ולכהנים אינן צריכין ליתן דכל חד אמר אייתי ראי' דלאו כהן הוא מ"ה מוכרין והדמי' שלהן ואינן חולקים בקדשי המקדש ואין נותנין להם קדשים ואין מוציאין שלהם מידיהם פי' הנכון אם חייבי' עולה או חטאת ואשם אין כופין אותן לתת לאנשי משמר להיות עבודו' ועורו' שלהם דכל אמר כהן אני וכהן מקריב בכל שעה שירצה אפי' במשמר של אחר ומ"ה יכול לעשו' אפי' שליח במקומו כמו חולה וזקן וכן איתא בירושלמי ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה ובכורו אם אינו רוצה ליתן לכהן להקריבו יהא רועה עד שיסתאב ואז יאכלנו במומו ונותנין עליו חומרי כהני' וחומרי ישרא' מפרש תלמוד' מנחותיהם שנקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהן שיאכל בליל כיצד יעשה הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפרדין על בית הדשן כי שני בתים היו אחד היה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי המוקדשי' במקו' ששורפי' פסולי המוקדשי' שם היו מתפרדי' היינו נשרפין ודוגמת' בסוט' עד שלא נמחקה המגיל' אמרה איני שותה מגלת' נגנז ומנחת' מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב ליה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפו' ומ"מ נראה שאינ' נשרפת כמות שהיא במקום אחד אלא מתפזרת ונשרפת:

יב

דין חרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ועבד ואשה וערל וטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ולכולהן שולחין לבתיהם חוץ מנושא אשה שאינה הוגנת וטמא ובמקום שחולקי' מעשר שני נותני' לאשה תחילה ות"ח ואשה ת"ח קודם:

ת"ר עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן חרש שוטה וקטן משום דלאו בני דיע' נינהו וטומטום ואנדרוגינוס משום דבריה בפני עצמו הו' והעב' כדי שלא יעלוהו ליוחסין ויאמרו כהן הוא והאשה משום חשדא או גזרינן אטו גרושה וערל וטמא משום דמאיסי ונושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנסא עד שיגרשנה וכולם משגרי' להם לבתיהם וה"ה שחולקין להם משאר קדשי הגבול חוץ מנושא אשה שאינה הוגנת לו וטמא שאינו אונס גמור דה"ל למיזהר אבל ערל שולחין לו והרמב"ם כ' שאין שולחין לו והוא נגד התלמוד להדיא ואולי היה לו גירסא אחרת. עוד מסקינן בבריית' העבד והאשה אין חולקין להם כו' ובמקו' שחולקי' מעשר עני נותנין לאשה תחילה משום זילותא אמר רבא מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינ' קמאי הוי שרינן תיגרא דגברא ברישא [וכו'] משו' זילותא. ומ"מ ת"ח ואשה ת"ח קודם משום כבוד התורה:

דין מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לשני היו לה בנים מן הראשון ומן השני חולצין ולא מייבמים וכן הוא להם חולץ ולא מייבם היו לו אחין מן הראשון ואחים מן השני שלא מאות' אם ומתו כולם ולא נשאר רק הוא לבדו אז הוא חולץ ומייבם והם א' חולץ וא' מייבם היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה הראוי' לכהן: יג מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ומן השני חולצין ולא מייבמין וכן הוא להם חולץ ולא מייבם היו לו אחין מן הראשון ואחין מן השני שלא מאותה האם פי' ומתו כולן ולא נשאר כ"א הוא לבדו אז הו' חולץ ומייבם והם אחד חולץ וא' מייבם היה א' ישראל וא' כהן נושא אשה ראויה לכהן ואין מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי הקדשים ואין נותנין לו את הקדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים היו שניהם כהנים אונן עליהם והם אוננין עליו הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין עליו הוא אינו יורש אותם אבל הם יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה אם לא הכה ולא קלל בבת אחת אלא בזה אחר זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד ובבית א' נוטל חלק א' והא דעולה במשמרו של זה כו' מפר' תלמודא עלה בע"כ קאמר שאפי' שתי המשפחות כופין אותו להקריב משום פגם משפחה מאחר שהוא ספק משפחות אם לא יראו אותו שיקריב יאמרו פסול הוא:

יד

דין י' כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל משתיקין הולד מדין כהונה ודוקא בזנות אבל בנשואי' לא גזרו:

אמר שמואל י' כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתיקי אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מני אלא שמשתקין אותו מדין כהונה מ"ט אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא הא דבעינן זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכי גזרו רבנן בזנות אבל היכא ששניהם בנשואין לא גזור רבנן ובזנות מי גזור רבנן והתנן מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה מאי אחר בעלה אילימא אחר מיתת בעלה אימא סיפא והוא אונן עליהם והם אוננין עליו דבשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה בנשואין דשני וליקוט עצמו' דקמא אלא הם אוננין עליו היכא משכחת לה קמא הא מית ליה ואלא בגרושה מאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא סיפא הוא אין מטמא להם והן אין מטמאין לו בשלמא הן אין מטמאין לו לחומר' דכל חד וחד דילמא לאו בריה הו' אלא הוא אין מטמ' להם אמאי בשלמא לשני לא מטמ' ליה אלא לראשון ליטמ' ליה ממ"נ אי ברי' הוא שפיר קא מיטמ' ליה ואי בר בתרא הוא שפיר קא מיטמ' לי' דחלל הוא אלא לאו בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא עולה במשמר של זה ושל זה ותיובתא דשמואל אמר רב שמעי' בממאנת ממאנת מי קא ילדה והתני רב ביבי קמיה דר"נ שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות כו' משכחת לה בקידושי טעות וכדרב יהודה משום ר' ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפי' בנה מורכב על כתיפ' ממאנ' והולכת לה. והרמב"ם הביא המשנה כצורת' בפ' ב' דאיסורי ביאה וכתב נמי הא דשמואל וכן הטור אחריו ולא אבין דעתו דהא שמואל לא מתרצה אלא כר' ישמעאל כו' ואנו לא ק"ל הכי כדאית' בפ' בא סי' נמנו וגמרו שאין הבת ממאנת אחר שתביא ב' שערות וכ"ש כשבעל וכ"פ הרי"ף והרא"ש אחריו בפ' המדיר וא"כ אם איתא להא דשמואל לא משכחת הא שאין מטמא להם אלא בזנות וא"כ איך עולה במשמרו של זה ושל זה א"ל דמשכחת שבעל נמי על תנאי דכ"ע מודו דלא בעי גט א"כ הוי בזנות דלא קרי נשואין אלא היכא דבעי גט או מיאון. והמ"מ כת' שדעת הרמב"ם דמתוקמא מתני' שפיר במיאון דס"ל שתוכל הקטנה להתעבר ולא למות ותוכל למאן קוד' ליד' שהבני' אינ' כסימני' [אלא] משעת ליד' ולא מפרע כדמוכח בדבריו פ' י"ט דאישו' ולפי דבריו צ"ל הא דמוקי מתני' אליב' דר' ישמעאל לומ' דמילת' דשמואל לטעמי' הו' דאתי אבל מ"מ קשה מאי מקשה תלמודא וקטנה מי מעב' כו' ואדחי דברי רב שמעי' דמוקי מתני' בממאנ' כפשוט' ה"ל למימר דמשכחת שפיר כגון שעוברה ולא מתה וממאנ' קודם לידה ותו ה"ל למימר וא"א שמואל מוקי מתני' לטעמיה כו' ועוד בפ' קמא סי' ה' כתבתי לשם דדברי התו' עיקר דבנים הם כסי' משעת עיבור קאמר וא"כ אם נבא לקיים דברי שמואל צריכין לומר דמתני' אתא כר' ישמעאל ולאו אליבא דהילכת' וא"כ לא משכחת עולה במשמרו של זה ושל זה אלא בנישואין וגירושין ומטמא לאביו הראשון ממ"נ וכן עיקר:

טו

דין כהן שבא על הפנוי' וידוע בודאי שב' עלי' והי' אמר' שנתעבר' ממנו מקודם והוא אינו בפנינו הולד כשר לכהונה והיכ' דלא ידעינן שבא עליה והיא אמרה שמכהן נתעברה אפי' אינ' נחשד' מאחרים אלא מן הכהן אינו כשר לא לכהונה ולא לירושה:

פסק כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' י"ו על הכהן שבא על הפנויה אלמנה וילדה ממנו בן נ"ל שכשר לכהונה אע"ג דבפ"ק דכתובו' פריך לר"י דאמ' שלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מדתניא בד"א בעדות אשה בגופה אבל בעדות אשה בבתה הולד שתוקי מאי לאו שתוקי וכשר ומי איכא שתוקי וכשר אין כדשמואל דאמר י' כהנים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי שמשתקי' אותו מדין כהונה אלמ' אפי' לר"י דמכשיר בבתה מודה שפסול לכל דין כהונה לשמש ע"ג המזבח ולישא כפיו אלא שהוא כשר שאינו פוסל בביאתו י"ל דה"מ היכ' שאין הבועל לפנינו דבהכי איירי פלוגת' דר"ג ור' יהושע כדמשמע הת' גבי עובדא דארוס וארוסתו וכ"ש לענין זרעו מיוחס אחריו דאינו אלא מעלה כיון דשניה' מודים קרינן ביה זרעו מיוחס אחריו ואין לומר דאפקר' נפשה גבי עלמא דלא ק"ל כאביי דאמר בשלהי אלמנה לכ"ג מיגו דאפקרה נפשה לגבי ארוסה אפקרה נפשה לגבי עלמא ואע"ג דאמרינן בפ' החולץ הכל מודי' בבא על חייבי כריתות שהולד פגום וסת' פנויות בזמן הזה בחזקת נדות הן דהוא מחייבי כריתות דהא אפסק' התם הילכת' כר' אבין דאמר מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה ע"כ תוכן דבריו ומהרר"י קאר"ו הביאו אבל קיצור דבריו שכתב דהא דלא ק"ל הילכת' כאביי כו' דאמר מיגו דאפקר' נפשה לגבי ארוס כו' שיש קצת להשיב ולומ' דניהו דלא ק"ל גבי ארוס' כאביי לפי שהיא בחזקת אשת איש לכ"ע אבל גבי פנויה שהיא לכ"ע כשרה א"כ היא בחזק' זונה וכשם שזינת' מזה כך זינתה מאחר (ועוד יש להשיב דשמא לענין איסור כהונ' שאני דמעל' עשו ביוחסין כהונ' כדאשכחן בפ"ק דכתובו') אבל האמת שמסקינן לשם להדיא סי' י' דאפי' גבי פנויה לענין כהונה, לא אמרינן היכא דוודאי בא עליה כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר אליבא דרב' דפליג על אביי ללישנא קמ' וללישנ' בתרא אפי' היכא שנחשד' נמי מאחרי' פי' שיצא עליה קול רינון דהיינו ש"ר בעלמא אלא שהמגיד משנה כתב שהרמב"ם פסק לשם כלישנא קמא ולא מלאני לבי להקל לכתחיל' לענין כהונה כאשר כתבתי לשם. ונראה בעיני מה שכת' הרא"ש דלעיל מאחר דשניהם מודי' כו' דכשר לכהונה לאו דוק' דמודי' אלא דהיכא שידוע שבא עליה אפי' לא נתעברה מאותו ביאה אלא שהיא אומר' שממנו נתעברה מקודם והוא אינו לפנינו אזי כשר הולד לכהונה ואפשר אם אף אותה לא בדקוה אפ"ה כשר מאחר שזה בא עליה בודאי ואינה נחשדת מאחרי' גם העיבור תלינן ביה אבל היכא שאינו ידוע שבא עליה אלא שהיא אמרה שמכהן הוא אפילו אינה נחשדת מן אחרי' אלא מן הכהן אינו כשר לא לכהונה ולא לירושה ואמרינן כשם שזינתה כו' וכן פסק הריטב"א לעיל בפרק אלמנה לכ"ג סי' י"א:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה