אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות חמש עשרה נשים › ט

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

חמש עשרה נשים · ט

ח

מתני' כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו או הערו' פטור' בלא יבום וחליצה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני בתורת יבום שלא נאסרה עליו ולו אשה אחרת ומת ונפלה כשם שצרת בתו אסורה כיון שנאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה נאסרה עליו כערוה ממש כך צרת צרת' פטורה אפי' עד מאה כיצד אם מתו הן צרותיהן מותר' היתה בתו או אחת מכל העריות נשואו' לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת אחיו צרת' מותרת ואפי' כנס הצרה ואח"כ גירש הערוה וה"ה מיאנה או איילונית רק דלא אשכח בחמותו כדפי' לעיל וכל היכא שתוכל הערוה למאן כגון שהיא קטנה אף אם לא מיאנה צרת' חולצת ולא מתייבמת הואיל וקדושיה מדרבנן ואין כאן זיקה דאורייתא למפטר צרות ומ"מ אינה מתייבמת דהא הוי זיקה מדרבנן ודינה כספק ערוה שצרתה נמי חולצת ולא מתייבמת כדאיתא בפ' ד' אחין ופריך בגמר' תמאן השתא הערוה פי' ותעקר לנשואי' הראשונים ומשני תני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאבי הבעל ולא נרא' ככלתו מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא משום דבשע' נפילה נראית ככלתו ה"נ צרתה בשע' נפילה נראית כצר' ערוה ואסור' להתייבם אלא חולצת ואיתא בתו' והרי"ף והרא"ש הביא' אימתי אמרו אם מתו או נתגרשו צרו' מותר' דוק' בחיי הבעל אבל אחר מיתת הבעל צרותיה' אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותר' לאחר מיתת הבעל צרותי' אסורות להתייבם אלא חולצת ואם נמצאו איילונית בין בחיי בין לאחר מיתת הבעל צרותי' מותרת ופירשו התו' דהך תוספ' לא בא להשמיע לנו דאפי' נמצאת איילונית בחיי הבעל דנוכל לומ' שמא קיבל ולא קפיד אפ"ה אינה חשובה כאשתו הא אמרינן לעיל אפי' הכיר בה וכנסה מ"מ צרתה מותרת אלא בא להשמיענו דאפי' נמצאו איילונית אחר מיתת הבעל אע"ג דבשעת נפילה נראית כצרת ערוה וה"א לאסור כמו מיאנה אחר מיתת הבעל קמ"ל דלא דמי למיאון משום דגבי מיאון כל זמן שלא מיאנה חשובה כאלו לא מיאנה דהא מחוסרת מיאון אבל הכא דלא מחסר מידי רק שנמצא איילונית למפרע א"נ ממאנת אין לה קול ובשעת מיאון נראית כצרת בתו אבל איילונית יש לו קול וידוע שלא הייתה צרת בתו, ועיקר דין מיאנה ביבם אסור' לאביו תמצ' בפ' ב"ש סי' ד':

דין דאסור לעשות אגודות בעיר אחת דהיינו בשהחצי מורי' כאחר וחצי השני מורי' כאחר אבל שתי בתי דיני' בעיר אחת יכולי' לעשות כל אחד כשמעתי' ואפי' בחד בי' דינ' היכא דלא מוכח דפליגי שהרואה אינו מרגיש שרי ואין כאן אגודות:

מתניתין שש עריות שחמורו' מאלו ט"ו הראשונים ומהו חומר שלהן הכא כרת והתם כרת הכא ממזר והתם ממזר אלא זהו חומר שלהן שלא תמצא אותו שנפלו לפניו ביבו' דאינה יכולה להנשא לאחיו אלא לאחרים כגון אמו אנוסת אביו ואשת אביו אפי' אינה אמו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו שיש לה בנים צרותיהן מותרות והאי מתני' דקחשי' אמו סבר כר"י דאוסר באנוס' אביו אבל אני ק"ל כרבנן דשרו באנוסת אביו כדפי' לעיל סי' ה' א"כ לא תמצא אלא חמש עריות וכבר פי' סי' ב' מ"ט דצרותיהן מותרות מאחר שאינ' במקום יבו' וב"ש פליג על רישא דפירקין ואמרו שכל צרו' הערוה מותרת להתייבם וב"ה אוסרי' ואם חלצו הצרות לב"ש פסול' מן הכהונ' דחליצות' חליצ' ולב"ה מותר' שחליצ' אינה חליצ' ואם נתייבמה לב"ש כשרו' לב"ה פסול' לכהונ' מאחר שנבעלו באיסו' כרת חשובה כזונה ואע"פ שאילו אוסרין ואלו מתירי' אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו אלו מלישא נשים של אלו אפי' מן הסת' לפי שהיו מודיעי' אלו לאלו אשה זו צרת ערוה ולפי דברי' אסורה להתייבם וכן אשה זאת פסולה לדבריכ' וכן לענין טומאה אם אלו מחמירין ואלו מקילי' מ"מ לא נמנעו ולהשאיל כליהן אלו לאלו לפי שהיו מודיעי' מכאן פסק במרדכי והא"ז מי שנזהר בדבר אחד ובא למקום שאינ' נזהרים יכול לאכול עמו שבודאי זה יודיע לו כי מחויב להודיע לו ולא יוכל האדם לומר מה מזיק אם יאכל עמי הלא אני יודע בבירור שהדין עמי כי לא עדיף מבית שמאי והלל שהיו מודיעים ודורש קרא בבריית' לקיים האמת והשלום אהבו ומקשי ר"ל לר' יוחנן אהא דתנן מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד ובט"ו אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשה אגודות אגודות דנראה כמו שנוהגי' ב' תורות וא"ל ר' יוחנן למה לא הקשיתו אמתני' דהכא ב"ש מתירי' הצרות וב"ה אוסרי' וא"ל אנא סברי דב"ש לא עשו כדבריהם והיינו דקתני לא נמנעו ב"ש מלישא נשים של בית הילל וב"ה מבית שמאי ואין הטעם משום דמודיעי' להו ר' יוחנן אמר עשו ב"ש כדבריהם ולקמן בסוף הסוגיא אתותב ר"ל וסיעתו שסוברים לא עשו ופריך מאן דאמר עשו אקרי כאן לא תתגודדו ומשני רבא כי אקרי לא תתגודדו היינו פלג' דבי דינא מורי' כב"ש ופלג' כב"ה וה"ה לכל הפלוגתא אבל שתי בתי דיני' בעיר אחת דהיינו שני ישיבות וכ"ש ב' מקומות לית לן בה וב"ש וב"ה נמי שתי בתי דינין הוו והקשו התו' ס"ס מגילה קשה דהא קורין בני העיר בי"ד ולבני הכפרים היו מקדימי' באותו העיר ליום הכניסה ואומר הרב ר' חיים כהן דבני הכפרים היו קורין בעיר' כדמוכח בירושלמי שאמר בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחוייב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתו אלמא דבני הכפרים היו בקיאין לקרות א"כ ודאי היו קורין בעירן וא"כ הוי כשתי בתי דינין בשתי עירות דשרו לכ"ע והא דקרי ליה יום הכניסה לפי שבעיר היו מתאספים לבא לבית הכנסת בשני וחמישי כדי לקרות התירה בצבור אבל המגילה היו קורין באותו יום הכניסה בעיר' והרא"ש תירץ כלשון אחר וז"ל יש לומר דמגילה היו כשתי בתי דיני' בעיר אחת שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרים בני הכפרים היו קורין בעצמ' כמו בני הכרכים כדמוכח בירושלמי שהיו בקיאים לקרו' בעצמן אבל היו קורין בעיירות ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא היו מתקבצים יחד אלא בעיירות ודבריו נראה עיקר כדמשמע סוגיא דמגילה שהיו קורין בעיירו' ועוד תירץ הרא"ש וז"ל גבי מגילה לא קרינן לא תתגודדו כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה קורא כמותם מ"ה לא מחזי כשתי תורות אע"פ שהקשה ר"ל לר' יוחנן במגילה ר' יוחנן לא חש להשיב על דבריו משום דלא חשיב ליה כב' תורות רק שאמר לו היה לך להקשות ממקום אחר כגון ממתניתי' דהכא ב"ש מתירי' הצרות או ממתני' דמקום שנהגו כו' כדאיתא בסוגיא ובאותו שקילתא וטרי' דתלמודא מסיק היכא דלא מינכר פלוגתא שהרואה לא מרגיש דמשום פלוגתא הוא עושה כגון מקום שנהגו עושי מלאכה בע"פ ואם פלג' עושי' ופלגי לא עושי' לא נראה כשתי תורות שהרואה אומר אלו שלא עושי היינו דלית להו מלאכה לעשות וכן עירוב מקוואו' שהלכ' כב"ה שדי כשפופרת הנוד שהיא שיעור ב' אצבעות החוזרת ומתהפכו' בחלל פי הנוד ומאן דמחמיר להרחי' עד רובה לא עביד כשתי תור' שהרואה אומר לאפושי מים הוא דעבד וכן המחמי' בענינו להרחי' משך הסוכה כה"ג לא מחזי כשתי תורו' שהרואה אומר לאפושי אויר קעביד ונראה היכא שפלגי פוסלי' לכהונה ופלגי מתירים לא מחזי כשתי תורות שהרואה אומר מה שאלו לא מנשאים לכהונה דילמא הנשים לא מצאו חן בעיני הכהן או להיפך א"ד הנשים לא רצו להנשא לכהונה דאיכא בו חומרא דאסורה בשבוי' ובאנוס' ובהחזר' גרושה בשלמא גבי מתני' דב"ש מתירים הצרות כו' לא שייך לומר דמייבם היבם בעל כרח' וגם מצוה ליבם ועוד רואה שאלו חולצי' ומייבי' ואילו פוטרין בלא חליצה מ"ה מחזי כשתי תורות והוי אסור אי לאו דב' בתי דינים הוי וכן יראה מסוגיא דבגמרא דפריך לקמן מברייתא דר' שמעון אומר נמנעו זו מזו כו' בשלמא למ"ד עשו מ"ה נמנעין אלא למ"ד לא עשו אמאי נמנעו ותסברא נהי נמי דעשו אמאי נמנעו בשלמא ב"ה מב"ש חייבי כריתות נינהו לב"ה ובניהם ממזרים אלא ב"ש אמאי נמנעו שהיו מתירין הצרות לשוק בלא חליצה אינה אלא חייבי לאוין וכשרים ננהו ומשני כדאמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לצרה גופא והני פי' שב"ה נמנעו מב"ש היינו מבני הצרות דהוו ממזרים אליבי' רב"ש נמנעו מב"ה לא בבנים איירי אלא שנמנעו לישא הצרות של ב"ה שמתירין לשוק בלא חליצה וקשה לי ס"ס הקושי' למאן דאמר לא עשו אינה מיושב כלל אמאי נמנעו אפי' את"ל דקאי נמי אצרות ס"ס ב"ה אמאי נמנעו מב"ש ועוד אפי' נמנעו דב"ש קשה דהא מ"ד לא עשו ב"ש כדבריה' והלכו אחר ב"ה הלכו בין לקולא בין לחומרא כדמוכח בסוגיא להדיא וכן התו' א"כ אמאי נמנעו ב"ש מצרות של ב"ה ובני הישיבה פירשו שאמת הקושי' ובמקומה עומדת דמשמעו' מיניה שעשו ב"ש כדברי' ומה שלא נאמר ש"מ עשו ש"מ משו' דנטר תלמודא עד סוף הסוגיא שמביא ברייתא אחר' ג"כ תיובת' מינייהו למאן דאמר לא עשו והתם חותם התלמוד ואומר ש"מ עשו ש"מ והראיה בסוף הסוגיא מביא ג"כ ברייתא דמוכח מיניה להדי' עשו ולא אמר ש"מ אלא פריך עוד מבריית' אחרת ועליה אמר בסיום ש"מ וקאי על כל הסוגיא ואני אומר בשלמא אם היה מביא אחר ברייתא זאת של ר' שמעון דאמר נמנעו עוד ברייתא דמוכח מיני' שעשו ונטר עד ברייתא השלישי ולבסוף אמר ש"מ הוי שפיר אבל השתא אי אית' שמהאי ברייתא דר' שמעון דאמר נמנעו כו' איכא ראייה דעשו ואח"כ מביא עוד ברייתא לפשוט מיניה דעשו וכולן נדחו עד לבסוף משתי בריית' כמו שכתבתי ודייק מיניה עשו א"כ למה סדרו רבינא ורב אשי אותו הברייתא שנדח' בין הברייתא שלא נדחו ושפיר שמעינן מיניה עשו וה"ל לסדורי האי ר"ש אברייתא דר' שמעון נמנעו כו' דשמעי' רב מיניה עשו אחר אותו ברייתא שנדחו וא"כ יהיו ג' ברייתו' דש"מ עשו יחד בסדר אחד ועליה בסוף קאי שפיר ש"מ עשו ש"מ אלא ודאי מהאי ברייתא דר' שמעון לא נפשוט מיני' עשו וה"ק תלמודא ותסברא נהי דעשו ס"ס ב"ש אמאי נמנעו מב"ה אלא אצרות גופא קאי ה"נ נוכל לפרש לעולם לא עשו והא דקאמר נמנעו קאי אצרות גופא ולענין פסול כהונ' וה"פ ב"ש נמנעו מלהשיא אותו צרות שחלצו בדיעבד דאליבא ב"ה כשירה דחליצה שלא לצורך הוי ולב"ש פסולי' דלצורך הוי וב"ה נמנעו מלהשיא נשים לכהונ' מאותן צרות שנתייבמו דיעבד דאליבא ב"ה זונה הוי ולב"ש לא הוי ביאת זנות אף שב"ש לא עשו כדבריה' בין לקולא בין לחומרא היינו היכא דאיכא לא תתגודדו כגון גבי יבום וחליצה כדפי' וכן כל כה"ג אבל הכא אין שייך אגודו' שהרואה שאלו נמנעו כו' אינה תולה הדבר במחלוקו' אלא אמר הא שלא נשאו משום דלא מצאו חן כדפי' לעיל וקרוב מאד לדברי מצאתי ביאור בגיליון של תו' הילכך אזהרה מן התורה שלא יעשו אגודות בעיר אחד דהיינו החציה מורים כאחד והחצי' מורי' כשני אבל פלגא ופלגא וה"ה חלק מן הקהילה אם יש להם ישיבה וב"ד בפני עצמו עושי' כדרב' ואינו חוששין ואפי' בחד בית דין נמי היכ' דלא מוכח דפליגי ויש כאן הרואה שלא ירגיש שרי ואין כאן אגודות:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה