ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן פח
דין ביצה שנולד' בשבת או בי"ט או אפי' פסק נולדו בי"ט או בחול אפי' נתערבה באלף ולבנו בה מאכל או מלאו בתרנגולת אסור כל זמן שיש טעם וחזותה אבל היכא שנתערבה במאכל וליכא טעם וחזותה בטל אפילו הוא דבר שיש לו מתירין אם הוא מין בשאינו מינו:
פסק ביצה שנולדה בי"ט או בשבת או אפילו אם ספק אם נולדה בי"ט או בחול אפי' נתערבה באלף ולבנו בה המאכל אסו' דהוי דשיל"מ מאחר י"ט וכן אם מלאו ממנה התרנגולת והן דברי ראבי"ה וכ"פ הר"מ מרוטנבורג אבל ר"ת כתב דלא אמרו דשיל"מ לא בטל אלא דווקא כשהוא בעין ולפ"ז התבשיל מותר כיון שלא נתכוין לבטלה וז"ל מהר"יח בפ' בתרא דע"ז והא דאמר דשיל"מ אפי' באלף לא בטל היינו מין במינו אבל מין בשאינו מינו בטל ודוקא היכא שיש ממשות איסור אבל אין ממשות של איסור בטל אפילו מין במינו ויל"מ ע"כ וז"ל התו' בסוף ביצה גבי הא דפריך וליבטל מים ומלח בעיסה ומשני רב אשי משום דהוי דשיל"מ כו' וא"ת הא פרשינן לעיל דלא שייך דשיל"מ אלא מין במינו וי"ל דהכא גבי תחומין החמירו ועי"ל דכיון דאין העיסה נילוש' אלא ער המים וגם הקדרה נתקנה ע"י תבלין א"כ כשערבו זה עם זה הוי מין במינו ע"כ וכ' עוד התו' בפ"ק דביצה שאם שברו הרבה ונתערבה אותה שנולדה בי"ט בתוכן דאינה בטלה אע"ג דליכא טעמו משום דהוי חשוב מאחר שנשבר מ"מ אסורא מטעם דהוי דשיל"מ ע"כ ובתו' שלנו לא מצאתי אבל בהג"א פ"ק דביצ' מביאו בשם התו' ע"כ וכ' מהרא"י בשערים וז"ל וכן אם לבנו בו מאכל או מלאו בה תרנגולים כו' הכי נהוג אע"פ דלכאורה הרמב"ם ומהרי"ח והרא"ש פליגי עלי' כי במאכל ובתרנגולים מין בשאינו מינו הוא והם ס"ל דלא שייך לומר דשיל"מ כי אם במינו מ"מ נוכל לומר דס"ל כשינוייא בתרא דתו' דהיכא שהקדרה מתוקנת בכך חשיב מין במינו ובליבון הביצה מתקנת התבשיל ואפשר ג"כ התרנגול' חשיב מסקנת בכך דעושין כך כדי לבשלם התרנגולת ויראה מה שהוצרך ראבי"ה לתת טעם אחר לאוסרו משום טעם וחזותה ולא ר"ל משום דהוי מין במינו משום דסבר כשינוייא קמא שבתו' ומהרי"ח ח דמסיק דווקא כשיש ממשות האיסור נוכל לומר דליבון הביצה וכן אם מלאו בתרנגולת וכן כששוברים ביצה ונתערבו כולהו חשיבות ממשות האיסור ולא חשיב נימוח אלא היכא שאינו ניכר במראה אלא בטעם ובדרך זה לא פליגי ש"ד אמהרי"ח עכ"ד ויפה פסק לאיסור אבל מ"מ נ"ל דשינוייא קמא דתו' עיקר דלשינוייא בתרא דתו' שפי' מאחר שמתקנת למאכל קרוי מין במינו צ"ל אע"ג דק"ל כרבא דבתר שמא אזלינן ולא בתר טעמא מ"מ שמתקן המאכל הוי כגוף הדבר בעצמה ומינו ממש הוא וזהו דוחק דתיקון המאכל יהא עדיף מטעמא דלא אזלינן בתריה אלא בתר שמא אזלינן ועוד נראה לסתור דבריהם בזה מהא דשנינו בפ' ב' דערלה ומביאו בפג"ה המחמיץ ומתבל ומדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר במין שלא במינו דאלמא דמחמץ היינו שאור לעיסה ותבלין לקדרה אשכחן במין שלא במינו אע"פ שהשאור מתקן העיסה וכן התבלין המאכל ותו חשיב התם מין במינו שאור של חטין שנפל לעיסה של חטין כו' משמע להדיא דעיסה בשל שאור חשיב מין שלא במינו ולא אמרינן מאחר שמתקן העיסה חשיב מין במינו ועוד בפג"ה בשמעתין דמין ומינו וד"א סלק את מינו פירש מין במינו נבילה ושחוטה וד"א כגון רוטב ותבלין אלמא דתבלין מין בשאינו מינו הוא א"ל שתחלק ותאמר לעניין דש דשיל"מ דלא יהא בטל חשבו חכמים כל דבר המתקן המאכל שיהא מינו ולא יהא בטל לחומרא בעלמא ודוחק אלא נראה עיקר כל זמן דאיכא טעמא וחזות' הוי דבר בעי' ולא בטיל ואף היכא שנתערבה אותה ביצה שנולדה ביום טוב בכמה ביצים דליכא חזותא וטעמא מאותה ביצה האסורה מ"מ מתתקן בכך מאח' ששאר הביצי' נאסרו כולן משו' דשיל"מ דאפי' באלף ונעשו כולן כגוף האיסור ואינן בטילות אבל היכא שמתערב ואין כאן טעמא וחזותא אפילו מתקן המאכל קרוי שלא במינו אם אינו מינו הוא ובטל אפי' דשיל"מ: