ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
חמש עשרה נשים · ה
דין החולץ לאחת מן היבמי' או יבם לאחת מהן שבין הוא ובין אחיו חייבי' על החלוצה ועל צרתה של חלוצה או של יבמה בלאו שלא יבנה:
איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ר"ל אומר הוא אינו חייב על החלוצה כרת אבל האחין חייבים על החלוצה כרת ועל החלוצה הוא דאינו חייב כרת אבל על הצרה שנפטרה בחליצה של זו בין הוא בין האחין חייבין עליה כרת ר' יוחנן אמר בין הוא בין האחין בין על החלוצה בין על הצרה אין חייבין כרת מ"ט דר"ל אמר קרא אשר לא יבנה בית אחיו וילפינן מיניה כיון שלא בנה כלו' שלא רצה לייבום אלא חלץ שוב לא יבנה איהו דקמסיק הקרא מאשת אח שהוא בכרת ואוקמיה אלאו דלא יבנה אבל האחין כדקיימי קיימי באיסור אשת אח מאחר שאין כאן מצות ייבום ודוקא על החלוצה הוא דמפרקי' קרא לאוקמי בלאו דלא יבנה אבל על הצרה כדקיימי קיימי ור' יוחנן אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי אח חליץ ואי בעי שאר אחין חולצין שהרשות ביד כולן לחלוץ וכן אי בעי חליץ להאי או חלץ לצרתה ומשום דחליץ האי אח קאי שאר אחין בכרת או הוא קאי על הצרה בכרת אלא האי אח שליחות דשאר אחין קא עביד וכן האי חלוצה שליטתה דשאר צרות קא עבדי וכולן שייך ופי' הרמב"ם שכולן אסורות מדברי סופרים הוא וקרא אסמכתא בעלמ' והשיגו הרמב"ן ומונ' אותי ללאו במנין הלאוין ולא ידעתי מה דעת הטור שכתב שהוא עובר בעשה החולץ ליבמתו וחוזר וקדשה ממ"נ אי לא דרש שוב לא יבנה אפי' עשה לא יהא עובר ואי דרש א"כ לאו גמור הוא וכן יראה להדין מן הסוגיא דלא כדברי הרמב"ם והטו"ר שאמר ר' יוחנן לר"ל בשלמא לדידי חייבי לאוין נינהו משמע דכולן בלאו דלא יבנה וכן דעת התו' ועוד אסקינן אם בא על היבמה ובא אח אחר על הצרה פליגי רב אחא ורבינא חד אמר בכרת וחד אמר בעשה מ"ד בכרת כר"ל דאמר איהו דוקא דקאי בלא יבנה אבל שאר אחין בכרת ולא אמרינן שליחות דאחין קעביד ה"נ איהו דקאי בעשה היכא דיבם אחת שלא יבם את השני' דדרשינן בית אחיו בית א' הוא בונה ואין בונה שני בתים ולאו מכלל עשה אבל שאר אחין בכרת ומאן דאמר בעשה הוא דאמר כר' יוחנן דאמר איהו שליחות דאחיו קעביד וכי היכא דהוא קאי עלה בעשה ה"ה לאחין כן גירסת רש"י וכן פי' הרמב"ן רק שהביא מקרא אחר יבמה יבא עליה ולא על צרת' ולאו הבא מכלל עשה עשה ור"ת הקשה לפירש"י מאחר דילפינן מבית אחיו שעיברב עשה שלא יבם את שתיהן מנ"ל הא דאתי קרא לנתק מכלל כרת ולאוקמי אלאו כיון שלא בנה שוב לא יבנה דלמא להכי לחוד הוא דאתי אלא גרס חד אמר בכרת וחד אמר בלאו פי' הלאו שלא יבנה כלו' כיון שלא בנה להאי אשה שוב לא יבנה ויותר התימ' על הרמב"ן שדורש מן עליה וכבר דרשו חכמים בברייתא עליה לאסור ערות וצרות במקום יבום ואף ר' דדריש ולקח ולקחה כו' מ"מ פריך תלמודא עליה למאי עביד ומשני וכו' וא"כ על מה סמוך הרמב"ן שחולק על התלמוד ודורש מדרש לעצמו כאשר ישר בעיניו דק"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וה"נ ק"ל בכל דוכתא כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכן כתב הרי"ף בפ' החולץ והשתא בין חלץ ליבמתו לאחת או יבם לאחת בין הוא בין האחים בין על החלוצ' בין על הצרה של חליצה בין על הצרה של היבמה שנתייבמ' לעולם אינו חייב אלא לאו דלא יבנה ולא כרת והולד כשר ולא ק"ל כשמואל דאמר לקמן בפ' חולץ הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר והיכא דקידשה הוא או אחד מן האחין בין אותה בין צרתה ומת חולצת ואינה מתייבמת: