אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות חמש עשרה נשים › יא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

חמש עשרה נשים · יא

ט

דין בני עיר אחת נוהגין איסור בדבר א' ובעיר אחרת נוהגין היתר אם באים בני העיר אוסרים לעיר המתירים צריכים המתירים להודיע להם שנוהגין היתר ואח"כ יכול האוסר לסמוך עליהם וכן בכל כה"ג:

מסקינן במס' שבת פ' כירה ומייתי לה הכא ר' אבהו כי איקלע לאתרי' דריב"ל הוי מטלטל שרגא פי' נר שכבה וכי איקלע לאתריה דר' יוחנן לא הו' מטלטל שרגא וכ' המרדכי בהאי פירקן ש"מ בני מגינצא שנוהגים איסור בשיפולי ריאה ואוסרי' מחוב' לקרקע בב' י"ט של גליות עד ערב מוצאי י"ט בכדי שיעשו וגם אוסרי' ריחא מילתא ובגרמישא מתירין אלו דברים וכשבאים בני מגינצא לגרמישא צריכ' להודיע להם ואז כשמודיעי' להם אם דעתם נוטה להתיר אחריהם מותר לנהוג כמות' אע"פ שאסו' במקומו כדאמר בפ' כירה כי איקלע ר' אבהו כו' ופריך תלמודא הכא ור' אבהו היכא עביד הכא הכי ומשני ר"א כריב"ל ס"ל ומשום כבודו של ר' יוחנן היה נזהר ופריך והאיכ' עבדא ומשני דמודיע לעבדו דס"ל כריב"ל נראה שהוא מבין הפשט והאיכא עבדא של ר' אבהו שלקח עמו ממקום שנוהגים איסו' דהיינו אתרי' דר' יוחנן וכשבא למקום אחר טלטל יראה עבדו ויתמה בדבר שהרי אסור באתריה ומשני שהודיע טעם הדבר לעבדו למה טלטל דס"ל הלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כדאיתא בסדר תנאים ואמוראי' וכן הביאו התו' בפ' ג"ה וא"כ כשהודיע הטע' לעבדו אז לא יתמה העבד וידע דשרי וכן נמצא במקצת מרדכי להדיא וז"ל ומודיע לשמעיה כדי שלא יתמה ומדברי רש"י לא משמע הכי שפי' והאיכא עבדא פי' עבדו של ר' אבהו דלא מסיק אדעתיה ויטלטל אף באתריה דר' יוחנן הואיל וחזי ליה לר' אבהו דמטלטל בעלמא ולפי זה משני שהיה מודיע לו שלא יטלטל באתריה דר' יוחנן משום כבודו ולפי זה אין ראייה כלל וגם תוכן הדין לא אדע איך מודיעי' להם אם מודיעי' להם בני גרמישא טעם לדבר איך שהוא לאיסור שלא כדין אפי' במקומו יכול אחד לחזור ולנהוג היתר לעצמו וכן יכול החכם להתיר בפניהם כמו שמוכח בירושלמי וכן כותבין התו' והרא"ש בפרק מקום שנהגו ואם אינם מסבירים להם טעות שמוכח אלא אומרים להטעימם וסברתם ואלו שכנגדם ג"כ יודעים וחולקי' עליהם ואין כאן הכרע שמוכח אם צריך לנהוג כחומרי מקום שיצא משם בפרט מאחר שהוא מנהג שנתפשט מגדולי הוראה מה שחלקו בו גאוני עולם ואינו מנהג גרו' של מדיניי' כדמוכח בפרק מקום שנהגו הילכך אין תולה מידי במה שמודיע לו סברתו וטעמו ואפי' נראה לו קצת סברת המתיר א"ל בראייה שמוכח ואז יכול לחזור ולנהוג היתר אפי' במקומו ומ"מ יפה כתב שצריכי' המתירי' להודיע להאוסרי' ולא יאמרו כלם מאחר שאנו יודעים האמת שהוא מותר מה לנו לחומרת אלא צריך להודיע אל האוסר ומ"ה יכול שפיר האוסר לסמוך עליו שלא יאכיל אותו מין האסור לו וכן מצאתי במרדכי ארוך ז"ל אדם שאוסר עצמו בדבר המותר לאחרים ואחרים יודעים שמחמיר על עצמו אע"פ שידע שהוא מותר אלא שהדיר עצמו פשיטא לי שסומך על אחרים ואין לחוש שמא יאכילוהו כמו נזיר שאוכל בבית ישראל ולא חיישינן שמ' שם יין במאכל דלא עבר אלאו דלפני עור לא תתן מכשול וכן ישראל בבית כהן אלא זה ספק לי ראובן שפי' ממאכל לפי שנראה לו שאסור לאוכלו ושמעון נוהג בו היתר ונר' לו שראובן טועה בדבר וגם ראובן אם היה סבר שמותר היה אוכל מיהו יש לחוש לראובן שמא יאכילנו שמעון דתנן בפרק עד כמה החשוד על הדבר לא דנו לא מעידו או דילמא לא ספי אינש לחבריה מידי דלא כשיר' לי' ויש לדקד' מהאי דאיפליגי רב ושמואל דרב אמ' לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו ואסיקנא דעשו ומודעי להו ופי' רש"י ומ"ה לא נמנעו אלא שיכול לסמוך עליו ולא חש דילמא ספו ליה עכ"ל אז"ק:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה