אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות חמש עשרה נשים › ח

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

חמש עשרה נשים · ח

ז

דין שכל נשים מותרים לשמש במוך ובנים הרי הן כס כסימנים אפי' תוך הזמן של קשנות ואפילו משעת עיבור ואף אם מיאנה ולא ידעינן שהיתה מעוברת וילדה אח"כ בטל המיאון למפרע:

פיסקא ואי אתה יכול לומר בחמותו שמיאנ' בו תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך פי' רש"י שמותרין ליתן מוך באותו מקום שלא תתעבר קטנה שמא תתעבר, ושמא תמות ומעוברת שמא תתעבר עוד פעם אחרת ועובר השני ידחוק את העובר הראשון ויפחות צורתו ויעשנה סנדל ומניקה שמא תתעבר ותגמול את בנה וימות ואיזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום א' פחות מכאן אינה מתעברה יתר על כן אינה מתה וכתב התו' על פי' רש"י דלפירושו משמע שאר נשים אסורות משום השחתת זרע הא נשי' לא מפקיד' אפריה ורביה והא דאמרינן בפרק כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תקצץ ומפרש בגמרא משום דנשים לאו בנות הרגשה נינהו משמע דאי הוי מרגישה אסורה יש לפרש לאו בנו' הרגשה באיסור נינהו כלו' אפי' מרגישין לית בהן עבירה ועוד תדע דהא מותר לשמש עם קטנה ואיילונית ואע"ג דלאו בני בנים ניכהו אלא צריכה לשמש במוך קאמר משום הסכנה וחכ"א אינה צריכה ולעולם אף בשאר נשים שרי ועוד פירשו דוקא משמשת במוך אחר תשמיש קאמר לנקות הזרע אבל לשום המוך באותו מקו' אסור לשמש עמה משום השחתת זרע כאלו מטיל על עצים ואבנים ואין דרך תשמישו בכך והנראה בעיני אף שהמרדכי פי' בשם ריב"ן כדעת ר"ת וכן כתב הר"ן מ"מ נראה פי' רש"י עיקר המשמשים במוך לפני תשמיש קאמר ואין זה כמטיל על העצים דס"ס דרך תשמיש בכך וגוף נהנה מן הגוף ודמי למשמש הקטנה וכן פי' ר"י באלו נערות לקיים פי' רש"י וראייה מריש נידה דקאמר משמשות במוך מאי איכא למימר דמשמע להדיא דאיירי במוך שמונח באותו מקום כל שעה ולא שמקנחת בו להפליט הזרע ותמה אני על ר"ת איך עלה על דעתו לפרש בע"א מהא דנידה אבל מ"מ נראה דג"כ דעת ר"ת עיקר דאף שאר נשים מותרות דאין איסור בנשים מאחר שאינה מצו' על פרי' ורביה וג' נשים דהכא צריכי קאמ' וכן פי' הרא"ש בנדרים פ' אין בין המדיר דצריכות לשמש קאמ' וממילא שאר נשים מותרות וכן משמע מלשון הרא"ש שלפני תשמיש קאמר שכתב צריכ' לשום מוך באותו מקום כדי שתקלוט הזרע משמע שכבר מונח לשם וקולט הזרע ומהא דריש נידה נמי משמע דאף שאר נשים שרי מדקאמר התם סתם משמשות במוך מאי איכא למימר ולא אמר הני ג' נשים כו' מאי איכא למימר משמע כל אשה מותרת וכן עיקר וא"כ הלכה כחכמים שאינה צריכה לשמש אבל מותרים ומסיק תלמודא מדקאמר שמא תתעבר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמיתעברה ואינה מתה א"כ מציצו שפיר חמותו ממאנת כגון שקדש בתו שנולד לה בעודה קטנה ובעלה הראשון קבל הקידושין של בתו אפי' היא בת יום אחד ואח"כ נשאת לאחיו בעודה קטנה וממאנת בו ובמתני' תנן אי אתה יכול לומר בחמותו שממאנת ומשני רב ספרא בני' הרי הן כסימני' כמו נערה שהביא' שתי שערות שאינה יכולה למאן ה"נ קטנה שילדה לא תוכל למאן כן פי' הרי"ף להדיא וכן מוכח להדיא בסוגיא שבנים הרי הן כסימנים אפי' אתוך הזמן של קטנות קאי ומסיק א"ד אמר רב ספרא בנים עדיפי מסימנים למאי נפקא מינה אפי' לר' יהודא דאמר מסכת נידה פ' בא סימן שיכולה למאן אחר ב' שערות עד שירבה השחור פי' שיהיו שתי שערות ארוכו' שוכבת מ"מ בנים עדיפא ואינה יכולה למאן אחר הלידה ומ"מ אין הלכה כר' יהודא לענין מיאון כמו שכתבו התו' והרא"ש רב זביד אמר אין בנים בלא סימני' פי' מאחר שילדה בן קיימ' אוקמינא אחזקה שהביאה סימני' אף שיש נשים שיולדו' של קיימ' ולא מיית סי' מ"מ לא שכיחא מ"ה אוקמינ' אחזקה לחומרא ואינה ממאנת ופריך ונבדוק ונחזי דלית לה סימני' ותשתרי למאן ומשני דחיישינן שמא נשרו מחמת צער לידה אפי' מאן דלא חייש לחומרא בפ' יוצא דופן הכא חייש ולא דווקא משום צער לידה דא"כ נבדוק משעת עיבור וניחזי דלית לה סי' אלא אף מחמת צער עיבור דחיישינן שמא נשרו והנה דעת הרמב"ם שתמצא שפיר בת לממאנת בפ' י"ט דאישות והיינו דס"ל דלא אמרינן בנים הרי הן כסי' אלא משעת לידה אבל לא משעת עיבור למפרע וא"כ תוכל שפיר למאן בקטנות' אף שהיא מעוברת אבל התו' פי' דבנים הרי הן כסי' משעת עיבור קאמ' ודבריה' ישרין וכן מוכח מתוך הסוגי' ומ"ה מעוברת לא תוכל למאן ואף אם מיאנה ולא ידעינן שהיתה מעוברת וילדה אח"כ בטל המיאון למפרע ועיין בסוף נושאין על האנוסה ופי' רש"י דרב זביד ס"ל תוך זמן כלאחר זמן דאי ס"ל כלפני זמן מאי מועיל שהביא' סי' בקטנות' הלא הם נחשבים כשומ' בתוך זמן קודם י"ב שנה ויום אחד והתו' מפרשי' דרב זביד ככ"ע אתא דהכי גבי לידה סימני השערו' עדיפא משערות בלא ליד' שצריכה להיות דוקא אחר הזמן וא"כ לרב זביד לידה לא הוי כגדולה ממש אלא לחומרא ופליג ארב ספרא שחשיב לידה בפני עצמה בקטנות' כגדולה ורב זביד משוי לה בספק כגדולה לענין קידושין ושאר עונשים וכן שיטת הרא"ש ולפי דעתי שכן כוונת הרי"ף שמביא הא דרב ספרא ורב זביד ולא פסק כחד מנהון משמע דאזלינן בתר רב זביד דבתראה הוא ולחומרא אבל לא להקל להשות כגדולה ונמצ' שאם קבלה קידושין אחר לידה קודם שערות והלכה וקבלה קידושי' מאחר כשהביא' שערות או אחר זמן שראוי' להבאות שערות חוששין לשניהם דדילמא קטנה היתה בקידושי הראשון ולא הביאה ב' שערות וא"כ קידושי הב' דאורייתא שהרי הביא' ב' שערות ואפי' לא הביאה אלא קדשה אחר י"ב שנה ויום אחד דחיישינן שמא הביא' סימני' ונשרו דהלכה כמ"ד חוששין לחומרא בפ' יוצא וצריכה גט משניהם ומה שכתב הטור סתמ' ילדה הרי היא כגדולה היינו לחומרא לעניין מיאן אבל לא להקל והרמב"ם כתב בהלכות אישות בפ' ב' הבת שילדה אחר י"ב ויום אחד אף שלא הביאה שערות הרי זו גדולה דבנים הרי הן כסימני' ותמה עליו המגיד משנה שהוא נגד סוגי' דשמעת' דילן דעלה קאי רב ספרא בני' הן כסימני' שקטנה קאיירי קודם י"ב שנה ויום א' כדפי' ונ"ל שאין עליו עולה שהוא פסק כרב זביד דפליג על רב ספרא ואמר דלא חשיבה אלא כספק גדולה ולא בודאי וסבר הרמב"ם דרב זביד לא פליג אלא אתוך זמן דאיירי ביה רב ספרא וכל הסוגי' אבל אחר הזמן אף הוא מודה שהלידה חשובה כגדולה ממש בין לקולא בין לחומרא ומ"ה כתב דין זה גבי אישות כלו' דחשיבה כגדולה ממש לענין אישות אבל גבי מיאון לא כתב זאת משום דס"ל כל היכא דילדה חשבינן כגדולה לחומרא וסמך אשמעת' דידן וכן לפסק הלכה דלידה אחר י"ב שנה ויום אחד הרי היא כגדולה ממש בין להקל בין להחמיר וקודם הזמן לחומרא חשבינן לגדולה שאינה ממאנת וגם אינה חולצת וה"ה לעניין קידושי' כדפי' דין דכל העריות אם מתו או נתנרשו בחיי הבעל צרותיהן מותר' ואפי' כנס הצרה ואח"כ גירש הערוה וה"ה, אם מיאנה בחיי הבעל ושם ביארנו דכל הראויה למאן אפילו לא מיאנה בבעל צרותיהן חולצת ולא מתייבמת וביבם אינו יכולה למאן לענין שיהא צרות מותרות ושם ביארנו דאם מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו ודין דאפי' נמצאת איילונית אחר מיתת הבעל צרותיהן מותרות:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה