אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות חמש עשרה נשים › ו

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

חמש עשרה נשים · ו

ה

דין דבין סוטה ודאית בין צרת סוטה ודאית ובין ספק סוטה חולצת ולא מתייבמת וצרת ספק סוטה או צרת סוטה דרבנן מתייבמת ואחת צרת ממאנת אחת צרת מחזיר גרושתו ואחת צרת איילונית בין הכיר בה בין לא הכיר בה מותרת להתייבם והיכא דלית להן צרות אף ממאנת ביבם אסורה לו שריא לאחי' להתייבם ואיילונית לא חולצת ולא מתייבמת אפי' הכיר בה והאידנא דאין אנו בקיאין בבירור איילונית חולצת' ומחזיר גרושתו חולצות ולא מתיימת ושם ביארנו דאשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל מותרת להתייבם וכן כל שאר חייבי לאוין ועשה שאסורה לב לבעל מותרת ליבם:

פיסקא אמר רב יהודא אמר רב צרת סוטה אסורה כו'. כבר מסקינן בסוגי' דלעיל בפרקין מניינא דריש' דהיינו חמש עשרה נשים למעוטי מאי ומניינא דסיפ' למעוטי מאי למעוטי דרב דאמר צרת סוטה אסורה ולמעוטי דרב אסי דאמר צרת אילונית אסירי ורב אסי מיעוטי דמתני' למאי אתא אי רב ורב אסי פליגי אהדדי חד למעוטי דחבריה וחד מיעוטי למעוטי צרת מחזיר גרושתו אף שהגרושה אסורה ליבם היכא שהבעל עבר ולקחה מ"מ צרות מותרות ואי סבירא כהדדי חד למעוטי צרת מחזיר גרושתו וחד למעוטי צרת ממאנת ולאפוקי משמואל דאמר לקמן צרת ממאנת אסורה לו לפי שגזרינן אטו צרת הבת הממאנת ביבם שהוא אביה שאסורה לפי שנראה בתו כאלו נפלה לפניו ליבם שהרי הוצרכה למאן בו וא"כ נראת כערוה ואף צרתה אסורה ומ"מ צריכה חליצה וא"כ גזרינן כל צרת הממאנ' שבעולם אפי' אינה ערוה אטו האי שהיא ערוה אף שהוא בגזירה לגזירה ע"כ אתי מתני' למעוטי דצרות ממאנת מותרת לו ומ"מ הממאנת אסור לו ומותרת לשאר אחין כדאמ' שמואל בפ' ב"ש ומייתי ליה הכא בפירקין והשתא נפרש גופא דשמעתא אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה כעריות דכתיב בו אל תטמ' בכל אלה והא דאמר אסיר' לאו דוקא אסורה להתיבם אבל חליצה בעי אלא אפי' חליצה לא בעי כצרת ערוה ומסיק ודוקא בצרת סוטה שאסורה מדאורייתא אבל סוטה דרבנן כגון שאמרו לה מת בעלך ונישאת לאחר שתצא מזה ומזה ומ"מ אם מת בעל הראשון יכול אחיו הראשון להתיבם צרתה דהיא גופ' מדאורייתא שרי ליה לבעל דהא אנוסה היא ועל פי ב"ד התירוה להינשא רק שמדרבנן גזרו כדי שתדקדק יפה מ"ה לא גזרו על הצרה כדמוכח לקמן בריש פ' האשה שהלך דלא פליגי רבנן ור"ש אלא ביבום וחליצה של האשה גופא שנשאת באיסור אבל צרתה לכ"ע מותרת להתיבם לאחיו של הבעל הראשון וכן פי' רש"י להדיא ופריך מהא דאמרינן ריש פ' דסוטה נכנסה עמו לבית' ושהתה כדי טומאה כו' אם מת חולצת ולא מתייבמ' ואת אמרת אפי' חליצה לא בעי ומשני אנא ודאי סוט' קאמרינן שזינתה בעדים ואת אמרת ספק סוטה ופריך מ"ש סוטה ודאי דכתיב ביה טומאה ספק סןטה נמי כתיב ביה טומאה ותני' ר' יוסי בר כיפר אומר משום ר' אליעזר המחזיר גרושתו מן הנשואים אסורה מן האירוסי' מותרת שנא' אחרי אשר הוטמא' דהיינו נבעלה רבנן אומרים אחת זו ואחת זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתר' אלמא דבספק סוטה נמי כתיב הוטמאה ומשני מאי נסתרה שנבעלה ולישנא מעליא נקט ופריך הא בהדיא כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה ומשני מ"ה כתיב אחרי אשר הוטמא' למיקם עלה בלאו פ' הלאו של מחזיר גרושתו שנא' לא יכול לשוב לקחת' קאי נמי אסוטה וכותבי' התו' ס"ס מצינו דבספק סוטה כתיב בהוא טומאה דהא דרשינן בפרק כשם ג' פעמים ונטמאה חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה והת' אספק סוטה קאי וא"ל דלעולם עיקר ונטמאה קאי על הבעילה רק דאסרינן התם מכח ספק שמא נטמאה כדאמרינן התם עשה הכתיב ספק כודאי והיינו להחמיר אבל להקל למפטר צרתה בלא חליצה לא מצינו שיעשה הכתוב ספק כודאי דאם כן קשה מאי פריך התם בריש פירקן גבי ספק סוטה וחולצת ולא מתייבמת ותתייבם יבומי ונדחק התלמו' למצו' טעם למה אינה מתייבמ' ואמאי הא להחמי' עבדינן לה כודאי אלא נרא' הא דאמרינן טומא' כתי' בה כעריות היינו טומא' דכתיב בלשון לאו לא יכול לשוב לקחת' אחרי אשר הוטמאה דכתיב גבי עריו' לא תטמאה אבל טומא' דכתיב גבי ספק סוטה והי' נטמא' בלשון עשה לא אע"ג דאסרינן הספ' ג"כ משו' טומא' לא חשי' ספ' טומא' דיד' אפי' בספ' ערו' ואע"ג דפרי' תלמודא מ"ש ודאי דכתיב בהו טומאה ספק נמי כו' בודאי מעיקרא הוה ע"ד דמקשה דאין חילוק אלא כל היכא דכתיב טומאה הוקשה לעריות אבל האמת שהשיב דלרבנן דר' יוסי בן כיפור אתי אחרי הוטמאה לודאי סוטה למיקם עליה בלאו מהשת' איתברר לן דלא חשבינן טומאה למיעבדה כערוה אלא היכי דכתיב בלשון לאו כי היכא דלא תיקשי לן הא דפריך בסוטה ותתייבם יבומי כך תוכן דברי התו' והרא"ש והוסיף הרא"ש וז"ל וע"ת נסתלק קושית הראב"ד שהקשה על הרי"ף שפסק סוטה ודאי אפי' חליצה לא בעי והקשה מסוגיא דסוטה פ"ק דמסיק שם אע"ג דאינה מתיבמת מ"מ חליצה בעי דהא אי אית' לבעל לא בעי גיטא השתא בעי חליצה ולא עלה על דעת הראב"ד לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק ולסברתו פליגי סוגיא דסוטה אסוגיא דהכא ופסק הלכה כסוגי' דסוט' לחומרא אבל לפי מה שחלקתי בין סוטה ודאי לסוטה ספק אין אנו צריכין לכל זה ולא פליגי עכ"ל ולי נראה כדברי הראב"ד ולא מחמת זה שפליגי אלא סתמ' דתלמודא משמע התם דבכל עניין בעי חליצה כל היכא דבעי גט מדלא מייתי הא דרב התם אמתני' ל"ש אלא ספק סוטה אבל ודאי סוטה חליצה לא בעי כדאמר רב כו' ומדלא עביד הכי ש"מ דלא ס"ל ואף מסוגיא דיבמות איכא סיוע דלית הילכתא כרב מדאמר סתמא דתלמודא מניינא דמתני' למעוטי הא דרב ואם איתא דהלכה כרב למה ליה לסתמא דתלמודא למעוטי מאחר דליכא מ"ד דפליג עליה דרב וגם יש לו דיני' אחרים למעט כגון צרת מחזיר גרושתו והא דרב אסי או צרת ממאנת אלא ש"מ דלא ס"ל כוותיה ועוד מדאמר חד למעוטי דרב וחד למעוטי דרב אסי ולא ידע הא מינייהו עדיף כמו שמסיק אי פליגי אהדדי כל חד ממעט דחבריה א"כ משמע כי היכא דאנו לא ק"ל כרב אסי ה"ה כרב נמי לא ק"ל כי היכא דלא ק"ל הילכתא כחד מכל הנך דחשי' למעוטי כגון צרת מחזיר גרושתו וצרת ממאנת דהא פסק רבא להדי' לקמן הלכתא צרת איילוני' מותרת והיא דווקא אסור ליבם ופטורה מן החליצה ומתני' דקתני שנמצאו איילונית לאו דווקא שנמצאו אלא אפי' היא איילונית מתחלה והכיר בה דלא הוי מקח טעות אפי' הכי אינה חשובה כערוה לפטור ולאסור הצרה ואח"כ מסיק כי אתי ר' יוחנן אמר אחת צרת ממאנת ביבם ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרת להתייבם רק היכא דליכא צרת לגבייהו חילוקי' בדינייהו וכל חד אית לה דינ' לנפשה כמו שאפרש לקמן וליכא למימר דאדרבה דהוא סייעת' דהלכה כרב מדאמר ר' יוחנן הנך תלת ולא אמר נמי אחת צרת סוטה יכולנ' לומר דפשיטא ליה וסמך אמתני' דפ"ק דסוטה דסוטה גופא חולצת ולא מתייבמת ואינה מחלק בין ספק לודאי והא דרב לא שמיע ליה ולא סבר היכא דנאמר טומאה הוי כעריו' ומ"מ לא נ"ל כ"כ ראייה ברורה לחלוק על רב ולומר דודאי סוטה כספק וצרתה תהא מותרת להתייבם אלא חולצת ולא מתייבמת וכן מצאתי בספר המרדכי וז"ל מניינ' למעוטי הא דרב אסי מספקא לן אי הלכה כרב בצרת סוטה או לא והוראה גדולה תלוי בזה כגון שנשתמדה אשתו ונשא אשה ומת בלא בני' ונפלה קמיה אחיו והוי לה צרת אשתו לרב פטור מחליצה ומותרת לשוק ולמתני' צריכה חליצה ויבו' וטוב הדבר שתחלוץ ולא תתייבם עכ"ל. ובארצות הללו אין נפקותא לעניין זו שאין אדם נושא שתי נשים מתקנ' ר"ג מ"ה ולישא אחרת אחר שנשתמרה נזהר' א"ל שגירשה ע"י שליח לקבלה שיזכה לה כמו שכתב מהרא"י בכתבי' וז"ל הבעל שיש לו אשה משומדת וירצה לישא באישטריך ובכל אגפיה נוהג' להצריכה לגרשה כשירצה לישא ומזכה לה גט ע"י אחר דזכות הוא לה דבודאי מזנה היא בין הגוים ומוטב תזנה פנויה ולא א"א ואיש אחר נעשה לה לה שליח לקבלה אבל בריינוס לא קפדי ונושאי' אשה אחרת בלי גרושי' דס"ל דאהכי לא תיקן הגאון ר"ג מ"ה ובתשובה אחרת כתב שהמנהג ההוא על פי' א"ז ולפי אותי המנהג אינה צריכ' גט אחר אם חזרה לדת יהודי עכ"ל ובכל ארצינו נוהגי' לגרשה מקוד' ויפה המנהג באי' תכלי' (וקבלתי שאם בא אבי המשומדת או שאר קרובי' ובקש ממנו שיתן גט לבתו אולי תחזור לדת ולא תאבד לבאר שחת שכופין אותו ויתן אפי' לא ביקש לישא אשה רק הוצאו' הגט על אביה וזכורני בימי חורפי עיבד' כדין ולא אדע אם ברצון טוב היה או בכפייה ולפי דעתי שכופין על זו כעל מידת סדום).

ומ"מ באותו ארצות שאינו נוהגים לגרש אינה פוטר' צרתה אלא חולצת וכך כתב מהררא"י בתשובה סי' ר"ט כה"ג וכתב עוד שהר"ס החמיר להצריך צרת סוטה דאורייתא חליצה כדברי הראב"ד וה"ה לסוטה גופא ומ"ה איכא נפקות' אף בארצינו לענין משומדת שלא נשא אחרת ומת והיא חזרה לדת שצריכה חליצה מן היב' ואינו פוטרת כשאר חייבי לאוין אלא חולצת הילכך בין סוטה ודאי בין צרת סוטה ודאי בין ספק סוטה חולצת ולא מתייבמת וצרת ספק סוטה או צרת סוטה דרבנן מתיבמת ואחת צרת ממאנת ואחת צרת של מחזיר גרושתו ואחת צרת איילונית בין הכיר בין לא הכיר בה מותר' להתייבם והיכא דלית צר' לגבייהו יש לכל אחת דין לעצמה ממאנ' ביבם אע"ג דלגבי יבם שמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום היא ואסורה לו אפ"ה שרינו לאחיה להתייבם ואם גדלה ולא מיאנה ולא נתייבמה משאר אחי' צריכה חליצה ואם מיאנה בכל האחין מותר' לזר בלא חליצה כמו שאפרש בפ' ב"ש סי' נ' בעז"ה ואיילנית לא חולצת ולא מתייבמת אפי' הכיר בה דאמר קרא אשר תלד פרט לאיילונית והאידנא דאין אנו בקיאין בבירור איילונית חולצת ומחזיר גרושתו משנשאת בעבירה חולצת ולא מתייבמת והא דאינה מתיבמ' משום דילפינן בק"ו אם נאסר' לבעל שהיה מותר לה מתחיל' ק"ו ליבם שהי' אסור לה מתחילה קודם נפילה מחמת אשת אח ק"ו דלא תישתרי ליה מחמת אחיו אבל לא אלים ק"ו למדחי צרתה מיבום ומ"מ מסקינן בסוטה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל מותרת להתייבם ולא ילפינן ק"ו במותר לה נאסרת ק"ו באסור לה כדמפרש התם טעמא דליכא לגבי שום איסור דאנוס' שריא לישראל וה"ה כל שאר חייבי לאוין ועשה שאסור' על הבעל מותרת ליבם כדמוכח בריש פ' יש מותרות לאפוקי מחזיר גרושתו או זינתה שייך האי איסור נמי לגביה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה