ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן צט
דין השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי הוא מכביד את הבשר וגוזל את הבריות במכירתה וגם לעצמו אסור לאכול חי בלא מליחה אבל במליחה מותר לבשלו וגם מותר לאכלו בצלי בנצלה כל צרכו ומ"מ לכתחילה אסור לשבר מפרקתא וכל קירוב מיתה אפילו אינו רוצה לאכול באומצא ואפילו אינו רוצה למכור ממנו לבריות:
אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באיברים איבעיא להו היכי קאמר מכביד את הבשר וגוזל את הבריו' משום דמבלי' דם באיברים הא לדידי' ש"ד או דילמא לדידיה נמי אסור תיק"ו פי' רש"י תרתי איסורא קא חשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם וא"כ אסור אף במליחה וכן דעת העיטור אבל הרי"ף והרא"ש גורסין איבעי' להו הואיל ומבליע דם באיברי' מי שרי לאכול מיניה באומצא או לא תיק"ו וק"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא וכן הוא גירסת ר"ג מאור הגולה כאשר כ' הסמ"ג וכתב הר"ן דלפי גירס' זו דוקא באומצ' דהיינו חי בלא מליחה הוא דמיבעיא לן אבל לצלי א"נ לקדרה ע"י מליחה פשיטא דשרי דנורא שאיב ונורא מפיק לה שאע"פ שאין לו כח להוציא דם הנבלע הבא ממקום אחר מוצ' הוא את זה ע"כ וז"ל הרשב"א בחידושיו אבל רש"י ז"ל אינו גורס באומצא אלא הא לדידיה אי בעי למיכל מיניה ופי' ז"ל אפי' במליחה וסלקא בתיקו וא"כ לדבריו יש לחוש לדברי הרב להניח הבהמה לגנח ועד שתמות לגמרי שלא ישבו' מפרקתה ואפי' בעי לה לקדרה עצמה והרמב"ן ז"ל הכריע כגירסת הספרים מדלא קאמר ומאכיל דם את הבריות שזו עבירה קשה שבכולן אלא ודאי מדנקט גוזל את הבריות ושבקיה לאיסור מאכל דם ש"מ דלקדרה וא"נ לצלי ליכא למיח' ומשום דלא נקט ומאכיל דם את הבריות דלמיכל באומצא לא חיישינן דאומצא לא שכיחא אלא ודאי הדעת נוטה לגירסת הספרים וסלקא בתיק"ו ובאומצ' מיה' אסור ובצלי נמי עד דנצל' כל צרכו דאי לא נצלה כל צרכו ה"ל באומצא אלא דתמיה אלי דהא דאיבעי' לן אי שרי למיכל באומצא או לא בבשר דלית ביה חוטי קא מבעיא לן דאי באית ביה חוטי אפילו בלא שבר מפרקת אסור באומצא דהא סתם בהמה לא נשחטו הוורידין דהא אינה צריכה כדאמ' רב חסדא לא לכל אמר ר' יהודא אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה הואיל ומנתח' אבר אבר ל"צ וכיון שכן סתם בהמה דאית ביה חוטי אסור באומצא אלא נודע בה שכשחטו חתך הוורידין והכא בסתם בהמ' קא מיירינן א"ו אית לן למימר דבשר דלית ביה חוטי קא מיבעי' לן וא"כ אפי' באומצא אמאי אסור דהא דם האיברים שלא פי' שרי וי"ל דבשעת השחיטה דם האיברים מתחיל ממקומו לצאת דרך בה"ש וכששובר מפרקת הדם חוזר ונבלע בבשר וה"ל דם שפי' ממקום זה ונבלע במקום זה ולישנא דקאמר מבליע דם באיברים הכי משמע ע"כ ודברי הרמב"ן מוכרעין שאם היה בה איסור בכל עניין א"כ א"א דהוי מישתמיט תלמודא מיניה אלא ודאי שרי לבשל במליחה וכן בצלייה לפי' ריב"א שפי' לעיל בפ"ק דבעי מליחה מועטת ה"נ הכי ולשאר גדולים החולקים עליו אפי' בלא מליחה אלא לאכול באומצא הוא דאסור בלא מליחה וכמו שפי' הרשב"א ועיקר ומ"מ לכתחילה אל יעשה כך לשבר את מפרק' קודם שתצא נפשה אע"פ שאין דעתו לאכול באומצא ובפרט האידנא שאין דרך לאכול בשר באומצא מ"מ ראוי לחוש לדברי רש"י לכתחילה דס"ל שנאסר הבשר אפי' במליחה לקדרה ולצלי וכ' בשה"ל על הא דשובר מפרקת של בהמה וכיון שכן אסור לקרב מיתת הבהמה לאחר השחיטה ע"י הושט' סכין בלבה מפני שמתה ואין בה כח להתאנח ולהוציא דמא והרי הוא נבלע באיברים ע"כ וכן נראה עיקר דלאו דוקא שובר מפרקת קאמר ולא כמ"ש הא"ז והוא הג"ה ברא"ש דוקא שובר המפרקת כי מחמת יסורי שבירה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם אבל חותך לא אסור ע"כ וליתא אלא שכן הדרך וה"ה כל קירוב מיתה: